איסור קריעת ד”ת הוא חמור, וכדאמרי’ במו”ק כו ע”א הרואה ס”ת שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב, וגם לספרים שבדפוס יש קדושה כמש”כ המשנ”ב בסי’ רמ בשם הפמ”ג.
ועונש ביזוי ד”ת משמעות הסוגיות ודעת כמה ראשונים שהוא כרת (שבועות יג ע”א לענין מגלה פנים וסנהדרין צא ע”ב לענין עוד דברים, ועי’ רש”י שבועות שם דמגלה פנים הוא משום מבזה ד”ת ועי’ תוס’ יומא פו ע”ב ותוס’ סנהדרין סד ע”ב).
ובמס’ דרך ארץ זוטא שנינו כל המזלזל בדבר א’ מן התורה חייב כרת שנאמר כי דבר ה’ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ע”כ, והובא בילקוט ת”ת לתלמיד הרשב”א פר’ שלח.
ועי’ בתוס’ יבמות ט ע”א דמשמע שהוא כרת ממש כמו ל”ו כריתות דכתבו שם דמה דלא חשיב לה עם ל”ו כריתות הוא משום דלא נזכר ביה לאו.
וברמב”ן בשער הגמול כתב דהטעם שלא נתחשב מבזה תורה ולומדיה עם ל”ו כריתות משום שהוא נתרבה עם עובדי ע”ז וענשו גדול משאר כריתות שנאמר בו כי תולעתם לא תמות וגו’.
ולדעת רש”י (שבת כה ע”ב ועי’ תוס’ יבמות ב ע”א ורמב”ן ויקרא יח יט) כרת הוא וזרעו נכרתין וגם להתוס’ הוא במיתה קשה (עי’ מו”ק כח ע”א) אם לא ישוב.
ומבואר ביו”ד ס”ס שלד שהמבזה דבר אחד מד”ת או מד”ס חייב נידוי והוא חיויא דרבנן דלית ליה אסותא, ושייך לזה כל מה שהוא בכלל ביזוי ד”ת ע”פ גדרי הלכה, ועי’ עוד כס”מ ספ”ו מהל’ ת”ת.
והמבזה ד”ת אין לו חלק לעוה”ב כמבואר בסנהדרין שם ואמרי’ ביה הכרת בן העוה”ז תכרת מן העוה”ב (עי’ בסנהדרין שם ושבועות שם ורש”י).
ועוד מבואר בשבועות שם שאין תשובה בלבד מכפרת על עון זה עד המיתה ורק המיתה ממרקת.
ועוד מבואר שם בשבועות בדברי רבי דעבירה זו חמורה מחילול שבת וכמעט כל עבירות שבתורה לענין המבואר שם לגבי כפרת יו”כ בלא תשובה.
גם ד”ת שיש בהם טעויות או שהם לא נכונים מחוייב לנהוג בהם כבוד ככל ד”ת (עי’ בגנזי הקודש מה שהביא בשם פוסקי זמנינו בזה), וכ”ש שיש שם הרבה ציטוטים וד”ת נכונים ג”כ דבזה א”צ לבוא לנידון זה כלל.
והנה מאחר שנתברר שע”פ דין אסור לקרוע ממילא הקורע ד”ת מחמת שהוא חולק על מה שכתוב שם לא עדיף מקורע בחמתו שאמרו ע”ז (שבת קה ע”ב) יהא בעיניך כאילו עובד ע”ז ומשמעות הזוהר והרמב”ם בהל’ דעות דחשיב כאילו עובד ע”ז מדבריהם.
גם עלונים שמיועדים לחלוקה יש בהם משום מעביר על דעתו של בעה”ב ונקרא גזלן לכמה דעות למי שקורע אותם כיון שלקריאה נתנו ולא לקריעה (עי’ בהרחבה בשו”ת חו”י סי’ רלב והרחבתי בזה בתשובה ד”ה מי שהביאו לו מאכל חלבי לרגל חג השבועות ואין האיש בביתו בחג האם יכול לאכלו לפני החג), ולכל הצדדים הוא בודאי דבר מגונה מאוד בכה”ג.
בפרט שיש עלונים או קונטרסים לחלוקה שמתנים להדיא שהקונטרס עדיין ברשותם (כדרך שאנו מתנים בקונטרסים דידן) ובכה”ג יש כאן גזילה ואין כאן היתר של אבידה מדעת אף אם הם במקום ציבורי כיון שאינם מיועדים להשחתה והוא גזל גמור וכמבואר בש”ך ובערה”ש חו”מ ס”ס רסא, ועי’ מה שהרחבתי בזה במקו”א [ד”ה חפצים העומדים ברחוב בזמני ערב פסח האם מותר לקחת אותם].
ובספר שבות עמי ח”א עמ’ ה’ כתב וז”ל, יש להוכיח אותם תינוקות של בית רבן שקורעים עלונים עם דברי תורה כיון שהחליטו אלו כופרים וממילא אפשר לקרוע ועוד כהנה וכהנה הבלים ושטויות, וזה עוון גדול ונורא וחייב כל אחד להוכיח בביתו על זה, וסתם כך יש להזהר בכל העלונים שבאים לידי בזיון או ספרים להניחם במקום מכבוד ונקי ובצורה מסודרת ובטוחני שזה יסיר הרבה חרון אף, וכמ”ש באבות פ”ד מ”ו כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכו’ [וכל המחלל דברי תורה גופו מחולל על הבריות] עכ”ל, ועי’ עוד בפלא יועץ שהאריך בחומרת עניינים אלו.
ודבריו קילורין לעיניים אבל אפשר להוסיף ע”ז דבאמת אותו הנער הקורע הד”ת בחמתו הרי הוא עצמו ג”כ יודע שאינו עושה כהוגן שהרי אינו שואל את רבו ע”ז ולא מטעם שיודע שהדין עמו, אלא משום שיודע בעצמו מה רבו ישיב לו ומשויה ליה למצוותו כחוכא ואיטלולא, וכשקורע עושה הדבר בהסתר בהחבא ואומר שלא יראני אדם, ולא מטעמי ענווה, והמורה היתר לעצמו בדבר שיודע בלבו הדין חייב דחשיב מזיד כדאי’ בסנהדרין מט ע”א גבי יואב.
והפייט יסד וקונן ותרד עיני דמעה ואילילה ואנודה ולבכי ולחגור שק אקרא להספידה וכו’ כבוד כל כלי חמדה ראיתיה קרועה שכולה וגלמודה התורה והמקרא והמשנה ואגדה ענו וקוננו זאת להגידה.
ועוד יסד הפייט עד מתי תביט רואה כל סתרים קנא לתורת אשר שרפוה זרים קלאוה פרעוה קרעוה לגזרים כסירים סבוכים הגדילו המדורים העל אלה תתאפק אדון כל יצורים ע”כ, קינה היא וקוננוה ודיו לבא מן הדין לשריפת התורה ע”י ביטול לומדיה להיות כנידון שריפת התורה עצמה ומי נתלה במי.
ועוד יסד ר”י הלוי בפיוט שאלי שרופה באש על שריפת התורה, הלבעבור זה נתנך כי באחרית תלהט אש בשוליך וכו’ אוריד דמעות עדי יהיו כנחל וכו’ ואשאל היש תורה חדשה בכן נשרפו גליליך (ר”ל למה נשרפה התורה שמא משום שתורה חדשה באה בתמיה, ומטבע לשון היא כדרך המקוננים, ואולי צ”ל גויליך כמ”ש גוילין נשרפין) וכו’ אתמה לנפשי איך יערב לחכי אכול אחרי ראותי אשר אספו שלליך אל תוך רחובה כנידחת ושרפו שלל עליון וכו’ ע”כ.
ומ”מ בודאי שגם מי שחטא בזה ושב ורפא לו ואין דבר העומד בפני התשובה (ויצטרך גם לבקש מחילה מאחר שהוא גם חטא שבין אדם לחבירו).
מק"ט התשובה הוא: 133190 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133190
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.