דעת רוה”פ שהנודר לצדקה היורשים חייבים לשלם (ראה מהרי”ט ח”א סי’ סז בשם תשובת הר”ן סי’ א וכן בשכנה”ג יו”ד סי’ רנח הגה”ט סקנ”ד וכ”ה בשו”ת אבקת רוכל להב”י סי’ פג, ותשו’ זו הובא גם בתשו’ הרמ”א דלהלן), וכתב המגיה בתשו’ הר”ן שם דהוא דלא כתשו’ הרמ”א סי’ מח עי”ש ורמ”א בחו”מ סי’ ריב ס”ז ובסי’ רנב ס”ב ועי’ פת”ש שם ושם וקצה”ח סי’ רנ סק”ו וסי’ רצ סק”ג וסי’ ריב סק”ה, ובמחנ”א הל’ צדקה סי’ ב נסתפק בזה עכ”ד בקיצור עי”ש.
אבל בסי’ ריב שם משמע ברמ”א דלא בכל גווני פטר את היורשין אלא רק כשאמר כשתלד בהמתי והנודר מת בינתיים כשילדה והמחבר מחייב גם באופן זה (וע”ש בסמ”ע באיזה אופן מחייב המחבר).
אולם בתשובת הרמ”א אכן נקט דבלא קנין אין מחוייבין היורשין ליתן בכל גווני וכתב דאמנם המרדכי גופיה (שהוא מקור הרמ”א בהגה בסי’ ריב הנ”ל) מיירי באופן שלא חל הנדר מחיים אבל ה”ה גם בלא זה רק שמעשה שהיה כך היה [ואפשר שיש מהנו”כ שלא פירשו דברי הרמ”א בהגה כך ועי’ בהגר”א שם, ובאמת צע”ק דאם סובר הרמ”א כך להלכה בדעת המרדכי למה לא הזכיר כן בהגהתו לשו”ע ואולי לא רצה להזכיר דין שאינו מפורש במרדכי].
ובשו”ת חת”ס חו”מ סי’ קיד וסי’ קטו נקט להלכה שהיורשים מחוייבים לקיים נדרו ועי’ פת”ש בחו”מ סי’ ריב שם שהביא דעות האחרונים בזה.
ועי’ בצדקה ומשפט (לבעל הפתחי חשן פ”ד סכ”ח וסכ”ט ובהערות) שהביא באריכות דברי הפוסקים שדנו בזה [ומהם הפנמ”א והרע”א והבית לחם יהודה ושבו”י וערה”ש בשם מהרי”ק ועוד], והמשמעות שנחלקו בזה האחרונים עד הדורות האחרונים ואין הדבר מוכרע בפוסקי בני אשכנז, אבל יש הרבה אחרונים שהחמירו בזה ולכן קשה לומר קים לי [ויש פלוגתת הפוסקים אם שייך לומר קים לי במקום ספק ממון צדקה, עי’ שו”ע יו”ד סי’ רנט ס”ה ורמ”א וש”ך סקי”ד ונו”כ שם ובצדקה ומשפט פ”י סט”ז], וגם בשואל ומשיב מהדו”ג ח”א סי’ עה תמה על תשו’ הרמ”א, וכ”כ בבית יצחק יו”ד ח”ב סי’ עח סק”י דאין להקל בזה (והמשמעות בש”ך שם דשייך לומר ספק אם אכן הי’ מדובר בספק גמור), וגם הרמ”א גופיה בהגהתו לשו”ע לא נחית לחידוש דין שכתב בתשובה והביא דברי המרדכי כפשוטו דלא הזכיר בדבריו להתיר כ”כ וכמשנ”ת, ובפרט דבאבן האזל בהשמטות להל’ נזיקין רצה להעמיד דברי הרמ”א בתשו’ דמיירי באומר אתן (וגם ביד מאיר סי’ מה תמה על הרמ”א בתשו’ ועי”ש בהמשך דבריו שרצה לחלק בין לשון אתן ואולי הי’ לו צד לפרש כדברי האבן האזל), ולפי דבריו א”א להקל במקרה רגיל על סמך דברי הרמ”א בתשובה, וראיתי במשנת המשפט הל’ צדקה סי’ רמח בציונים סקל”ג שהביא רבים מן הפוסקים שנקטו להחמיר בזה ולפי זה קשה מאוד להקל בזה למעשה, וכ”ש לבני ספרד לדעת הב”י בשו”ת אבקת רוכל וכן בפשטות השו”ע בחו”מ סי’ ריב שם משמע שעכ”פ במקרה רגיל חל על היורשים.
[בשולי הדברים יש להוסיף דהנה כאן הנידון לגבי נדרי בהכנ”ס יש טענה שנזכרה ברשב”א דאמירתו לגבוה לא שייך ביתומים שהוא ממונא וצל”ע אם אמרה הרשב”א להך טענה גם לנדרי מצוה של הקדש בהכנ”ס, ומיהו לגוף דעת הרשב”א עי’ ביד מאיר שם שנקט בדעת הרשב”א שבניד”ד חייבים היורשים לשלם ובגוף דברי היד מאיר קצ”ע שהביאו מו”מ הפוסקים לענין צדקה ועיקר הנידון שם על נדר בבהכנ”ס ומשמע שדימה לגמרי].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 111
מק"ט התשובה הוא: 146058 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146058
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.