והעירוני דהרי מוליד בנים שלא ישמרו תו"מ, ולמה אין כאן איסור כי תסיר את בנך וגו', והנה בגמ' בספ"ג דקידושין מבואר דהנושא נכרית אין זרעו מתייחס אחריו, וכאן אולי שאני, וצל"ע אם יש איסור במוליד בן למשומדות, דבמשנה במגילה אי' שהמתרגם את זרעך לא תתן להעביר למולך דהיינו בבא על הנכרית ומוליד בן לע"ז משתקין אותו וכו', אבל לא נתבאר שהדבר מותר אלא שאינו פירוש הפסוק ושמבטל על ידי זה איסור מולך.
וברמב"ן במלחמות ספ"ח דסנהדרין כ' בטעם הא דקנאין פוגעין בבועל ארמית משום דמוליד בן דקפלח לע"ז, ולכאורה לפ"ז ה"ה הבא על המשומדת אפי' טהורה, וכעי"ז דעת הר"ן בסנהדרין עד ע"ב, ולכן דוקא הבא על הגויה ולא להיפך, ועי' רמ"א יו"ד סי' קנז ס"א דאין נבעלת בכלל גילוי עריות לענין יהרג ואל יעבור ועי"ש בש"ך סקי"ב.
ויש לדון מה הדין בבא על המשומדת לפ"ז אם הוא מצד דמוליד בן שיהיה גוי או מצד שמוליד בן שיעבוד ע"ז, ולכאורה במוליד בן לע"ז כ"ש דגרוע וכמו שפסק השו"ע בחו"מ הל' עדות שהמשומדים גרועים מן הגויים.
אבל הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ן שם נקט דאין חילוק בין הבא על הגויה לנבעלת לגוי (ויעוי' בזהר ר"פ בהר הנבעלת לגוי קשורה בו ככלב), ולא ס"ל מדברי הרמב"ן, ואעפ"כ יש לומר דגם לשיטתו מודה דאיסורא מיהא איכא בלהוליד בן לע"ז.
ובמרדכי דיבמות סי' קח בשם הר"א מרגנשבורג כ' דיבמה הנבעלת למשומד קנאין פוגעין בה, ויתכן דסובר כהראב"ד, וא"כ חזי' דאפי' להראב"ד איסורא איכא בביאה במשומדת או להיפך.
או דאולי סובר כטעם הרמב"ן ואתיא כהדעות (עי' פת"ש סי' ד סק"א) דגם גוי הבא על בת ישראל הולד גוי.
והנה ברשב"א משמע שהוא איסורא דאורייתא לישא, אבל גם להרשב"א יש לדון אם שמא לא אמר כן אלא לרווחא דמילתא במקום שצריך להתגרש, אבל במקום שאינם נשואים שמא לא, וגם צל"ע דשמא אם אינו רוצה לדור עמה אין זה כלול באיסור חיתון אלא כדין ביאה על הגויה גרידא, וצל"ע אם חופה חשיבא חיתון לענין זה.
אבל סגי בהנך קמאי לומר שיש איסור בכל גוני להוליד בן למשומדות וגם מסברא כשיודע שיתחנכו במשומדות נח להם שנהפכה שליתן על פניהם (ע"ע ברכות יז ע"א).
מק"ט התשובה הוא: 123752 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/123752