איתא בירושלמי פ”ק דברכות ה”ב, וז”ל, דרשב”י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה.
חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין עאכ”ו.
עכ”ל.
שכן כלי שנשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול כמ”ש בב”מ פ”ד ב’ (עלי תמר).
הרי דמבואר להדיא שלדברים שהם צרכיו אמרינן שהיה עדיף שלא היה מדבר אותם בפה המשמש לקדושה, כ”ש דברים שעיקרן גנאי ובדוחק התירו לאמרן מפני הצורך, דבזה פשיטא שיש מעלה בזה.
אולם זה יהיה תלוי בנידון האם לה”ר לתועלת עדיין הוא דבר מגונה או לא, דיש מקום לומר דאדרבה, אם הלה”ר הוא לתועלת אפשר שאף עושה מצוה בזה באופן המותר (ויעוי’ גם בתשובה הסמוכה אם טוב לומר הלה”ר שלתועלת רק ברמז).
ויעוי’ בל’ החזו”א בקוב”א לענין ידיעת אמיתת חכמי ישראל, ולא משמע שם שיש בזה איסור או חסרון, אם כי שם לא מיירי החזו”א בגנאי ממש.
וראה מה שכתב בעלי תמר לבאר המשך הגמ’ שם, וז”ל, ואחרי שאי אפשר כי אם בחד פומא אמרינן דהו”ל כמו לב בי”ד מתנה עליהם דלעת הצורך מותר להשתמש בו לחול.
ובודוי של יוה”כ ע”ח שחטאנו בטפשות פה הנה דמלבד דטפשות פה הוא טפשות שעושה אותו ללעג ולקלס לשומעיו הר”ז גם עבירה שאחרי שאין צורך בדיבור טפשי הר”ז עבירה שכלי שמשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול נוסף על החטא שכופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא שנתן לו כלי יקר הפה שפיו יהגה חכמה עכ”ל.
אכן אי”ז ברור שעיקר הפתרון בזה הוא ע”י כתיבה, דמאידך גיסא אם כותב הדבר עלי גליון הר”ז עלול להשאר לימים רבים, וכמו”כ אם ינשאו לבסוף ויתרצו ועדיין יהא מונח מסמך הרי בודאי שאינו הגון וכדי בזיון וקצף, וג”כ בנידון דידן הרי יש לו הרבה מה לכתוב, ואולי אם יתחיל לומר בע”פ מקצת מגרעותיו של המדובר אולי יעזוב מיד את השידוך, וא”כ מדוע מיגעהו במכתב לקרוא כ”כ לה”ר שלא לצורך, וכמו”כ יש דברים שהפליגו רז”ל במשמעותם בכתיבה יותר מדיבור, ולכן אע”פ שלכאורה יש מעלה בכתיבה יותר מדיבור, מ”מ זהו להלכה ולא למעשה, ולא נראה שטוב לנהוג כך למעשה.
מק"ט התשובה הוא: 9422 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/9422