תשובה: בתמונה נהגו להחמיר, ובציור מעיקר מותר לראות, ומידת חסידות להחמיר, והצייר עצמו טוב לו שלא יתעסק בזה אם בעל נפש הוא ובפרט בציור שצריך לדקדק בו.
מקורות: מעיקר הדין גם לראות אשה מותר אם לבושה בצנועה ואינו מתבונן במראה ואינו נהנה ממראה אם לא ממידת חסידות, כמ"ש המשנ"ב, וכשם שאין מחייבים אותה שלא להיות בפני אנשים כך לא היה לנו לאסור להדפיס תמונתה, אם כי בתמונות ממש כבר נהגו להחמיר אפי' להדפיס, ונראה משום שהוא דבר שאין בו צורך והוא פריצת גדר, אבל בציור לא חשו, כנראה משום שאינו מעורר יצה"ר, וא"כ דוקא באופן זה, ויתכן שהטעם שתמונה ממש נהגו להחמיר הוא ע"פ המבואר בע"ז ובאה"ע סי' כא שאפי' בגדי אשה שמכיר אסור, וא"כ תמונה של אשה אמיתית יש לאסור, ואמנם שם מבואר במתבונן ע"פ המשנ"ב הנ"ל, מ"מ אם חששו להתבוננות כ"ש בתמונה, אבל זה לא שייך בציור.
ואין לטעון דא"כ היה להתיר תמונת אשה שמתה, דהרי כבר מבואר בסוטה דאפי' למ"ד שאין יצה"ר מצוי אלא במה שעיניו רואות, מבואר במפרשים ובפוסקים דהיינו דוקא בשעת פורענות ומיתה וביזיון אין יצה"ר מצוי אבל בלאו הכי לא אמרי' סברא זו כלל, והארכתי בזה בתשובה בפני עצמה להוציא מדעתו של טועה אחד, וכעין זה הביאו שם בתוס' בשם הירושלמי לענין תנופה בכהן דאין יצה"ר מצוי באותה שעה.
ומיהו יש לעיין לענין ציור דלמה לא נימא דלענין המצייר עצמו חשיב כהתבוננות, ובדוחק יש לומר משום דבעבידתיה טריד ע"ד דאמרי' בע"ז כא עי"ש, ודוחק לומר דעד כדי כך אמרי' בעבידתיה טריד, כיון שמתעסק במראה עצמו, ובודאי בעל נפש יש לו לשום אל לבו בדבר זה, ומ"מ הכל לפי הענין דבודאי בציור שדורש דקדוק החי יתן אל לבו, ובנן של קדושים לא אסתכיל וכו' מכלל דאחריני אסתכלו לצורך, אבל הוא נקרא בנן של קדושים מחמת דלא אסתכל, ובמותיה אשתעו צלמניא והו למחלציא מחמת זה כדאמרי' בפ"ג דמו"ק.
מק"ט התשובה הוא: 3274 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/3274
