האם הכניס נח תרנגולתא דאגמא לתיבה

עש"ק הנ"ל ג' מרחשון ע"ו בס"ד

מה ששאלת ע"ד התוס' (בנדה נ' ב' ד"ה תרנגולתא בפי א') דס"ל דהנקבה של אותו המין מותרת וזכר שלו אסור, דהשתא כמה הכניס נח לתיבה, אי שבעה או שנים.

ורצה כת"ר לומר ע"ז איזה פלפול.

תשובה - ראשית כל יש ז"ל התוס' שם, תרנגולתא דאגמא - הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן.

עכ"ל.

והנה התוס' לא ניחא להו כלל לפרש כן, וכמו שכתבו ומיהו נראה וכו' וזהו לשון של חזרה, וגם בחולין ס"ב ע"ב ד"ה תרנגולתא, הכריעו כחזרתם כאן ולא הזכירו צד שני, וכן הריטב"א כתב כן בשם ר"י, [ר"ל שהוא היה בעל התוס'], וא"י מה מטעם יש לחקור אחר ראשונות וקדמוניות אם התוס' לא ס"ל כך, וכ"כ הערל"נ שם בשם התוס', אכן שו"ר שהגרא"ו ז"ל בקובץ שמועות חולין סי' כ"ז נקט שכ"ד התוס' כמ"ש כת"ר והדרנא בי.

אכן אכתי נראה שאין כאן מקום לדון בזה כיון דבגמ' שם נקטו למסקנא דגם נקבתו אסורה דחזיוה דדרסא ואכלה, והנה נח פשיטא דעשה כפ"ד המסקנא שהכל עשה ע"פ רוה"ק וחכמה עליונה לידע מה טמא ומה טהור, וראיתי חכ"א (דברי יואל פ' נח ע' קל"ב) שכתב דרק אח"כ נעשה להיות עוף טמא כיון שנעשה דורס ע"י שהשחיתו בני האדם דרכם באותו דור, כמו שמצינו בדור המבול שהשחיתו דרכן ע"י הבנ"א, ובמחכת"ר, חדא כבר כתב רש"י חולין ס"ב ב' ע"ז חזיוה דדרסה ואכלה - ראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן (חולין דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת.

עכ"ל רש"י, ומבואר דהיה כאן טעות ממש ולא שנשתנה אח"כ.

ועוד א"כ בדור המבול כל הבהמות היו אסורות באכילה לפי דבריו, דכיון שהשחיתו המינים דרכן נעשו טמאים, ומיהו רש"י שם כתב שהכניס לתיבה רק מאותן שלא השחיתו, וא"כ צ"ל דאזלי' בתר הפרט ולא בתר המינים, ולפ"ז אם נמצא תרנגולתא דאגמא א' שלא השחיתה דרכיה כלל יהא מותר לאוכלה לפי דבריו, ואלו דברי תימה.

אכן ראיתי שבס' משך חכמה בראשית ז' ג' וז"ל, גם מעוף השמים שבעה (שבעה זכר ונקבה) לחיות זרע על (פני) כל הארץ.

'בטהורים הכתוב מדבר', רש"י.

והא דלא כתב בפירוש "מעוף הטהור", אתי שפיר לפי מה שכתבו התוספות בנדה דף נ' דתרנגולתא דאגמא, הזכר טמא והנקבה טהורה, יעוין שם.

אם כן, במין כזה צוהו להביא שבעה, מפני שאף שהזכר טמא, אכן הוא "לחיות זרע על (פני) כל הארץ", ובנקבה הנולדת תהיה טהורה.

וכן מדויק הפסוק, שכאן נזכר "לחיות זרע", ודו"ק ע"כ, אכן הדברים תמוהים כמ"ש.

וראיתי הובא מקובץ ירושלים (שי"ל בוורשא) תשובה מהג"ר יצחק זעליג מסוקולב זצ"ל אל הגאון ר' מנחם זעמבא זצ"ל, ובתו"ד כותב הרב מסוקולוב זצ"ל על דברי המשך חכמה הנ"ל: רשמתי בצדו: לפי ענ"ד דברי שגגה הם שהתוס' בחולין ס"א ע"א ד"ה "כל" כתבו שהדורס שהוא סימן טומאה נמסר להם מנח, הגם שמשמעות התוס' משמע שבעת שרצה להקריב מהם קרבנות בדק את כולם, אבל אחר שגם הטהורים באו מעצמם אל התיבה, וכלפי שמיא גליא מקודם שהיא דורסת, לא הי' באים כלל כיון דשניהם טמאים.

ור' פפא שלא הי' יודע אם דורסת אמר דעתו שהנקיבה טהורה בסימני', אבל אם הי' יודע וראה שהיא דורסת, בוודאי הי' חזר בו, כי נח מסר להם שכל עוף טהור אינו דורס כמ"ש התוס' שם וז"ב ואמת.

שנית לחיות זרע באמת די בשנים שנים מכל מין, כתחילת בריאתם שלא נברא יותר מזכר ונקיבה מכל מין, והטהורים שבאו שבעה, הי' כדי להקריב מהם קרבנות, ואם הזכר לעולם טמא למה באו הזכרים שבעה כנגד כל נקיבה די בזכר אחד.

ולפי דברי הילקוט שמעוני פ' נח אות נ"ג כי עד המבול הי' עופית טמאים רובא יותר מן הטהורים, ומעת המבול עשה ה' שיהיו הטהורים רוב, ועיין בזית רענן שם ובעופות דאגמא אין הטהורים רוב, דהזכרים שבהם לעולם טמאים.

שלישית אם הזכר טמא קיי"ל דאין הטהור מוליד מטמא, וגם בעופות כן הדין וכמ"ש הח"ס חיו"ד (סי' ע"ד), אך להטיל ביצים די באמת בחימום בעלמא, דחזינין שיש אפי' ספנא מארעא בלא זכר כלל, א"כ לא גרע מה שמחמם אותה הזכר של אגמא אפי' שיש לו כל סימני טומאה שתוכל מזה להטיל בצים, אבל חימום מאינו מינו של טהור שוב הרי רק כספנא מארעא דאינו מוליד.

ועוד בזה דבאמת בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"א בסופו מביא ראי' נכונה דאין הסימנים גורמים הטומאה, רק הסימנים מראים שהם ממין הטמא, וראייתו מבכורות ה' ע"ב בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה, ובהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותרת באכילה, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור, חזינן דאין הסימנים מטמאים או מטהרים עיין שם.

ולכאורה לר' פפא שסובר בתרנגול דאגמא כיון דיש לו סימנים נשאר עוף טמא, ואף דהביצה טרם שיצא ממנה האפרוח בודאי מותרת באכילה כדין היוצא מהטהור, אעפ"כ אחר שנעשה אפרוח בסימני טומאה נאסר, ואפשר שזה באמת כונת קושיית התוס' שם שאיך יחלוק ר"פ על סתם משנה בכורות ה' ע"ב, וע"כ צ"ל כתי' התוס' שם דעוף תולדתו היא מהביצה, אשר נעשה מתחלה עפר לגמרי, וביאתו לעולם היא הוי' חדשה לגמרי של עתה, ואינו בכלל יוצא מהטמא או מהטהור לגמרי, ואין בו אלא התהוות חדשה של עתה, ע"כ אף שהתרנגולת ישבה על הביצים ויצא אפרוח זכר, ומסתמא ביצה זו שנעשה ממנה אפרוח זכר היא מין זכר בתחילתו, אלא שמותרת מטעם יוצא מן הטהור, והיא רק גרמה רק החימום שתסרח הביצה ותצא עוף של אינו מינה, שוב גם בזה הוי כספנא מארעא.

והרמב"ן בפ' תזריע [עהפ"ס] וילדה לפי דבריו שם שדוקא לידת אשה נותנת כח הזרע שהולד יוכל לזרוע אח"כ, ומביא טבעיות החכמים שספנא מארעא אינו מוליד, וכוונתו אפי' אם הלידה הוי מספנא מארעא.

וכן שמעתי מחכמי הטבע שאותם האפרוחים שנולדו מביצים ע"י מכונה של חימום, לא ע"י חימום תרנגולת אינם יכולים להוליד, ובחו"ל ישנם עופות כאלה לרוב עתה, והמעיין ברמב"ן היטב יראה שכוונתו על סוף הלידה ספנא מארעא לא על הולדת הביצים המוזכר בגמ'.

ואני מסופק אם איש הנולד ע"י ניתוח הבטן כנהוג עתה, אם יש לו כח זריעה של הולדה, כי בביצים השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אין הביצה הזאת יכולה להוליד כדאיתא ביצה ד' ו' ע"ב, ועדיין לא שאלתי בזה את חכמי הרופאים עכ"ד.

ובקובץ בית שמואל (סי' כ') כתב חכ"א ליישב קושיותיו של הרב דסוקולוב הנ"ל על המשך חכמה ואלו דבריו: מה שמקשה כ"ג דלחיות זרע די בשנים מכל מין וכו', ואם הזכר לעולם טמא והנקבה טהורה למה באו הזכרים שבעה כנגד כל נקבה די בזכר אחד עיין שם, לא קשה דהא הנקבות ראויין לבא שבעה, משום דראויין להקרבה, אז באו ג"כ הזכרים נמי שבעה, משום דזוג זוג באו בתיבה לא מצד עצמו, אלא דאם אחד מהם כמו הנקיבה באה להתיבה מצד הקרבה, באו הזכרים במנין שבעה מצד לחיות זרע על פני הארץ, וזה שמדייק הגאון לחיות זרע על פני הארץ.

גם מה שמקשה כ"ק, אם הזכר טמא איך טהור מוליד מטמא וכו' אמת דאינו מונע מלהטיל ביצים וכו' דהוי כספנא מארעא, אבל חימום מאינו מינו דאינו רק כספנא מארעא אינו מוליד עיין שם במאי דמאריך שם.

לא קשה.

דזה שטהור אינו מוליד מטמא, דוקא היכא דאינו במציאות כלל, אבל היכי דהם מין אחד כמו תרנגול ותרנגולת דאגמא, אף על גב דזה טמא וזה טהור מוליד, וכן טהורים אפילו דאם אינם מינם, אם הם טהורים מולידים זה מזה דנקראים מינו בזה שהם טהורים (כן מצינו לגבי דשילמ"ת דאינו בטל מטעם דהיתר בהיתר נקראין מין במינו, יעיי"ש בר"ן נדרים בפרק הנודר מן המבושל).

גם מה שמסתפק כ"ק אם איש הנולד ע"י ניתוח הבטן כנהוג עתה אם יש לו כח ההולדה, וראייתו מהשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורים אין הביצה הזאת יכולה להוליד כדאיתא בביצה דף ו' ע"ב, לכאורה לא דמי, דהתם לא היו להביצים כח הולדה כלל, ולא נגמרה כחם לצאת לאויר העולם וביצים כמותם אין להם כח הולדה, אבל איש הנולד ע"י ניתוח הבטן.

הולד רוצה לצאת, אלא אדרבא מפני גדלו הרחם צר ואין יכול לצאת מן הבטן, ומשום זה מוכרח להוציאו ע"י ניתוח, לא גרע מולד שיצא מן הבטן מאליו שיכול להוליד ע"כ.

זה הבאתי מספר דעה"ד בנדה שם, וראה שם מה שהאריך בזה עוד.

מק"ט התשובה הוא: 117444 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117444