בס"ד
במדרש הגדול [הקדמה לב מידות מידת כנגד עמוד כט] כתב שהובטח ליהוא ארבעה דורות של מלוכה, כיון שהשמיד את משפחת אחאב שהיו ארבעה דורות, עמרי, אחאב, יהורם ובניו, וכבודו התקשה שלכאורה אין כאן ארבעה דורות של מלוכה, ודוחק שמשום השמדת ארבעה דורות סתם זכה לארבעה דורות של מלוכה, ויישב שבני יהורם היו בני מלכים וחשובים כמלכים, ועוד יישב שמתוכם היה אחד שהיה יורש האצר וחשיב מלך, [ואינו כ"כ במשמעות המדרש שכתב ובניו, ולהנ"ל הוי ליה למימר ובנו].
והנה ברש"י [מלכים ב י ל] כתב שהשמיד את בית אחאב שמלך ארבעה דורות, עמרי, אחאב, אחזיה ויהורם, ויש לדון אם כוונתו לאחזיה בן אחאב, או לאחזיה בן יורם בן יהושפט שאמו היתה בת אחאב.
דמחד אם כוונתו לאחזיה בן אחאב, אין כאן ארבעה דורות דהוא אחיו של יהורם ובן דורו, [וכמו שהעיר בביאורו].
ומאידך אם כוונתו לאחזיה בן יהורם בן יהושפט, אמנם הוא דור רביעי לעמרי, אבל מלך לאחר יהורם בן אחאב ולמה הזכירו רש"י קודם, ועוד יל"ע דמשפחת אם אינה קרויה משפחה ולא חשיב מלכות אחאב, וביותר דבאמת לא מלך מכוחו אלא מכח אביו שהיה ממלכי בית דוד, וצ"ע.
בברכת יפוצו מעיינותיך חוצה
מנחם מלר
בע"ה
לכבוד כת"ר ידידי הנכבד הרה"ח רבי מנחם מלר שליט"א
שלו' רב וכט"ס
ייש"כ על דברי רש"י הנ"ל, ועל הערתו על דבריי, ונראה דבאמת רש"י הרכיב ב' סברות דעיקר דברי רש"י על ד' דורות הם ממדרש ל"ב מידות [היינו המדרש שהביא המדה"ג] דקאי על ד' דורות המפורשים במדרשנו [דהיינו שבמדרשנו מבואר מהמדרש לב"מ דהדור הרביעי היינו בני יהורם], ואעפ"כ רש"י מפרש על ד' דורות של מלוכה של אחזיהו, ויתכן שגם בנוסחתו של רש"י במדרש ל"ב מידות לא הי' כתוב מי הם הד' דורות אלא רק ד' דורות, ויש כמה נוסחאות ממדרש ל"ב מידות שבאו לידינו, ויתכן שלפניו היה נוסחא אחרת מנוסחת המדרש ל"ב מידות שהי' למדה"ג, או שהי' לו מדרש אחר.
ואע"פ שלא היו כאן ד' דורות כסדרן מ"מ הי' כאן עוד דור של מלוכה שנכרת, ואע"פ שלא שמענו שהכרית גם בנותיו מ"מ הכרית כל מי מזרעו שצלח למלוכה.
ואפי' אם לפי החשבון לא היה אחזיהו דור רביעי לאחאב אכתי הי' מקום לתרץ שישנו בדורות של מלכי יהודה מי מזרע אחאב שראוי למלוכה, אבל אחר דבאמת הוא דור רביעי לאחאב ממילא א"צ להידחק ואפשר לפרש ג"כ דור רביעי כפשוטו שהי' דור רביעי לאחאב.
ואחזיהו על אף שלא מלך מכח זקנו אלא מכח אביו מ"מ בודאי הי' כלול בזה עונש לאחאב ג"כ בהדי שאר זרעו שנכרת.
מה שכתב כת"ר לפום אורחא להקשות על פי' השני שכתבתי דבניו משמע יותר מאחד לק"מ, דהרי ודאי אם היה הורג הבכור היה הגדול גדול יורש העצר, ממילא לא חשיב שהכרית זרעו הראוי למלוכה עד שיכרית כל בניו, וק"ל.
וכ"ש אם נימא דאכתי לא היה יורש העצר מבורר ואין ברירה וממילא כיון שיש כאן ודאי יורש עצר ואינו מבורר לא שייך להרוג יורש העצר עד שיהרגו כולן, אבל באמת א"צ לזה וכנ"ל.
בכל הכבוד הראוי
עמ"ס
מק"ט התשובה הוא: 120884 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120884