יש בזה מחלוקת הפוסקים (עי' שו"ת מהר"ם לובלין סי' סח, שו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' רפא, שהקילו בזה עכ"פ בדיעבד, וציינו שכן מבואר בקינת הרוקח על אשתו שתפרה ארבעים ספרי תורה, ועי' גם בערוה"ש יו"ד סי' רעח סי"א, ואו"ח סי' לט סי"ב, ואילו בנחלת צבי על יו"ד סי' רפא ס"ג מחמיר בזה, וכן במגן האלף סוף קונטרס עשרים גרה, ועי' עוד לענין תפירת תפילין במחה"ש או"ח סי' לט על המג"א שם סק"ו ועי' בתהלה לדוד שם מה שחילק בין ס"ת לתפילין, וע"ע בפמ"ג משב"ז סי' תקמה סק"א), ולכן אין להקל בזה עכ"פ לכתחילה ובדיעבד יש לעשות שאלת חכם, ויש מקום לומר דבדיעבד בשעת הדחק אפשר לברך על ס"ת כזה מאחר שרוב הפוסקים מקילין בזה.
(ולגבי תפירת היריעות לעמודים הוא יותר קל כמו שהרחבתי בתשובה אחרת ד"ה לפי השיטות שיש לחבר עמוד במגילה האם מגילה בלי עמוד פסולה).
לגבי מנהג שהזכרת שראית שנותנים לנשים לתפור יריעה אחרונה, יתכן שהשתרבב ממה שיש מהפוסקים שהזכירו שבתפירת יריעה אחרונה מקיים מצוות כתיבת ס"ת ואע"ג שהיא מצוה לאנשים לדעת הרמב"ם והחינוך סוף מצוה תריג [עי' שאגת אריה סי' לה והוא עצמו תמה עליהם, ועי' מנ"ח שם], מ"מ רצו לזכותן עכ"פ כאינן מצוות ועושות, מאחר שאינן במצוות תלמוד תורה ורצו שיהיה להן חלק בתורה [וע"ע סוטה כא ע"א], ומסתבר שהדבר הגיע במקורו מנשים שנדבו ספר תורה ורצו להפיס דעתן כלשון הגמ' [חגיגה טז ע"ב] לעשות נחת רוח לנשים, ולכן כנראה חכם הורה להם לתת להן לתפור באופן של תפירה שלפי סברתו מועיל באופן זה שאינו מגרע בספר כיון שכבר נתפר בכשרות על ידי כשר וס"ל שאין הספר נפסל על ידי תפירה שניה זו.
(ומ"מ גם אם נקבל דבריו לענ"ד אינו כדאי לפי הצד שתפירת אשה פסולה, כדי שלא יבואו לסמוך על תפירתה בלבד כעין מה שמצינו במים שאובין בפ"ק דשבת וכמדומה בעוד דוכתי, וכן שלא יבואו להכשיר אחר שייפסק התפירה הכשרה וישאר תפירת האשה בלבד, חשש הנזכר בגמ' דגיטין לגבי גט קרח).
ובאופן כללי לגבי נידונים על מנהגים ראשית כל צריך לברר שהמנהג הוא מבוסס והונהג ע"י ת"ח ואז יש לברר מה המקור למנהג.
מק"ט התשובה הוא: 121911 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121911