בשו"ע ומשנ"ב [ס"ס מז] משמע שמי שקם באמצע הלילה עכ"פ אם אינו עתיד לחזור לישון עד הבוקר יכול לברך אלהי נשמה כשקם, גם אם לא עלה השחר עדיין, ואם עתיד לישון עד הבוקר כ' המשנ"ב שלא יברך אלהי נשמה בקימה הראשונה שלו, אלא יאמר בלא חתימה וכשיקום בבוקר יאמר עם חתימה, ואם בירך אלהי נשמה בקימה הראשונה וחזר לישון שוב הוא מחלוקת אם יחזור ויברך אחר כך, וכיון שספק ברכות להקל אינו חוזר ומברך אפי' אם ישן בכוונה [ביאור הלכה שם].
והנוהגים כדעת האר"י גם אם קם מחצות ואילך ומתכוון לישון לאחר מכן יכול בקימה הראשונה לברך אלהי נשמה ואח"כ כשישן שוב הו"ל כישן ביום ואינו מברך שוב פעם [עי' שער הכוונות דף א' ע"ג ודף ב' ע"ב ודף נח ע"ב ע"פ הרש"ש ראה במשנ"ב מהדורת אליבא דהלכתא ובמ"מ שהובאו שם], ויתכן שטעמו שכיון שחכמים קבעו לקום בחצות ליחידים הלכך יש חשיבות לקימה זו כשל שחרית, מכיון שמה שקם מתחילה עשה בזה עיקר מה שהיה מוטל עליו לעשות בהנהגת שנת הלילה, או בנוסח אחר ונכון יותר, שמכיון שהיא הנהגה נכונה וקבועה לקום בחצות כקימה משנת הלילה לכך יש להחשיב קימה זו כקימה מעיקר שנת הלילה.
מק"ט התשובה הוא: 4928 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4928