מנהג המדקדקים שאין סומכין על מכירת חמץ באופן הנהוג לגבי חמץ גמור בעין (ראה שבט הלוי ח”ט סי’ קכ סק”ב ועוד, והדברים ידועים בקהל היראים), ועכ”פ במקום שאין צורך גדול או הפסד מרובה.
וויסקי הוא חמץ גמור (כמ”ש במשנ”ב סי’ תמב סק”ד, ראה מבית לוי פסח עמ’ טו), ועל כן אין מוכרים במכירת חמץ אלא מבערים אותו.
ועי’ בחוקת משפט סי’ ז דיש שמוכרים הויסקי לגוי במכירת חמץ על אף שמקפידים בלחם שנטחן לאחה”פ ולכן מצוה להודיעם בזה עכ”ד, ומ”מ אולי יש קצת צד לימוד זכות רחוק עליהם אם יש בביעור הויסקי הפסד מרובה, אבל עדיין בבדיעבד אינו כ”כ יותר חמור מלכתחילה בשעה”ד וכ”ש כשלא עשה האיסור בעצמו, אלא אם כן נימא דכאן יש חשש נוסף בלחם דמקל לכתחילה שלא בשעה”ד בחמץ שעבר עליו להפסח להמחמירים, אבל כמדומה שיותר טוב שלא ללמד זכות על הנהגה כזו שבאה מן הסתם מחסרון ידיעה ואם היו יודעים היו מבערים הויסקי.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.