לכאו’ יש כאן ס”ס שיוכל לברך דהרי י”א שאפשר לברך בלא אכילה כלל, וכ”ש דמבואר במשנ”ב בסוף הסי’ דלעיקר קי”ל כדעה זו [והיא דעת הרמב”ם והגר”א והחזו”א], ורק מחמת מנהגא חיישי’ להסוברים שלא לברך (והטעם דבברכות חיישי’ אפי’ ליחידאה עי’ בה”ל ס”ס מז ועוד).
אבל מדברי המשנ”ב לגבי נידון אחר בספק ברכה באכילה בסוכה נראה שלא צירף בזה ס”ס, והטעם יש מקום לומר משום דבאמת לא אמרי’ ס”ס בספק ברכות כדי לברך כמבואר במשנ”ב ס”ס קכד בשם הפמ”ג ואיסורא הוא [כך נראה ממקור דברי הפמ”ג שציין שם].
והטעם בפשוטו משום דלא חל חיוב ברכה בכל מקום שיש ספק דמאחר שברכות דרבנן לא אמרו חכמים את הדבר אלא להקל ולא להחמיר וממילא כל היכא שאין חיוב ברכה יש איסור.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 104
מק"ט התשובה הוא: 136272 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136272
🤖 תקציר התשובה (AI)
* הערה: הסיכום נוצר ע"י בינה מלאכותית, אשר ידועה כאינה דייקנית בלשון המעטה, ולכן אין להסתמך על הסיכום בלא לעיין בתוכן התשובה שנכתבה באופן ידני.