הכשר כלים

או"ח סי' שנב ס"א הקורא בספר על האיסקופה ונתגלגל ראש האחד מהספר מיד וכו' גוללו אצלו וכו' משום בזיון כתבי הקודש התירו, המחבר לא הזכיר להדיא מה הדין כשכותל האיסקופה משופעת ונח עליו שהחמיר בזה בס"ב בקורא על הגג, אבל נראה דמאחר וכאן קיל אפי' נתגלגל בחלקו לרה"ר משום בזיון כתבי הקודש, כמבואר בשו"ע כאן ובמשנ"ב סק"ב, א"כ לכאורה כ"ש שנח על גבי כותל משופע שהוא קל מרה"ר כל שאגדו בידו שיהיה מותר, דבכלל מאתים מנה.

ועוד יש לדון באופן שהוא על הגג דבזה אין ביזיון דאיסקופה דדרסי רבים כמ"ש כאן הרמ"א ובמשנ"ב שם, אבל באופן שיש ביזיון גדול אחר כגון שגשמים מנטפין ויבואו למחיקת הכתב והשמות ולגניזת הספר או חלקו, ולכאורה כאן כ"ש דיש להחשיבו כבזיון להתיר בו אפי' הוא בחלקו ברה"ר או ע"ג כותל משופע כל שעדיין אגדו בידו.

וגם במקום דשכיחי גנבי או חיות רעות (עי' בביצה טו סע"א וברפ"י דעירובין), לכאורה יש להחשיבו כמקום ביזיון, אם לא דנימא שכאן כיון שהוא עשה הדבר הלכך צריך לעמוד ולשמור משא"כ בביצה ובעירובין שם שלא הוא עשה וגם הוא מחוץ ליישוב, וצל"ע בזה.

לכתחילה אין לשפוך ישירות בכוס חלב, ובדיעבד אם שפך מים מקומקום לכוס חלב ועלו מהחלב אדים לקומקום העליון והקומקום רותח או שהאדים רותחים בחום שהיד סולדת בו, הרי הקומקום נעשה חלבי עד שיכשירו (ואופן הכשרת קומקום זה הוא קל יותר).

ואם לא עלו אדים או ספק אם עלו האדים הקומקום מותר.

ואם הם בתוך גומא ואין מקום לזיעא להתפשט אז גם בספק אם היד סולדת בו אסור.

וכמו כן אם אין היד סולדת בו לא באדים ולא בכלי אינו אוסר כלל.

מקורות:

מה שהזיעא נחשבת כגוף המאכל כן מבואר ביו”ד סי’ צב ס”ח, ומה שיש לאסור אם הזיעא רותחת כן מבואר שם ברמ”א, ומה שיש לאסור אם הכלי העליון רותח ברע”א ופמ”ג שם, ומה שיש להקל בספק זיעא במקום פתוח כ”כ רע”א שם בשם תשובת ב”ח חדשות ח”ב סי’ כד, ומה שאם אין היד סולדת בו אינו אוסר כמבואר בבהגר”א ורע”א שם וכדמוכח שם גם ברמ”א, ושופך לכלי חלבי שאין בו חלב אינו אוסר כמבואר שם ברמ”א, ושאר הפרטים ומ”מ ובדיני ההכשרה עי’ בספר השלחן כהלכתו סי’ ד סי”ד ובמ”מ שהובאו שם.

ומ”מ יש לציין דכל מה שנתבאר הוא רק מצד זיעא אבל יש כאן נידון נוסף שלא נגענו בו והוא אם יש כאן ניצוק של חם לתוך צונן, ועי’ ט”ז סי’ צה סקי”ג ומשב”ז שם ושפ”ד סק”ג, אלא ששם אפשר דאינו בהכרח שייך לענייננו שהצונן דתתאה הוא החלב וצל”ע, ועי’ ט”ז סי’ קה סק”ו שביאר דין תתאה גבר דמחברו בניצוק, ובפלתי הבין שם שהחמיר בחם לתוך צונן ותמה בזה טובא ממקור הדין ממתני’ עי”ש, אבל הפמ”ג דחה דגם הט”ז לא החמיר בזה, וכן מבואר בט”ז גופא באו”ח באו”ח ס”ס תנב סקי”א דחם לתוך צונן אינו אוסר מצד ניצוק וכן פסק בחכ”א כלל נט דין ה, ראה מנחת חיים יו”ד עמ’ קמד בכ”ז.