א) יש בזה כמה שאלות, האחד לגבי התבשיל, הב’ לגבי הקדירה היכן שהוא כנגד המגבת, הג’ לגבי הקדירה בתחתיתה במקום שאינו כנגד המגבת, הד’ לגבי המגבת עצמה אם מותר להשתמש בה בצונן.
ב) ובפוסקים נתבאר שיש חילוקי דינים בין נפלה טיפה כנגד הרוטב או שלא כנגד הרוטב (כמו שיתבאר), ומכיון שלא נתפרש בשאלה באיזה אופן היה, אשתדל לפרט בב’ האופנים.
ויש לציין דאם היה רק ע”ג הקדירה [דהיינו מעליו ממש] חשיב לדעת הרמ”א שם בשם האו”ה הארוך כמו שנפלה כנגד הרוטב שהוא קל יותר והוא שנפלה הטיפה לאחר שהתחילה הקדירה להרתיח והאדים עולים ומגיעים אל הרוטב [ואולי יתכן שנקט סברא זו רק כצירוף אחר הספק של מפעפע עי’ בש”ך בריש סעי’ ה].
וכן כשהקדירה מכוסה יש שכתבו בשם הפלתי דסגי בס’ כנגד הטיפה כמו שנפלה הטיפה כנגד הרוטב (וזה מבואר בסוגיות ובשו”ע דכשהקדירה מכוסה ונפלה טיפה בתוך הקדירה היא מתבטלת בכל הקדירה וסגי שיש ס’ בכל הקדירה כנגד הטיפה וחידושו של הפלתי הוא דגם בנפלה טיפה מבחוץ אמרי’ דמפעפע בכל הקדירה אם הקדירה מכוסה).
ג) מה שהטיפה צוננת אינו מגרע מהדינים שיתבארו להלן, דהעיקר הוא שהקדירה רותחת והיא על האש ותתאה גבר (עי’ רמ”א סי’ צב ס”ז) וכ”ש אם הטיפה ממשיכה לרתוח עוד אח”כ מחום האש.
ד) יש אופנים שיש חילוקי דינים בין יש ששים כנגד הטיפה לבין אין ששים כנגד הטיפה ובשאלה לא נזכר אם הי’ ששים או שלא היה ששים [ויש עוד דינים מיוחדים בספק אם יש ששים וכמו שיתבאר].
יש לדון באופן שאין ברור שיש כאן ס’ כנגד החלב הספוג במגבת האם נימא דמספק מקילינן בזה או מספק מחמרינן בזה, ולפי המבואר בסי’ צח ס”ב א”כ בנתערב בשאינו מינו ואין ידוע אם היה ששים או לא אמרי’ בזה דספק איסורא לחומרא (ובבשר עוף הוא פלוגתת הרמ”א והט”ז והש”ך, עי’ בפמ”ג שפת”ד שם סק”ז ומשמע שם שהדעה העיקרית היא להקל).
כמו כן יש לדון כאשר המגבת היתה מקופלת ומונחת ע”ג הסיר, ולא כל המגבת היתה ספוגה בחלב אלא חלקה, ויתכן שעיקר החלק הספוג בחלב למעשה לא נגע בסיר, ולא היה חם להעביר הבלוע משם לשאר המגבת ולכלי הגדול, ולא שייך בזה תתאה גבר, כיון שאינו נוגע בתתאה [וגם תתאה גבר גופיה אינו סברא לאסור כל הדבר מעיקר הדין עי’ סי’ קה ס”ז], ואינו ברור מה היה שם, [וכ”ז אם נחשיבו כמי שנשפך כיון שא”א לדעת היאך היה אבל אם נחשיבו כמו שא”א לעמוד על שיעורו יש להחמיר אפי’ בספק דרבנן כמבואר שם בשו”ע ס”ג], ויש לדון האם אזלי’ בזה לקולא או לחומרא.
ולכאו’ יש לדמותו לקדירה אחת וספק נפל איסור בפמ”ג שם דתלוי אם הוא ספק דאורייתא או ספק דרבנן [וצל”ע אם יש גם ספק שמא יש ס’ כנגד כל המגבת אם אמרי’ ספק ספקא דשמא רק מעט נגע ואפי’ תמצי לומר דנגע הכל מ”מ שמא יש ס’ כנגדו או דילמא דשמא הכל הוא ספק אחד אם יש ס’ או לא].
ה) יש דעות בראשונים בביאור דברי הגמ’ אם משערים החתיכה כמו שהיתה אם צמקה אח”כ ונתמעטה מאחד מששים כנגד כל הקדירה, אולם בניד”ד אם חלק מהחלב יבש קודם שבא לתבשיל פשיטא שאין משערים כנגד כל החלב אבל אם החלב בלוע בתוך המגבת ואינו נראה צל”ע איך לשערו.
ובשו”ת האלף לך שלמה יו”ד סי’ קנ כתב דחלב הבלוע בבגד שנגע בקדירה דינו כב’ קדירות יבשות שנגעו זו בזו (עי’ בסו”ס צב), אולם כאן אינו ממש נידון זה, דכאן המגבת עדיין לחה [מן הסתם שהרי הניח את המגבת זמן קצר לאחר שקינח בו החלב שבריצפה] וא”כ דינו כקדירות שנגעו זו בזו ע”י רוטב רק דיש לדון אם חשיב בלוע כשיעור הראשון או שכיון שנתייבש חשיב שנתמעט, ואם נדמהו לבליעות כלי אדרבה דעת הפוסקים דיש לחשב כנגד כל המאכל שנתבשל בכלי זה מטעם דמי ידעי’ כמה נפיק מיניה ולפ”ז לכאורה ה”ה לעניננו.
ו) באופן שיש בתבשיל ס’ פעמים ס’ [והכונה ס”א פחות מעט ואכמ”ל בחשבון] כנגד האיסור בזה קל וגם אין מנהג לאסור כמבואר בסי’ צב ס”ו בש”ך ובבאה”ט סקי”ט, אולם קשה להאמין שזה המקרה כאן דמסתמא היה שיעור מסויים של חלב אם הוצרכו למגבת לנקותו.
ז) איתא ביו”ד סי’ צב ס”ה וס”ו וס”ז שאם נפלה טיפה של חלב כנגד קדירה של בשר אם היה כנגד הרוטב חשיב לכל היותר שנתערב ברוטב ומותר אם יש ס’ כנגד הטיפה (וכשנפלה כנגד הרוטב ויש ס’ ברוטב כנגד הטיפה משמע לדעת השו”ע דאפי’ מנהג ליכא להחמיר בזה), אבל אם נפלה טיפה שלא כנגד הרוטב אז אם הקדירה ישנה [כ”כ רמ”א, ובש”ך סקכ”ג נתקשה דהרי גם בחדשה מ”מ עכשיו היא ישנה מחמת הבשר שנבלע בה עכשיו מבישול זה וא”כ גם בחדשה שייך לומר בה חנ”נ שיאסור אח”כ את כל התבשיל, ועי”ש מש”כ בזה ועי’ עוד ביד יהודה בפירוש הארוך מש”כ בזה, ולא ארחיב בזה כאן כיון דמסתמא בלא”ה השאלה היתה בקדירה ישנה, וממילא אינו נוגע לזה הנידון של קדירה חדשה], וכבר בלוע בה בשר אמרי’ חנ”נ ואז לא מהני ס’ בתבשיל כנגד הטיפת חלב כיון דסו”ס בד”כ אין ס’ במאכל כנגד הכלי ואז הפתרון לערות את המאכל שלא כנגד המקום שהי’ שם חלב ולכתחילה משמע בשו”ע שם שצריך להמתין שיצטנן ואז יערה את התבשיל בזמן שהוא צונן ולא ייאסר כדי שלא יבוא לערות כנגד המקום שנאסר מן הכלי בזמן שהכל חם ואז ייאסר התבשיל, והמנהג של השו”ע אוסר בשנפלה שלא כנגד התבשיל אם לא במקום צורך סעודת שבת [כמו בנידון דידן] או בעוד צורך כמש”כ הש”ך שם.
ח) באופן שנפלה טיפה שלא כנגד הרוטב אף באופן שמעיקר הדין שהיה מותר (לולא המנהג או להסוברים דליכא מנהג להחמיר עי’ עוד בזה בש”ך ופמ”ג סי’ צב ריש סעי’ ו) מ”מ א”א להשתמש בקדירה עד שתצטנן שמא ישפכנו על הצד שנאסר ואז יאסר התבשיל (ראה ש”ך בס”ד) ובדיעבד [ועי’ בנו”כ לענין לכתחילה בשעת הדחק] אם שפכו מהצד של הכלי שלא נאסר התבשיל ג”כ לא נאסר.
ט) נחלקו הראשונים אם אמרי’ חנ”נ בכלי [וכאן אינו שייך לנידון אם אמרי’ חנ”נ בשאר איסורין או לא, עי’ בסי’ צב ס”ד הנידון בזה, אבל כאן אין נידון זה שייך, שהרי כאן בבשר בחלב עסקינן ובבשר בחלב לכו”ע אמרי’ חנ”נ], ובסי’ צח ס”ה הובאו בשו”ע וברמ”א כמה דעות לענין זה אם אמרי’ חנ”נ בכלי, ובנו”כ שם יש דעות בביאור דברי הראשונים בזה, וסיים הרמ”א שטוב לחוש אבל לא ביאר להדיא לאיזו דעה לחוש, ובפשוטו הוא על הדעה האחרונה שם דמינה סליק שמחלקת בין מתכות לחרס אבל לא נתבאר להדיא בכוונתו אם יש לחוש גם לדעה המחמירה שקודם לכן או רק לדעה זו, ועכ”פ כאן עסקינן מן הסתם בכלי מתכת, דבזה לב’ דעות המחמירים יש להחמיר וגם המחבר ממה שהביא דעה הראשונה להחמיר בחנ”נ בכלי משמע דסובר שזו הדעה העיקרית (והשואל הוא מבני ספרד), ועכ”פ הנידונים בסי’ צב לגבי טיפה הם כפי הצד דאמרי’ חנ”נ בכלי (עי’ בש”ך שם).
י) הכלי עצמו אם נפלה טיפה שלא כנגד הרוטב נאסר מקום הטיפה עד פחות מס’ סביבו [עי’ ש”ך סי’ צב סעי’ ה, ועי’ עוד בהרחבה בתשובתי ד”ה פיצה חלבית שנאפתה בנייר אפייה בתבנית חלבית ע”ג פלטה, ובין המגש לפלטה היה לכלוך של בשר, ובין נייר האפיה למגש חדרה שמנונית של גבינה], והמגבת מכיון שבלעה מן הכלי ואין ס’ בחלב שלה [וגם לא יהיה ס’ אף אם נרצה לצרף המגבת עצמה] כנגד הכלי הבשרי (דאמרי’ חנ”נ בכלי ישן ובעי’ ס’ כנגד כל הכלי) נאסרה, דחתיכת בשר שנפלה לקדירה של חלב שיש בו ס’ החתיכה עצמה נאסרה [ועי’ סי’ צד ס”ג] דמאחר שפנים הכלי היה רטוב מחמת הבשר והחוץ היה רטוב מהחלב והמגבת היתה רטובה שניהם בולעין זה מזה [עי’ עוד ברמ”א ס”ס צב].
לפי דבריכם הנידון כאן רק על מה שכבר היה ואינו נוגע למעשה לעת עתה (והכלי בלאו הכי צריך הכשרה מספק שמא לא היה ששים בתבשיל כנגד החלב שהיה שם, והמגבת נאסרה בתורת ודאי, ומכיון שאין תשמישה ע”י רותח י”א שמותרת להשתמש בה בינתיים בצונן ובפוסקים האריכו אם מותר להשאיר ולקיים ברשותו כלי שנאסר על דעת שלא להשתמש בו), ומ”מ הקרוב ביותר לפי מה שנתבאר דעת הפלתי דבכה”ג מהני שיש ס’ בתבשיל כנגד הטיפה כדי להתיר התבשיל כיון שהכלי היה סגור ואם היה ע”ג הכלי וגם יש אדים עד למעלה בזה גם לדעת הרמ”א דמהני ס’ ומכיון שיש כאן ספק אם היה ס’ כנגד החלב א”כ האיסור כאן היה ספק, ושייך תשובה גם בספק חטא (עי’ רמ”א או”ח סוף סי’ תרו), ואם היה שם רק בשר עוף בספק בדיעבד הוא יותר קל, ולמעשה יש לשאול שאלת חכם.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 112
מק"ט התשובה הוא: 146807 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146807