שאלה
{בפרק ד' דאבות כתוב: "רבי צדוק אומר.
.
.
הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם".
השאלה, אם אדם "נהנה מדברי תורה" בעל כורחו שזה מרצונו ואהבתו הטהורה היאך "נוטל חייו מן העולם"?
}
תשובה
אין הכונה על השמחה הטבעית והסיפוק שיש מד"ת, שע"ז כתב החזו"א באגרותיו שזהו הרגשה מעין העוה"ב, ואין הכונה על הרגשת דבקות בהקב"ה, שזהו תכלית הבריאה, וזהו התענוג הגדול מכל העידונים וכו' כמש"כ המסילת ישרים פ"א, וזהו מעלה גדולה וחובה, לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, וכתיב בקללות תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה וגו' ועבדת את אויבך וגו'.
הכונה על שימוש לא נכון בד"ת, וכמו מעשה דר' טרפון בנדרים שחשב שהשתמש בכתרה של תורה, או כמו הנהנה מד"ת לצורך רפואה שלא כדין.
וז"ל המשנה באבות פ"ד מ"ה, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.
והנה בביאור המשנה נחלקו המפרשים הרבה, ויעוי' שם ברמב"ם בפיה"מ שהאריך הרבה לומר לפ"ד שיש לכ"א למצוא מקור פרנסה ולא לסמוך על פרנסה שתבוא בזכות התורה, [והביא שם מעשה דר' טרפון באריכות], וחזר על דעתו במשנה תורה שלו הל' ת"ת, אמנם מרן הכס"מ שם האריך לבאר דלא קי"ל הכי ע"ש.
והרע"ב פי' ענין המשנה על מי שנוטל שכר על התורה ממש כגון ללמד שזהו אסור מן הדין [ויש פרטי דינים בזה], אכן מ"מ הכל שוים למ"ש הרמב"ם לפרש סיפא דמתני' וכמ"ש בתוספות יום טוב שם, וז"ל, כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם - כל מי שיהנה בעוה"ז בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם פי' מחיי העולם הבא.
הרמב"ם עכ"ל.
וכמו שמבואר בספרי מוסר בגנות הכבוד, וכמה שהוא ממעט מן השכר, וכמה שהחסידים מרחיקין מן הכבוד על מנת לבוא לשלמות הנפש, עיין בחובות הלבבות ובשאר ספרי היראה.
וכבר בחז"ל יש סתירות בביאור המשנה דבגמ' במגילה משמע המשתמש באדם שלמד תורה, ובאדר"נ התבאר דהכונה על המשתמש בשמות, ובשו"ע יו"ד הובאו ב' הדעות בזה.
לסיכום אין הכונה על הנאות טהורות וקדושות, אלא על הנאות שליליות ושימוש לא תקין בד"ת.
מק"ט התשובה הוא: 117451 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117451