בפנים התשובה נתקשיתי בדברי המשנ"ב בסי' קסח סקל"ד שהביא בשם הד"מ שאין להשתמש בזה ללחם משנה, ובד"מ גופיה רק יש להוכיח דהשתמשו בו להמוציא, וגם בנישואין השתמשו בהמוציא, ויש לומר דאה"נ גם בנישואין ס"ל דלברך ז' ברכות בעי' המוציא דוקא דליחשב סעודה גמורה, או יש ליישב דהמשנ"ב הוה פשיטא ליה דאם יש צד שיוצא בשבת בסעודה הבאה בכסנין היינו רק אם נימא דסעודת שבת קובעת להמוציא דאל"כ תקשי למה אזכרת רצה מעכב בבהמ"ז וכמו שטען כן ממש הפמ"ג בסי' קפח (ודלא כדעת העה"ש שהובאה בפנים התשובה דמשמע מיניה בסי' תקכט דשייך להתקיים העיכובא באזכרת היום במעין שלוש וכ"מ בעוד אחרונים אבל המשנ"ב לא ס"ל כן וכן הפמ"ג דהרי אין אזכרה זו בגמ'), וכן יש לטעון דהוה משמע ליה להמשנ"ב דכל שאין המוציא ובהמ"ז לא שייך לקרותו פת וע"כ הצד שיוצא הוא רק אם נעשה קביעות עי"ז לברך המוציא (כמ"ש האג"מ) וממילא מאחר דהד"מ נקט דמברכים עליו המוציא מדינא ולא מחמת קביעת הסעודה ע"ד הנ"ל ממילא למד המשנ"ב דאין עושין על פת הבאה בכסנין סעודת שבת ולחם משנה וק"ל.
מק"ט התשובה הוא: 125408 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125408