שאלה לכבוד הרה"ג הרב עקיבא משה סילבר שליט"א! יישר כח על התשובות.שאלה: רש"י מסכת שבת דף יג עמוד א איכא שינוי - שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר: שאר - זה קירוב בשר, שאם אמר ...קרא עוד
שאלה
לכבוד הרה"ג הרב עקיבא משה סילבר שליט"א!
יישר כח על התשובות.
שאלה: רש"י מסכת שבת דף יג עמוד א איכא שינוי - שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר: שאר - זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו - יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מח, א).
וצ"ב, דזה נאמר רק בתשמיש ולא בכל לילה.
שאלה: שבת יג עמוד ב ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
כי אתא רב דימי אמר: מטה חדא הואי.
במערבא אמרי, אמר רב יצחק בר יוסף: סינר מפסיק בינו לבינה.
וצ"ב א"כ מדוע ברוך המקום שהרגו? הרי היה תלמיד חכם גדול, וסבירא ליה כרבי פדת לעיל דשרי.
שאלה: מבואר ברש"י שבת יד: דאסור לגרום או לטמא תרומה, וצ"ב - א"כ, איך אנו שוטפים היום הפירות והירקות ואח"כ נוגעים בהם? הרי אנו גורמים לטמא התרומה, ופעמים אף מטמאים התרומה בידיים, כגון - כל נוגע בשמן שריפה אף בידיים יבשות, מטמא את שמן התרומה, שהרי שמן - אחד משבעה משקין שמכשיר לקבל טומאה.
שאלה: שבת דף יד עמוד א אמר אביי: שהיו אומרים: לא אלו מטהרין - אלא אלו ואלו מטהרין.
אמר ליה רבא: מאי נפקא מינה? הא קא טבלי בהנך! וצ"ב, דוודאי איכפת לן דהחושב כך עובר על "בל תוסיף", שחושב שזה מטהר, ועוד, הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
שאלה: חגיגה דף יא עמוד ב "גזל ועריות נפשו מחמדתן, ומתאוה להם".
מה מחמד אדם יותר: האם גזל - או עריות.
דלכאורה עריות, וא"כ צ"ב, אמאי הקדימה הגמרא גזל לעריות.
שאלה: טור יורה דעה הלכות אבר מן החי סימן סב "ואפי' הפורש מהבהמה ועדיין הוא בתוכה כגון שנחתך מהטחול או מהכליו' ונשארה החתיכה בתוכה אסורה אבל אם נחתך מהעובר שבמעיה ונשאר בתוכה מותר".
וצ"ב למ"ד עובר ירך אמו, א"כ הו"ל כחותך חלק מהטחול.
שאלתי: שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטה עד שלא נתגייר, פטור.
משנתגייר, חייב.
ספק, פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
צ"ב - הא ספק דאורייתא לחומרא? דחוץ מהממון שיש כאן, למעשה איכא פה מצווה דאורייתא וספיקא לחומרא.
תשובה: בד"כ בכל מצוה דאורייתא שעיקרה ממון אם יש ספק פטור מלהביא, כגון ה' סלעים לכהן ופדיון פטר חמור וכל כה"ג, וזה הטעם שלא נהגו בזמנינו להביא מעשר ראשון ללוי לפי שאין לוי מוחזק.
והטעם בזה הוא משום שבעצם מי שאינו זכאי לממון בכל גוני יעבור איסור דאורייתא אם יטול הממון שאינו שלו ולהכי המוציא מחבירו עליו הראיה דכאיב לי' כאבא ליזיל לבי אסיא.
ועדין לא הבנתי הרי הוא מצווה מדין ספק דאו' לחו' לעשות המצוה וא"כ שיתן המעות ממתנה כדי לקיים המצווה.
(אז ששלחתי השאלה היה חסר ההתחלה.
מחילה).
בברכה
אהרן אריה כהן
***
תשובה
בע"ה י"ג טבת ע"ז
לכבוד הרב אהרון אריה כהן שליט"א
שלו' רב
שאלה: רש"י מסכת שבת דף יג עמוד א איכא שינוי - שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר: שאר - זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו - יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מח, א).
וצ"ב, דזה נאמר רק בתשמיש ולא בכל לילה.
תשובה
שאלה זו שאלתי להגרח"ק שליט"א, עיין מה שכתב לי בתשובות הנדפסות בסו"ס שו"ת עם סגולה חלק א'.
[ואעתיק כל מה שכתוב שם: כתב רש"י שבת י"ג א', שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר שאר זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מ"ח א'), עכ"ל.
ושאלתי לפני מרן שליט"א דבגמ' שם מבואר רק על תשמיש ממש ולא על כל שינה שמחוייב לישן עמה בקירוב בשר, והשיב מרן שליט"א בזה"ל: 'היינו הך', ר"ל דכ"ז כלול בחיוב תשמיש ועונה.
ואני בעניי לא זכיתי להבין, דבגמ' שבת שם מבואר דישנין כ"כ בקירוב בשר תמיד עד שבלא זה חשיב כבר שינוי, ומאידך מצות עונה לרוב בנ"א אינו בכל יום, וא"כ אינו כלול במצות עונה דתשמיש מה שיצטרך גם לישן עמה תמיד בקירוב בשר, ואם הוא חיוב נפרד מכח חיוב תשמיש, א"כ מה ראיית רש"י מסוגיא דכתובות דמיירי על תשמיש ממש, ועוד דעכ"פ הו"ל למחשביה במתני' בהדי שאר חיובים, כחיוב דאוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, דקי"ל אוכלת ממש כמ"ד הכי כתובות ס"ה ב' (ר"מ פי"ב ה"ב, ש"ע סי' ע' ס"ב).
תשובת מרן שליט"א: אם מותר סגי.
וה' יראנו נפלאות מתורתו].
שאלה: שבת יג עמוד ב ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
כי אתא רב דימי אמר: מטה חדא הואי.
במערבא אמרי, אמר רב יצחק בר יוסף: סינר מפסיק בינו לבינה.
וצ"ב א"כ מדוע ברוך המקום שהרגו? הרי היה תלמיד חכם גדול, וסבירא ליה כרבי פדת לעיל דשרי.
תשובה: כעי"ז שאלתי להגרח"ק שליט"א על יואב דאמרי' בסנהדרין דאיהו לא דרש אכין ורקין וכו' [שעי"ז טעה והרג את אבנר ועמשא], וכתב לי היה ת"ח גדול והיה לו להבין.
אכן כאן אי"ז דומה ממש דהרי כאן יש מקום לשיטה זו, ומ"מ מכיון שלא נפסקה ההלכה כן היה אסור לו להקל כסברתו, ובפרט שלא נזכר עליו שהגיע להוראה אלא שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש וכו'.
שאלה: מבואר ברש"י שבת יד: דאסור לגרום או לטמא תרומה, וצ"ב - א"כ, איך אנו שוטפים היום הפירות והירקות ואח"כ נוגעים בהם? הרי אנו גורמים לטמא התרומה, ופעמים אף מטמאים התרומה בידיים, כגון - כל נוגע בשמן שריפה אף בידיים יבשות, מטמא את שמן התרומה, שהרי שמן - אחד משבעה משקין שמכשיר לקבל טומאה.
תשובה: בענין נגיעה באוכלין קודם שהופרשו תרו"מ עי' שהבאתי המ"מ בזה בתשובתי הנדפסת בגליון עם סגולה מהאחרונים להרב שיינברגר מירושלים, זו שאלתי שריפה אם באמת לא נטמא קודם שהופרש מחויבין ליזהר שלא ליגע בו.
שאלה: שבת דף יד עמוד א אמר אביי: שהיו אומרים: לא אלו מטהרין - אלא אלו ואלו מטהרין.
אמר ליה רבא: מאי נפקא מינה? הא קא טבלי בהנך! וצ"ב, דוודאי איכפת לן דהחושב כך עובר על "בל תוסיף", שחושב שזה מטהר, ועוד, הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
תשובה: הכונה שלא היו צריכין לגזור גזירה על זה.
אע"פ שודאי אינו הגון.
ויעוי' בס' ליקוטי שלמה הלכות ממרים פרק ב ה"ט שכתב וז"ל, שצ"ל בשר עוף מן התורה מותר דאל"כ עוברים על בל תוסיף.
בספר שבילי דוד חוקר ע"פ דין האו"ח סי' קפ"ח דלא יאמר בברכת המזון לאחר ברכה ג' אמן בקול רם שלא יזלזלו בברכה ד' וכן בשבת י"ד ע"א אלו יאמרו אלו ואלו מטהרין הלא אדרבה צריך לדעת מה אסור מן התורה ומה מדרבנן מצד בל תוסיף עכ"ל.
ועי' אג"מ יו"ד ח"ב סי' צ', ועיין בשבת דף י"ד בטעם שגזרו טומאה בבא ראשו ורובו במים שאובין דא"ר ביבי א"ר אסי שבתחלה היו טובלין במי מערות סרוחין והיו נותנין עליהן מים שאובין התחילו ועשאום קבע ואמר אביי שהקבע היה שהיו אומרים אלו ואלו מטהרין והקשה עליו רבא מאי נ"מ הא קא טבלי בהנך אלא אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין, שלכאורה תמוה מה היה טעמיה דאביי שלא אמר כרבא שהיה טעותם לומר שרק השאובין מטהרין, ואף אם נימא דאביי סובר דגם בשביל זה שטועין לומר שאלו ואלו מטהרין נמי יש לגזור אף שאין זה מכשול בדין הטומאה, משום דהוא עכ"פ מכשול לעבור על בל תוסיף לשיטת הרמב"ם פ"ב מממרים ה"ט, ורבא סובר דכיון שאינו מכשול בדין הטומאה אין לגזור, אבל עכ"פ צריך טעם למה לא אמר אביי הטעות דאמר רבא שיותר יש לגזור.
וצריך לומר משום שטעות זה דאמר רבא הוא דבר שאין לטעות מסברא דאם המים שאובין לבדן מטהרין הרי יקשה להם מפני מה הצריכו לטבול במי מערה הסרוחין, ולכן הוכרח אביי לומר שהטעות היה רק שצריך תרוייהו מי מערה ומים שאובין, ולחדש מזה שגם בשביל איסור בל תוסיף יש לגזור טומאה, ורבא מצד שלא מסתבר לו שיגזרו טומאה בשביל איסור בל תוסיף הוכרח לומר דהיה הטעות שרק השאובין מטהרין ואין צורך למי המערה כלל, ואף שאין מקום לכאורה לטעות בזה דהרי ראו שהצריכו לטבול במי המערה, מוכרחין לומר דרבא סובר שבשביל שלא רצו לילך למים הסרוחים אף לרגע אמרו בסברת עצמן דאין צורך למי המערה אף שהוא נגד מה שראו בעיניהן והראשונים טעו, או שחפשו תירוצים של מה בכך אף שידעו שאינו כלום, וגם אפשר שמתחלה היו משקרין לומר שטבלו גם במי המערה והם לא טבלו כלל אלא בשאובין עד שנשכח מהם עיקר הדין דצריך לטבול במקוה שבקרקע עכ"ל.
שאלה: חגיגה דף יא עמוד ב "גזל ועריות נפשו מחמדתן, ומתאוה להם".
מה מחמד אדם יותר: האם גזל - או עריות.
דלכאורה עריות, וא"כ צ"ב, אמאי הקדימה הגמרא גזל לעריות.
תשובה: בגמ' שם מבואר גם כן דעריות מחמדתן יותר עיין שם, ויש לומר דלא זו אף זו קתני, כלומר דתני החידוש בסיפא.
שאלה: טור יורה דעה הלכות אבר מן החי סימן סב "ואפי' הפורש מהבהמה ועדיין הוא בתוכה כגון שנחתך מהטחול או מהכליו' ונשארה החתיכה בתוכה אסורה אבל אם נחתך מהעובר שבמעיה ונשאר בתוכה מותר".
וצ"ב למ"ד עובר ירך אמו, א"כ הו"ל כחותך חלק מהטחול.
תשובה: בחולין ס"ט סע"א מבואר שהכל נלמד מן הפסוקים יעוי"ש.
שאלתי: שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא גר שנתגייר והיתה לו פרה, נשחטה עד שלא נתגייר, פטור.
משנתגייר, חייב.
ספק, פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
צ"ב - הא ספק דאורייתא לחומרא? דחוץ מהממון שיש כאן, למעשה איכא פה מצווה דאורייתא וספיקא לחומרא.
תשובה: בד"כ בכל מצוה דאורייתא שעיקרה ממון אם יש ספק פטור מלהביא, כגון ה' סלעים לכהן ופדיון פטר חמור וכל כה"ג, וזה הטעם שלא נהגו בזמנינו להביא מעשר ראשון ללוי לפי שאין לוי מוחזק.
והטעם בזה הוא משום שבעצם מי שאינו זכאי לממון בכל גוני יעבור איסור דאורייתא אם יטול הממון שאינו שלו ולהכי המוציא מחבירו עליו הראיה דכאיב לי' כאבא ליזיל לבי אסיא.
ועדין לא הבנתי הרי הוא מצווה מדין ספק דאו' לחו' לעשות המצוה וא"כ שיתן המעות ממתנה כדי לקיים המצווה.
(אז ששלחתי השאלה היה חסר ההתחלה.
מחילה).
תשובה: הנה מעיקרא לפני שאנו אומרים לו לעשות את המצוה נניח שהכסף היה בידי השני הרי היינו אומרים לשני להביא את הכסף בתורת מתנה מספק דהרי זה ספק דאורייתא, ולכן אמרו ביניהם ע"ז דכאיב ליה כאבא ליזיל לבי אסיא.
ועיין להגר"י זילברשטין במאמרו האם אפשר לצאת ידי חובה במצות, שבי"ד פסקו 'המוציא מחבירו עליו הראיה', חשוקי חמד ב"מ ו' ב'.
***
קרא פחות