ראוי ליידע אותו שיסתובב. מקורות: היה מקום לומר שאין צורך להעיר לו מכיון שאנוסים הם בכלל ברכה גם כשהם אחורי כהנים, ויש לדון קטן כאנוס, דלא בעי' אונס גמור בזה עי' סוף ר"ה ואו"ח תכח כד, (ובדעת אחרת מטעה אותו ...קרא עוד

ראוי ליידע אותו שיסתובב.

מקורות: היה מקום לומר שאין צורך להעיר לו מכיון שאנוסים הם בכלל ברכה גם כשהם אחורי כהנים, ויש לדון קטן כאנוס, דלא בעי' אונס גמור בזה עי' סוף ר"ה ואו"ח תכח כד, (ובדעת אחרת מטעה אותו ודאי מבואר בסוגיות דגבי קטן דינו כאנוס אלא דכאן גם בלא זה יש מקום לומר דלא בעינן אונס גמור), אולם נראה שיש להעיר לקטן על כך, סיבה אחת שכן יבוא לעשות כן גם בגדלותו, כמו שהביא הריטב"א כעי"ז בריש סוכה, ובפרט לדעת החרדים שהביא הבה"ל ריש סי' תכח שיש מצוה בשמיעת הברכה, וא"כ יש בזה ג"כ דין חינוך באופן דלא אתי למיסרך כשהוא גדול, ואף אם יש בזה ברכה בלא מצוה ראוי לחנכו שלא יתרגל להפסיד הברכה בגדלותו.

ורק אציין דאין מקור ברור לזה שקטן הוא בכלל ברכה אף כשהוא אחורי כהנים, אף שנזכר שהם עונין אמן בבהכ"נ שכולה כהנים [תכח כה], ומבואר שם בנו"כ שהם ג"כ בכלל הברכה, אבל לא נזכר שם שהם בכלל הברכה כשהם אחורי כהנים, ואדרבה משמע שם מלשון הנו"כ שהם כנגד הכהנים, ממה שנתקשו למה אמרי' שמברכין לאחיהם שבשדות ולא אמרי' שמברכים לנשים וטף, משמע שנשים וטף הם שם במקום התפילה ואינם בכלל אחורי כהנים כמו אחיהם שבשדות, ולכן הוקשה להם שיש להעדיף שהברכה תתייחד למי ששם.

נראה שיש בזה סימן קללה וכמו שהארכתי בתשובה על קידוש לבנה שכל מצוה שלא התאפשר לעשותה על ידי דבר הבא מן השמים הוא סימן קללה, ואע"פ שכאן כבר נפטר מהדלקה אם מזג האויר בשעת ההדלקה היה בלא רוח וגשם, ...קרא עוד

נראה שיש בזה סימן קללה וכמו שהארכתי בתשובה על קידוש לבנה שכל מצוה שלא התאפשר לעשותה על ידי דבר הבא מן השמים הוא סימן קללה, ואע"פ שכאן כבר נפטר מהדלקה אם מזג האויר בשעת ההדלקה היה בלא רוח וגשם, מכל מקום גם בסוכה הרי נפטר כשירדו גשמים, ואעפ"כ יש שם סימן קללה, ואע"פ שכאן נפטר וקיים מצוה מ"מ לא קיים מצוה מן המובחר, ולא קיים פרסומי ניסא כראוי, ואף נקט המשנ"ב שיחזור וידליקנה, ובודאי לא גרע משאר האופנים בראיות שהבאתי בתשובתי לענין קידוש לבנה, ועי' גם בתשובתי לענין ברכת כהנים.

אם מפריע לו רק מחמת שאינו שבתי דעת רוב הפוסקים לאסור, אלא אם כן רוצה להזמין אורחים ומתבייש להכניסם שם, ואם מפריע הרעש מטבעו יש מקום להתיר כשעלול להיגרם רעש במשחק על ידי התינוק, ובודאי כאשר הוא רועש מותר להוציאו. ...קרא עוד

אם מפריע לו רק מחמת שאינו שבתי דעת רוב הפוסקים לאסור, אלא אם כן רוצה להזמין אורחים ומתבייש להכניסם שם, ואם מפריע הרעש מטבעו יש מקום להתיר כשעלול להיגרם רעש במשחק על ידי התינוק, ובודאי כאשר הוא רועש מותר להוציאו.

מקורות: יש כאן כמה נידונים לדון בהיתר של צורך מקומו, האחד האם הפרעה של קדושת השבת הוא צורך מקומו, ב' האם הפרעה של קול הוא צורך מקומו, ג' האם הפרעה שאינה ישירה מהחפץ אלא מגיע על ידי התקרבות של התינוק לחפץ נחשב כשמסלק את החפץ כמסלק לצורך מקומו, והנה לגבי הנידון הראשון דנו פוסקי זמנינו לגבי חפץ מוקצה הנמצא בסעודה ומפריע מחמת שאינו משרה אוירה שבתית (מה שנקרא "שבת'דיג" בלשון אשכנז), ורובם נקטו לאסור בזה (ראה אג"מ או"ח ח"ה כב לא, ארחות שבת יט, טו, וביאורים ומוספים על שח טו), ולכן אם המוקצה לא מפריע לאדם בטבעו כלל אלא רק שאינו כבוד שבת, בזה אין להתיר, אבל במקרה שהמוקצה עושה רעש שמפריע בפועל וגוזל את מנוחת בני הבית, בזה אנו נכנסים לנידון האם הפרעה של קול הוא צורך מקומו, וההכרעה בזה כתבו הפוסקים שגם הפרעה כזו נחשבת לצורך מקומו (ראה הגרח"ק והגר"ע אוירבך בספר וביום השבת כג, יז, ובספר ארחות שבת יט, כז ועוד, וכן מבואר בפמ"ג שח במשב"ז ה, ובחזו"א מג.
ז שגם מניעת נזק נחשב צורך מקומו וע' בסמוך), ומ"מ אינו דומה ממש לנידון הפוסקים על שעון מעורר מפריע, מכיון שכאן ההפרעה בזה נגרם על ידי המוקצה ולא ישירות מהמוקצה, אבל גם בזה משמע דחשיב צורך מקומו, עי' בארחות שבת יט, כו ובהערה מ"ה מה שהביא שם, וראה גם משנ"ב שיא, יג, לענין הוצאת מת לצורך כהנים, ומ"מ שם דובר על דברים שבכל רגע מפריעים משא"כ כאן, אבל ממה שכ' החזו"א מג, ז על מוקצה שעלול לגרום נזק שגדר ההיתר הוא צורך מקומו, משמע מזה שהיתר צורך מקומו אינו צריך להיות באותו רגע בפועל, אלא די במה שמקשה על השהות שם כשעלול להיווצר נזק, ומ"מ גבי נזק הסברא יותר חזקה מגבי הפרעה, אבל גם לגבי הפרעה שייך לומר שמקשה על האדם לשבת במקום שעלול להיווצר הפרעה, אבל גם בניד"ד אם לוקח המוקצה בזמן שהוא רועש אין לחשוש.
ולגבי אורחים כן הורה הגריש"א וביום השבת שם, וראה עוד בארחות שבת יט הערה מד בשם הגרש"א, וראה שלחן שלמה שח סקי"ב.
ויתכן להוסיף שאם מפריעו ומצערו מה שאין אוירה שבתית עד שקשה לו לאכול שם שבזה גם כן נחשב כמו שיש אורחים, שכן ע"פ הרשב"א הו' בפוסקים נזכרה הגדרה של צורך מקומו שהוא מוכרח לפנות המקום כדי להיות שם.

כפי שהבאתי לעיל לענין קידוש לבנה ראיות מהרבה מקומות שכשאדם לא זכה לקיים המצוה יש בזה סימן רע, אלא שכאן יש לדון מצד אחר, דהרי ש"ץ שטעה הוא סימן רע לשולחיו, וא"כ יש מקום לדון לענין כהן זה שמא ...קרא עוד

כפי שהבאתי לעיל לענין קידוש לבנה ראיות מהרבה מקומות שכשאדם לא זכה לקיים המצוה יש בזה סימן רע, אלא שכאן יש לדון מצד אחר, דהרי ש"ץ שטעה הוא סימן רע לשולחיו, וא"כ יש מקום לדון לענין כהן זה שמא ג"כ הוא שליחן של הישראלים לברכן והסימן רע הוא להישראלים, אכן באמת יש לחלק קצת, דגבי ש"צ אינו מצוה על הש"צ כלל אלא על הציבור, משא"כ גבי כהן הוא מצוה על הכהן, ואיכא אפי' דאמרי בגמ' דואני אברכם קאי על ברכת הכהנים גופא, אם כן לענייננו יש מקום לומר דהסימן רע הוא בין על הכהן בין על הישראל, ומאידך גיסא יש מקום לומר דהסימן רע הוא על אחד מהם ולא ידעינן מי הוא, ונראה דאין הכי נמי דב' הדברים נכונים, דזה פשיטא שיש כאן סימן רע שבאה מלחמה ואף ביטלתם מן המצוה, ואי' למ"ד [ברכות ה] דאפי' אינם יסורין של אהבה אם יש בהם ביטול תפילה, ועכ"פ סימן רע ודאי יש כאן, אלא דהסימן רע בא מחמת הפרט ובא מחמת הכלל, וכמו מאורות דלוקין מחמת הפרט כמ"ש בספ"ג דסוכה דכ"ט, ומאידך גיסא כל הכלל שנראתה הקשת בימיו יש בזה העדר מעלה כמ"ש בכתובות, ועי' בתענית בדרוקרת הוי דליקתא וכו', ועי' מכות יא ע"א, הלכך יש כאן יחיד שבשלו באה הרעה ויש כאן ציבור שאינם בני מעלה, ובזה כלולים הן הציבור והן הכהנים שיש בהם העדר מעלה להגן על הדור וכמ"ש וגודר בפרץ אין.

האם יש אפשרותי לעלות לברך את ברכת הכהנים עם נעלים העשויות מגומי ובד מאחר ויש לי מגבלה יציבות בכפות הרגלי'ים וקושי פיסי להוריד את הנעלי'ים לפני עלי'ה לברכת כהנים? לטובת כולם ניתן לפרסם את השאלה והתשובה ללא פרטי זיהוי השואל. תזכו ...קרא עוד

האם יש אפשרותי לעלות לברך את ברכת הכהנים עם נעלים העשויות מגומי ובד מאחר ויש לי מגבלה יציבות בכפות הרגלי'ים וקושי פיסי להוריד את הנעלי'ים לפני עלי'ה לברכת כהנים?

לטובת כולם ניתן לפרסם את השאלה והתשובה ללא פרטי זיהוי השואל.

תזכו למצוות.

חי'ילכם לאוריתא.

תודההרבה.

בשורות טובות לפרט ולכלל.

בפוסקים כתבו להתיר בכמה תנאים, א' שמדובר בנעליים שאין בהם רצועות קשירה, עכ"פ באזור בסיס הרגל, תנאי ב' שמדובר בחיפוי בד שאין רגילות בהם ברחובות בלי נעל חיצונית, שכן נעלי חוץ אינם כבוד הציבור, תנאי ג' שיש צורך גדול לכך ...קרא עוד

בפוסקים כתבו להתיר בכמה תנאים, א' שמדובר בנעליים שאין בהם רצועות קשירה, עכ"פ באזור בסיס הרגל, תנאי ב' שמדובר בחיפוי בד שאין רגילות בהם ברחובות בלי נעל חיצונית, שכן נעלי חוץ אינם כבוד הציבור, תנאי ג' שיש צורך גדול לכך כגון חולי, וכמו במקרה שלך, וכן י"א שאפילו בנעליים גבוהים ללא רצועות למטה צריך שלא יהיו מעור, ותנאי נוסף הזכירו פוסקים שמדובר באדם שכבר מוכר בעירו לפחות שלושים יום כבעל מוגבלויות ברגל ושלכן אינו יכול להסיר נעליו שלא יסתכלו בו העם בברכה.
ראוי מאוד שיהיו גבוהים עד אזור הברך.

מקורות: או"ח קכח, ה ומ"ב וכה"ח ואחרונים המובאים בפסקי תשובות שם.

הוא מתברך על אף שהוא עומד מאחורי הכהנים מכיון שדינו כאנוס כדין עם שבשדות, ואינו מחוייב להתפלל מראש יותר במערב בהכנ"ס מכיון שהוא אנוס שרוצה לכוון יותר בקדמת בהכנ"ס. מקורות: מפי הגרמ"מ קארפ.

הוא מתברך על אף שהוא עומד מאחורי הכהנים מכיון שדינו כאנוס כדין עם שבשדות, ואינו מחוייב להתפלל מראש יותר במערב בהכנ"ס מכיון שהוא אנוס שרוצה לכוון יותר בקדמת בהכנ"ס.

מקורות: מפי הגרמ"מ קארפ.