ברמב”ם בהל’ רוצח ושמירת הנפש פי”א הי”א משמע שאם עומד על יד היין אין בו משום גילוי, שכתב ואפילו היה בצדן אדם ישן אין אימת ישן על הזוחלין (והוא ע”פ הגמ’ בע”ז כח ע”א), ומשמע דלולי שהיה ישן מה שאינו רואה אינו נחשב גילוי וכן צידד הגרח”ק (ספר שמירת נפש עי”ש עמ’ קנד).
ומאידך גיסא אמרי’ בכוס של ברכה (בברכות נא ע”א) ונותן עיניו בו, והי’ מקום לפרש כדי שלא יהיה בו משום גילוי, וצ”ע דלהנ”ל לכאורה סגי בזה במה שהוא על יד היין.
והיה מקום לומר דשם משום ברכה החמירו יותר שיראה את הכוס והוא מחודש, ומאידך היה מקום לומר דחיישי’ שיצא מעט [והוא מצוי] ולכך נותן עיניו בו כדי שייזהר.
אבל בגמ’ אמרי’ דלא נסח דעתיה מיניה, וכן בשו”ע סי’ קפג ס”ד כ’ ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו, והוסיף המשנ”ב מן הברכה, והי’ מקום לפרש שלא יסיח דעתו לשמור את היין [כעין דינא דהיסח הדעת בשמירה, אבל בין להרמ”א דלהלן ובין להאחרונים דלהלן לא שייך לפרש כן דאפי’ להרמ”א אם שמור בעצמו לא שייך ביה היסה”ד ומ”מ יש לומר כיון שמחזיקו בידו, עי’ בתוס’ ספ”ב דחגיגה], וא”כ אינו מצד שאם יסיר עיניו ממנו יהיה בזה גילוי, אלא שלא יסיח דעתו משמירת הכוס או מן הברכה.
ובזה ניחא דלדעת ר’ יוחנן בברכות שם ע”א אינו חובה ליתן עיניו בו אף דיין מגולה עכ”פ בזמן הגמ’ היה אסור [עי’ סוכה נ ע”א] ואפי’ לשתות ממנו.
ויש להוסיף דברמ”א שם כתב דיש להזהר שלא ליקח כוס שפיו צר מפני שצריך ליתן עיניו בו ומבואר מזה דאין הענין מצד שמירה מגילוי דאי משום הא אדרבה בכך הוא שמור יותר, וכ”ש לפי הפירוש שהביא המשנ”ב בשם האחרונים (ועי’ תוס’ שבת עו ע”ב ומג”א וט”ז שם, ומיהו מלשון ליתן עיניו בכוס בירושלמי ברכות פ”ה סה”ב ובאמת כעי”ז הוא כבר בבבלי שם לענ”ד אין קושיא על הרמ”א דכוס שייך לקרות גם על מה שבתוך הכוס ועי’ בסוגי’ דקידושין התקדשי לי בכוס זה וכו’ ובניד”ד הכל לפי הענין) שנותן עיניו בו הכונה בכוס ולא במה שבתוכו [וחלקו בזה על הרמ”א] דבזה מבואר שאינו מצד גילוי כלל.
ועי’ במשנ”ב סי’ ערב סק”ג דבקידוש [ולכאו’ ה”ה כל כוס של ברכה] יש להקפיד אפי’ בגילוי מועט עכ”פ כשיש לו יין אחר בקל, ולכאו’ לפי הנ”ל גילוי מועט שלא נמר טעמו שהחמירו בו הפוסקים עכ”פ לכתחילה הוא כשעכ”פ לא היה אדם לשמור את הכוס אבל כשהיה אדם יחד עם הכוס לכאו’ לא שמענו שיש בזה חלות גילוי כלל, דכל הנידון בשו”ע ובנו”כ שם הוא אם יש להחמיר האידנא דלא קפדי’ אגילוי על גילוי כל דהוא או רק על גילוי שמורגש פגם ביין על ידי זה, דיש צד דהאידנא שאין מקפידין על גילוי א”כ גילוי שאינו מורגש לאו כלום הוא, אבל לא שגילוי שאין בו דיני גילוי אפי’ בזמנם יהיה צריך להחמיר בזה בקידוש.
ובנידון דידן שהיה חושך בזמן ההבדלה יש לדון בתרתי, האחד האם גזרו בגילוי משקין בזמן חושך, ומסברא היה נראה דאה”נ, דמאן לימא לן שהנחש אינו מרגיש בחושך, דאדרבה הנחש מקום מושבו הוא בחורים ובסדקים שהם מקומות החושך, ואמרי’ בירושלמי (עי’ בתוס’ בספ”ה דסוכה ופ”ק דחולין) שנתנה רשות לקרקע להבקע מפניו.
והנידון השני אם אדם שמשמר את היין בזמן חושך חשיב שהיין לא היה מגולה או לא, דהנה מחד גיסא קי”ל שמי שמשמר את היין אינו צריך להסתכל ביין ממש וכנ”ל ומאידך קי”ל מדינא דגמ’ שישן אינו שומר לענין זה, ויש לדון בחושך מה הדין בזה, דמחד גיסא הרי הוא ער ומאידך גיסא אינו רואה כישן, ושמא הנחש מכיר בכך שאינו רואה כמו שהנחש מכיר בישן שאינו רואה ובזה הנחש לא מירתת, ומאידך שמא ישן דוקא שאינו זז (ובחלק מהאופנים הוא בשכיבה), וצל”ע בזה.
ובספר שמירת נפש עמ’ קלט כתב בשם הגריש”א וז”ל אם אדם נמצא בחדר נחשב המשקה שמור אף באופן שהחדר חשוך ואין יכול הנחש לראותו עכ”ל, והיינו דס”ל שדינו כאדם ער ולא כישן ובא לחדש עוד דאף שהנחש אינו רואה את האדם סגי בזה לשומר.
והי’ מקום לומר שטעמו דממ”נ אם הנחש אינו רואה אותו אינו רואה גם את המשקה, ואם רואה המשקה רואה גם את האדם.
ועכ”פ לטעם זה וכמו”כ מבואר בלשונו שעדיין לא התיר להדיא אלא באופן שיש שם אדם דעצם חשכה לגמרי אינו מתיר מהטעם שנתבאר לעיל, ודלא כמו שהביא בספר אוהל יעקב סי’ קטז סט”ז בשם השמירת נפש הנ”ל דדעת הגריש”א דאין גילוי משקין בחושך מטעם שהנחש אינו רואה.
ובאופן אחר יש לבאר סברת הגריש”א כמש”כ הגרח”ק (שמירת נפש עמ’ קנד) לענין אדם שעומד במקום חשוך ששם יתכן שמציל על המשקה כיון שהנחש מרגיש בו גם בחושך עכ”ל, ואפשר דר”ל דגם אם אינו מרגיש בראיה מ”מ מרגיש בשאר החושים, וכל טענה זו שייכת רק באופן שיש שם אדם אבל בחושך גרידא לא, וממילא גם הגריש”א שכ’ שאף שהחדר חשוך ואין יכול הנחש לראות האדם מ”מ יכול להרגיש בו וזה שייך רק כשיש שם אדם הא לאו הכי לא.
ושם נקט הגרח”ק לגבי אדם ער שעוצם עיניו בפשיטות דמציל והטעם דשם הנחש ודאי ירא ממנו כיון שיכול לפתוח עיניו בכל רגע משא”כ בחושך שלא הוה ברירא ליה לגמרי דין זה אלא דיתכן.
לסיכום יש לדון בחושך מצד גילוי ויש מפוסקי זמנינו שהורו להקל בזה.
מק"ט התשובה הוא: 136090 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136090
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.