לכאורה הנידון בזה הוא האם האיסור לכבס בגדים הוא מצד הבגד או מצד האריג דיש כאן דבר שמחד גיסא הוא בגד ומאידך גיסא אינו אריג.
ובמשנ”ב סי’ תקנא סקנ”ד איתא לגבי אריג בכלים שאין בזה איסור דמנהגא דנשי דנהיגי דלא למשתי עמרא ר”ל שאין איסור לתקן אריג זה כיון שאינו מלבוש, ומשמע דמה שקובע את האיסור הוא מה שהוא בגד ולא מה שהוא אריג.
ויש להביא ראיה לזה דבמרדכי מבואר דכל מה שיש הנאה לגופו בבגד כגון מה שמציע תחתיו וכיו”ב הוא בכלל איסור כיבוס, ומילתא אגב אורחא למדנו שהגורם הוא הנאת הגוף ולא דוקא מה שהוא אריג דמה שהוא אריג לחוד אינו מתחייב מחמת זה באיסור כיבוס.
ומה שהחמירו הטושו”ע במטפחות הידים והשולחן הנה מטפחות הידיים בודאי משמש לאדם אבל גם מטפחות השולחן יש לומר דמשמש לפעמים ג”כ לגוף כעין ההיא דוילון בספ”ק דביצה ודמטפחות בירושלמי פרק בתרא דכלאים.
וכן בסי’ תקנא ס”ז אי’ שאסור לתקן מנעלים חדשים והוסיף המשנ”ב שם ע”פ הפוסקים והנו”כ שה”ה שאסור ללובשן, ולכאורה מנעלים כולל גם מנעלים שאין בהם אריג כלל, ולרוב הפוסקים איסור כלים חדשים הוא רק בבגדים ולא בשאר כלים [מלבד היכא דשייך שמחה] וא”כ משמע דחומרת כלים חדשים הוא גם בבגדים שאינם אריג.
ואם נימא דאין איסור כיבוס בדבר שאינו בגדים א”כ צ”ב דדיו לבא מן הדין להיות כנידון, דאם נימא דבאריג בלבד יש איסור כיבוס א”כ היאך למדו מנעלים דיש בהם איסור בגדים חדשים, אבל אפשר דאה”נ יש איסור כיבוס גם במנעלים, דמה שקובע הוא מה שהוא בגד ולא מה שהוא אריג, וכנ”ל.
וכן בשלמת חיים סי’ שלב מבואר דגם בנעליים יש דין כיבוס, וכן בספר קרא עלי מועד פ”ד הערה א’ במה שהביא שם בשם הגרנ”ק נראה דאם מנקה הנעל במים הוא בכלל דין כיבוס (דכתב שם דבלא מים אינו כיבוס ולכן הורה הגרנ”ק אם מנקה הנעל במברשת בלבד אינו בכלל כיבוס).
או אפשר דבבגד של עור או שאינו אריג כל מה דלא חשיב כיבוס בדיני שבת אינו בכלל איסור כיבוס, וכן בספר קרא עלי מועד שם הערה טו הביא בשם פוסקים אחרים דמשמע מינייהו שניקוי נעליים אין בזה עיקר דין כיבוס כל אחד לפי דרכו בתנאים ובגדרים שהזכירו שם עי”ש ולפי הגדרים שהזכירו בדבריהם יש מקום לטעון דעכ”פ במשקפים שאין שום חשיבות ניקוי למשקפים שאין בזה כיבוס לפי דבריהם.
[ואולי שייך לדין כיבוס של בני בבל דלא חשיב כיבוס ומה דמחמרי’ בגיהוץ אפשר משום דסבירא לן כהפוסקים דטעם האיסור בכיבוס שלנו האידנא משום שהוא עדיף מכיבוס של בני בבל, עי’ בב”י, אבל בכלים שאינם אריג אינו ככיבוס שלנו].
אבל עי’ בספר קרא עלי מועד פ”ד הערה א’ בשם הגריש”א דגם סירוק פאה הוא בכלל כיבוס ועי”ש עוד אופנים ודעות בזה דנראה שיש שלא תפסו דתליא בכיבוס כמו בדיני כיבוס בשבת דוקא ומ”מ נראה דגם להגריש”א הוא רק מצד שיש חשיבות של אומנות בזה דהרי הגריש”א גופה שם בהערה טו מחלק בצחצוח נעליים בין זמנם לזמנינו ולפ”ז במשקפיים בזמנינו אין חשיבות כלל.
ובשם הגריש”א (אשרי האיש יו”ד ח”ב סי’ שכט סנ”ו) הובא דיש אופן שהחתן האבל יוכל ללבוש נעליים או משקפיים חדשות מצד שאין על זה שם בגד, וכאן משקפיים חדשות [באופן שאין צורך רפואה] יהיה חמור יותר מטעם של משא ומתן וגם דיש שנהגו להחמיר בכלים חדשים שאינם בגדים, אבל עצם הכיבוס לא יהיה כאן איסור אף אם מכבס במים, אם כי יש לברר לפ”ז דברי השו”ע או”ח שם דלענין אבלות מנעלים חדשים כמו בגדים ואולי ס”ל דבאופן המדובר שם יש להחמיר רק בבגדים חשובים.
ויש להוסיף לכל הנ”ל דגם עצם כיבוס משקפיים הוא קל יותר מאחר שבד”כ אין לו אלא חלוק אחד ומ”מ במשנ”ב סי’ תקנא סט”ז מבואר דבמקרה רגיל החמירו גם באין לו אלא חלוק אחד (וגם כשיש לזה צורך רפואה הוא קל יותר כדאשכחן בהל’ חוה”מ).
או י”ל דכיבוס קטן שעושים למשקפיים הוא משום שבמשקפיים מקפידים שלא יהיה בו אפי’ רושם כתם קל וממילא לענין זה חשיב כבגדי קטנים שמתלכלכים תדיר שאין בזה שמחה כמ”ש המשנ”ב דהרי גם בזה נעשה רושם כזה תמיד ואין בניקוי זה שמחה כלל.
היוצא מכ”ז דההיתר בזה הוא אם נימא דרק כיבוס חשוב מקרי כיבוס או אם נימא דתליא בכיבוס שצריך לו מעשה אומנות או אם נימא דתליא בגדרי כיבוס בשבת או דנימא דההיתר הוא משום שהוא דבר המתלכלך תדיר ואין בו שמחה, ועכ”פ בניקוי בלא שטיפה בודאי קיל יותר.
[ואם נימא דהא בהא תליא דהאיסור הוא או תליא בדיני כיבוס או בדרך אומנות א”כ ממ”נ שריא אבל איני יודע אם הוא מוכרח דלכו”ע תליא או בהא או בהא].
מק"ט התשובה הוא: 133245 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133245
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.