בשינוי הלשון בברכת אהבה רבה

ע"ד מה ששאל הרה"ג גמליאל רבינוביץ בלשון אהבה רבה ודבק לבנו וכו' ויחד לבבנו, דמ"ט נאמר בתחילה לבנו בל' יחיד ואח"כ לבבנו בלשון רבים.

תשובה הנה כבר בחז"ל נתבאר שכאשר נזכר לבבות בל' רבים המכוון הוא ליצ"ט וליצה"ר, כמ"ש במתני' פ"ט דברכות בכל לבבך בשני יצריך, ועיין ילקו"ש ח"ב רמז תתקל"ז, וכאן נראה לבאר הענין עפ"מ דגרסינן בירושלמי פ"ט דברכות, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב [נחמיה ט ח] ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

אמר רבי אחא והפסיד אלא [נחמיה ט ח] וכרות עמו הברית והחסד וגומר.

אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו.

מאי טעמא [תהילים קט כב] ולבי חלל בקרבי עכ"ל.

ומבואר מדברי הירוש' שישנן שני הנהגות, האחת להשתמש בב' היצרים לעשות את היצה"ר להיותו יצ"ט, והב' להמלט מן היצה"ר, ואי' בפסיקתא דרב כהנא [פיסקא כד - שובה, אות ד] רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם ועל משכבכם וגו' (תהלים ד: ה).

ר' יעקב בר אבינה ורבנין.

ר' יעקב בר אבינה אמ' ארגז יצרך ואל יחטיאך, ורבנין אמרין אכעיס יצרך ואל תבא לידי חט עכ"ל, וכ"ה במדרש רות רבה פרשה ח ר' יעקב בר אביה אמר ארגיז יצרך ואל תחטא, ורבנן אמרין אכעיס יצרך ולא תחטא עכ"ל, ואינו מובן מהו החילוק ביניהם, דהרי ארגיז ואכעיס הוא אותו הענין.

וכתבתי בביאורי שם, ארגז יצרך.

שיעשה מלחמה עם יצר הרע (רש"י ברכות ה, א): אכעיס יצרך.

שתביא עצמך לידי נסיון ותכחישנו (יפ"ע סוף רות), וי"מ ארגיז בל"ת, אכעיס בעשה (רד"ל).

ובמדרשים אחרים (ילקו"ש ושוח"ט פ"ד) הגירסא, אכחיש יצרך.

רחקו ואל תעוררו: עכ"ל.

ומ"מ בדברי היפ"ע הנ"ל מבואר שיש ב' דרכים; האחת עם היצה"ר והב' בלעדו, ולפי דבריו הדרך הזו של העבודה עם היצה"ר היינו לעוררו כדי להלחם בו, אכן יש עוד יצה"ר מלבד זאת, והוא ליצר התאוות, שפעמים יש להשתמש בו לדברי מצוה כשלא יוכל לעורר עצמו למצוה בלא לעורר התאוה, והדוגמאות לעניין זה רבים.

ואברהם אבינו ידע היאך להשתמש בכוחות היצה"ר לטובה.

וכתב האלשיך (איכה פרק ג) וז"ל, ואחרי כן ודוי, ובל נצעק בפינו חטאנו ולא כן לבנו, אמרתי נשא לבבנו אל כפים, שאין צריך לומר שאינו חושב יצרנו לעשות רע, כי אם שגם כל הרהורו למעלה מן העבים.

וזהו נשא לבבנו הכולל שני יצרים (ילקוט שמעוני תתלז) אל כפים הם העבים, שלא יהרהרו במה שלמטה רק כאילו הוא למעלה, והרהורו הוא אל אל בשמים עכ"ל.

ולענינינו לפרש הקו' מאהבה רבה י"ל דמ"ש ודבק לבנו במצוותיך, היינו קיום המצוות בכל פרטיהם ודקדוקיהם כראוי וכתורה, ומ"ש ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך היינו כל אהבת ועבודת ה', וכל העבודה והמכשירין לכך, וסילוק המפריעין וכונת הלב, ולכ"ז צריך גם היצה"ר לכוין הלב, משא"כ קיום המצוות גופייהו זה דבר הנעשה ע"י יצ"ט, ולכך נאמר בו לבנו.

ומצאתי לשון מענינת בדברי אבן האזל סוף הלכות מעילה פרק ח הלכה ח שהאריך בביאור דברי הרמב"ם שם בגדר תקנות התורה למי שרצה להמלט מקיום המצות ע"ש, וסיים וד' יחזק לבנו בתורתו ויהי' לבבנו שלם בעבודתו.

ולפי דברינו יוצא שהחכם הנ"ל דייק מאוד בלשונו ושפתים ישק.

אחר כתבי זה מצאתי בשערי תשובה [הנדפס בגליון השו"ע], שעמד ג"כ על שינוי הלשון בזה ותי' ג"כ ע"פ דרכו על יסוד מה שנתבאר דלבבות ל' רבים היינו ב' היצרים, והוא בסוף או"ח (סימן תרצ"ז סק"ב), וז"ל, ומשם נלמד לכאן ג"כ כשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה ולרמוז לזה מסיים וטוב לב משתה תמיד והוא עפ"י מה דאמרינן בערכין דף י"א מנין לעיקר שירה מה"ת כו' איזה עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה וע"ש ברש"י דמייתי מישעיה ס"ה הנה עבדי ירונו מטוב לב וע"ש בתוס' דאשכחן נמי גבי ד"ת שכת' רש"י ברות שיש במדרש וייטב לבו בד"ת וכן בשבת דף ס"ג ויטיבך לבך על תלמוד תורה אלא דלא כתיבא בהדיא ע"ש ולזה אמר וטוב לב משתה תמיד כלו' שבטוב לב דהיינו שירות ותשבחות וד"ת משתה תמיד ולפי מ"ש במקום אחר על מ"ש ויחן ישראל נגד ההר דהיינו שנסתלק היצה"ר מהם ולכן פי' רש"י ויחן כאיש אחד בלב א' לפי מה דאמרינן בכל לבבך בשני יצריך וכאן שנסתלק היצר הרע לא היה להם רק לב א' ובקרא דכתיב בשמחה ובטוב לבב וסמך טוב ללבב מסתבר טפי למדרשיה דקאי על שירה שאין היצר הרע מסתלק בשירה לבד כ"א ע"י ד"ת שהוא תבלין שלו ואז עדיין יש כאן שני לבבות משא"כ התם דכתיב ויטב לבו שפיר דריש ליה על תלמוד תורה דבעידנא דעסיק בה מגינא ומצלא וכן אמרו שלשה שאכלו על שולחן א' ואמרו עליו דברי תורה כו' ועיין מ"ש בהקדמה שו"ת בית אפרים חלק א"ח במ"פ וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב כו' וזהו שאנו אומרים והאר עינינו בתורתך י"ל שהכוונה ע"י תורתך כמ"ש חז"ל המאור שבה מחזיר למוטב ואז ודבק לבנו במצותך ויחד לבבינו כו' ששני הלבבות יתיחדו להיות אחד לאהבה כו' וזה הגורם שידבק הלב במצות אחרי שאין שם יצר סמוך ויותר יש לזרז עצמו בד"ת במקום שיש שם איזה שמחה אף אם היא שמחה של מצוה ועיין בסוף סוכה בענין שמחת בית השואבה וכן מבואר לעיל סימן תקנ"ט אדם אוכל ושותה ושמח ברגל ולא ימשוך בבשר ויין ובשחוק וקלות ראש לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על הוללות וסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר עכ"ל והוא לשון רבינו הרמב"ם ז"ל והמפרשים ז"ל פירשו לשחוק אמרתי מהולל ר"ל שיהיה באיזה ענין שיהיה השחוק הוא הוללות עבט"ז לעיל אך לשמחה מה זו עושה ר"ל שלענין שמחה אין להחליט שאינה יפה שבאמ' יש שמחה של מצוה ולכן יש ליתן לב לדעת מה זו עושה ר"ל מה טובה אם הוא שמחה של מצוה או לא אך הואיל ואפשר כי מתוך אכילה ושתיה והוללת יתמשך לשחוק וקלות ראש לכן יקח תבלין לבסם השמחה בד"ת וחדוות ה' יהיה מעוזו ויטב לבו בד"ת וז"ש וטוב לב משתה תמיד עכ"ל השע"ת.

מק"ט התשובה הוא: 119354 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119354