שאלה כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת למה היה צריך הלל לתקן פרוזבול ולהשתמש בכח של הפקר בית דין אפשר להגיע לזה שאנשים ילוו בלי לחשוש על כספם על ידי הלואה על המשכון.יוסף חיים בלוך *** תשובה בע"ה יום חמישי י"ט אלול תשע"ו לכבוד ...קרא עוד
שאלה
כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת למה היה צריך הלל לתקן פרוזבול ולהשתמש בכח של הפקר בית דין אפשר להגיע לזה שאנשים ילוו בלי לחשוש על כספם על ידי הלואה על המשכון.
יוסף חיים בלוך
***
תשובה
בע"ה
יום חמישי י"ט אלול תשע"ו
לכבוד הרב בלוך שליט"א
שלום וברכה
הנה בעצם אם הלל תיקן תקנה זו חזינן שבני האדם לא הועיל להם מה שיש משכון, וזה לא הניח את דעתם, ולכן תיקן את התקנה, דהעיקר כאן תליא בדעת בני האדם, דגם אם הוא פתרון מועיל מ"מ אם אצל בני האדם אין הדבר מספיק בפועל, ממילא צריך תקנה שתספק את דעת בני האדם.
ומ"מ יש לראות מדוע דבר זה בעצם אינו מספיק אצל בני האדם.
ויתכן לומר שמכיון ואצל הלווים פעמים שאינם רוצים ליתן משכון, או שלפעמים אלא אין להם את האפשרות ממה ליתן משכון, או לפעמים שצריך ללוות בשוק מיד [או במדבר] והרי הוא אינו מסכים להלוות ללא משכון, ויתכן ג"כ שיש אנשים שאינם רוצים להכניס משכון לביתם, הן משום שאינם רוצים לקחת אחריות או מטעם אחר, לכן תקנו פרוזבול שלא יבוא לידי איסור זה של מניעה מלהלוות.
והנה יל"ע מה הדין האם צריך משכון בשוויה של כל ההלואה או לא, ובעצם זוהי מחלוקת בפוסקים בשו"ע סי' ס"ז סי"ב, שדעת הרמב"ם פ"ט ה"ד והר"ן והמאירי [גיטין ל"ז] שמשמט היתר על דמי המשכון, ואילו דעת החינוך [מצוה תע"ז] והרא"ש שאינו משמט, אבל מ"מ בקרקע א"צ שוויו, דהנה לדעת הרשב"ם בב"ב קנ"א דהטעם שתקנו חכמים פרוזבול על הקרקע הוא משום שבקרקע אין אונאה ויוכל להיו כנגד כל ההלואה, אבל התוס' חולקין ע"ז, ועיין תוס' הרא"ש קידושין כ"ו ב', ולפי שיטתם באמת היה שייך ליישב דמכיון שלפעמים הקרקע שיש ברשות בני האדם אינו מועיל להלואה [כגון שהוא טפי מפלגא] ולכן תקנו שיהיה פרוזבול שיועיל בכל גוני, מכיון שהפתרון של השעבוד קרקעות אינו מועיל בכל אופן, ויש אופנים שצריך עבורם פרוזבול, וגם ממילא לא סמכי בני האדם על פתרון זה משום שאינו מועיל בכל גוני, אבל לדעת הרשב"ם צ"ע מ"ט לא עשו השעבוד סתם.
[ורק יש לציין דבקרקע לא מהני סתם משכון אלא דבעינן שיהיה בתורת משכנתא שא"א לסלקו, עי' דרך אמונה פ"ט ה"ד ס"ק ע"ד].
וראיתי להמהרי"ל דיסקין זצ"ל [במאמרו הנדפס מכת"י בקובץ נזר התורה טז, תשס"ח עמ' כ"ד] דנחית לקושיא כעין זו, וכתב וז"ל, יש להקשות למה הוצרכו לכמים לתקנת פרוזבול, הרי במקום שיש למלוה קרקע יוכל להקנות קרקע זה ללוה, עם שיור במתנה זו, שישאר אצלו בגדר משכנתא דאינו משמט.
וראיתי בהמשך דבריו שתלה הדברים כעין מה שכתבנו עי"ש, אלא דלדידיה לא פשיטא ליה שבקרקעות השעבוד הוא על כל הקרקע לדעת הרשב"ם, ומאידך גם לפ"ד שאר הראשונים בזה שבקרקע יש אונאה בפלגא אלא שהטעם הוא משום קטינא דאביי [שיכול לגבות כמה פעמים דמי כולו ע"י שמחזיר הקרקע וחוזר וגובה ממנו], הסתפק שם ג"כ, דגם לדעה זו איכא למימר דיעשה שעבוד קרקעות, ומ"מ לכו"ע לא ברירא ליה דבאמת מהני בשעבוד לחול על כל ההלואה, ומ"מ אי איתא דבאמת לא מהני בכל האופנים לכל ההלואה סגי במה שהתקין פרוזבול לצרכים הללו.
אלא דאכתי יש להעיר ממה שכתב בלחם משנה הלכות מכירה פ"ז ה"א וז"ל, ואפילו נתן הערבון כו'.
משמע דפסק כרבי יוחנן דאמר כנגד כולו הוא קונה ותימה דבפ"ט מהל' שמיטה גבי מלוה על המשכון פסק דאינו משמט אלא כנגד החוב משמע דקסבר כנגדו הוא קונה דהא בגמרא בפ' הזהב אמרינן לימא כתנאי וכו' ומדמינן מלוה על המשכון לערבון ולהרא"ש ז"ל ניחא דפסק במשכון דמשמט כנגד כולו.
וי"ל דס"ל לרבינו ז"ל דאע"ג דבערבון קונה כנגד כולו במשכון אינו משמט אלא כנגדו משום דבשאר קרינן ביה לא יגוש וכמו שכתבו התוס' ז"ל וע"כ צ"ל כן כדי שלא יאמר לסברת ר' יוחנן תנאי היא עכ"ל.
ולכאורה פשטות מסקנת דבריו לדעת הרמב"ם לפי החישוב צריך להיות שבעירבון יהיה הדין אכן שמועיל כנגד כולו, וגם אם הלח"מ גופיה אין כונתו לחילוק זה מ"מ משמע לי באחרונים אחרים שדעתם לחלק כן, ועי' מרכבת המשנה שם (חעלמא), ובאבן האזל שם, וא"כ גם לדעת הרמב"ם שבמשכון אינו משמט כנגד כולו עדיין תהיה קשה קושייתך שיעשו עירבון ויועיל.
וע"כ צ"ל כמו שכתבתי מתחילה לתרץ דאינשי לא ניחא להו להיות תלויין במשכון מאיזה טעם שיהיה, ולכן תיקן פרוזבול.
[וראיתי למרן הגרח"ק שליט"א שכתב בתוך דבריו בדרך אמונה [הלכות שמיטה ויובל פ"ט ה"ד ביהה"ל] וז"ל, ולכך אין דרך בנ"א להלוות ואף על גב דיכול ליטול משכון לפני ההלואה זה לא שכיח כולי האי ע"כ, ואולי דוקא באופן הנזכר שם שמלוה על מנת שלא לתובעו ס"ל שצריך שיהיה משכון דוקא קודם הלואה, ולא עיינתי בזה כעת כראוי ועי"ש].
לסיכום: משכון אינו מספק את כל צרכי בני האדם, הן מצד שהלוה אינו רוצה או שהמלוה אינו רוצה, או שהמשכון אינו מועיל כנגד כל ההלואה, ולכן היו צריכין לתקן דבר שיועיל לתמיד.
***
קרא פחות