בס"ד
סוכות ע"ו
לכבוד ה"ה.
.
.
הכהן הי"ו
מה ששאל האם כהן איטר אם פסול לעבודה, התשובה שפסול, כדתנן במתני' פ"ז דבכורות וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש [פ"ח הי"א], אבל אינו מוכרח שמי שהיה בעל מום בעה"ז יהיה בעל מום בעה"ב, וכתיב [בישעיהו ...קרא עוד
בס"ד
סוכות ע"ו
לכבוד ה"ה.
.
.
הכהן הי"ו
מה ששאל האם כהן איטר אם פסול לעבודה, התשובה שפסול, כדתנן במתני' פ"ז דבכורות וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש [פ"ח הי"א], אבל אינו מוכרח שמי שהיה בעל מום בעה"ז יהיה בעל מום בעה"ב, וכתיב [בישעיהו לה, ה], אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה, ויתכן דה"ה כל בעלי המומין מתרפאין וכל המומין הפוסלין בכהנים בכלל זה.
והנה איתא בבראשית רבה פרשת ויגש פרשה צ"ה א' וז"ל, בא וראה כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבא, העורים מתרפאים שנאמר (ישעיהו לה) אז תפקחנה עיני עורים, והפסחים מתרפאים שנאמר (ישעיהו ל"ה) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם עכ"ל, ומהלשון 'הכה' היה מקום לראות דרק מה שהוא דרך הכאה, אבל מום שאינו הכאה ואינו חסרון בגוף אפשר דלא וצ"ע.
ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא ה [החדש הזה] אות ט"ז איתא וז"ל, ר' נחמן ור' לעזר בר' יוסה ור' אחא.
חד אמ', אמ' הקדוש ברוך הוא לישר' בניי חידוש גאולה יש לכם לעתיד לבוא.
וחרנה אמ' חידוש שהוא לעתיד לבוא יש לכם כאן.
מה לעתיד לבוא אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה: ה), אף הכא וכל העם רואים את הקולות (שמות כ: טו).
מה לעתיד לבא אזני חרשים תפתחנה (ישעיה לה: ה), אף הכא ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד: ז).
מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה לה: ו), אף הכא ויוצא משה את העם לקראת וגומ' (שמות יט: יז).
מה לעתיד לבא ותרון לשון אלם (ישעיה שם), אף הכא ויענו כל העם יחדיו ויאמרו (שמות יט: ח) ע"כ.
וגם מכאן היה מקום להבין דרק מה שנוגע לתיפקוד של עשרת הדברות כגון דיבור ושמיעה, [וכן ויתיצבו תחתית ההר דשמעינן מינה שנתרפאו חגרין, שהיה לצורך ההתיצבות בתחתית ההר], אבל מה שאינו נוגע לא, ולכן מי שהיו לו ד' אצבעות בכל רגל לא שמענו שנתרפא מזה שאי"ז לא מעלה ולא מוריד בשמיעת הדברות.
[ויעוי' בס' מעשה טוביה שהביא מהטבעיים שמי שגופו משונה טבעו רע ואכזרי, אבל מ"מ אי"ז נפק"מ כ"כ לעיניננו, דמ"מ אי"ז נוגע ישירות בשמיעת הדברות].
אכן במדרש תנחומא פרשת מצורע אות ב' איתא וז"ל, ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין בעולם הבא והנחש אינו מתרפא שנאמר (בראשית ג) ארור אתה מכל הבהמה מכאן שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא, בבני אדם כתיב (ישעיה לה) אז ידלג כאיל פסח וכתיב (שם) אז תפקחנה עיני עורים וגו' וכן החיה והבהמה זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן (שם) אבל הנחש עפר לחמו שאין מתרפא לעולם שהוא הוריד כל הבריות לעפר, מי גרם לו על שאמר לה"ר ע"כ.
ומפשטות הלשון בעלי מומין שמעינן דכל סתם בעלי מומין מתרפאין, וסתם מומין היינו המומין הפוסלין בכהנים, וכדקי"ל גם על בעלי מומין של נשים [בין לענין המקדש על תנאי שאין מומין – כדי לבטל הקידושין, ובין לענין המקדש בלא תנאי ונמצאו מומין – על מנת לפטור מן הכתובה].
וא"כ ה"ה מי שהוא איטר יתרפא.
[ואגב ריהטא אציין שא' מגדולי הדור שליט"א קודם חופת אחת מבנותיו ביקש להודיע לחתנו שבתו שמאלית, על מנת שלא יהיה מקח טעות, ומ"מ למעשה הורה שאין רגילים להקפיד בזה].
ויעויין במה שכתב הר"י סקילי תלמיד הרשב"א בתורת המנחה פרשת לך לך [דרשה ח'] וז"ל, ודבר אלקינו יקום לעולם, אלא יתקיים הטוב ההוא לימות המשיח בבית שלישי שעתיד ליבנות במהרה בימינו.
ואז יתקיימו ההבטחות ויהיו ישראל בתכלית השלימות בגופם ובממונם ובחכמתם דכתיב (ישעיה לה ה) אז תפקחנה עיני עורים וגו', וכתיב (שם) אז ידלג כאיל פסח וגו', (יחזקאל לו כו) והסירותי את לב האבן מבשרכם, (ירמיה לא לב) נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה.
כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ויהיו תמימים בתכלית התמימות והשלמות עכ"ל.
וגם מדבריו מבואר שיש שלמות לגמרי בגוף.
אכן אכתי יש לעורר דאף שפשטות הסוגי' בבכורות מ"ה ב' הוא שפסול איטר הוא מחמת מומין, כדתניא התם, השולט בשתי ידיו ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל ע"כ, ומשמע דהכחישותא היא מצד ימין ושמאל, מ"מ יש לעורר מדברי הגרי"ז שם בחידושיו, שכתב וז"ל, בגמ' תנו רבנן איטר בין ביד בין ברגל וכו', וברש"י, רק איטר ביד פסול דכתיב וטבל אצבעו כל מקום שנאמר אצבע וכהן אינו אלא ימין וכו', והנה צ"ע דלפי"ז אין זה פסול מום, משום דאינו שוה בזרעו של אהרן כי אם חיסרון ימין, וכן צ"ע במאי דכתב רש"י ואטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתיב כדרך שאר עמידות דעיקרו בימין ע"כ, וזה קשה דהא אין הלכה דפסול עמידה כזאת, אלא דאולי כונת רש"י דמשו"ה הוי זה פסול של אינו שוה בזרעו של אהרן, וצ"ע בזה עכ"ל.
והנה לפי הצד שהפסול הוא רק משום שהוא חסרון בעמידה א"כ מנא לן שיתרפא בזה בימות המשיח.
והנה הרמב"ן (יבמות ק"ד ע"א) הובא בנמוק"י (שם) כתב דהטעם דאטר פסול לעבודה משום שאין לו ימין וכל העבודות בעינן שיהיו בימין.
אמנם בנו"ב תנינא (אהע"ז סי' קנ"ה) ר"ל דהפסול הוא משום מום.
ונפקא מינה לגבי חליצה ע"ש בדבריו.
וצע"ק על דעת הרמב"ן שהפסול הוא משום חסרון בימין, דהרי בשולט בשני ידיו כיון שאפשר לו לעשות בימין, מאי אכפת לן דהוא מצד כחישותא וכו', הרי יכול לעשות עכ"פ עבודה בימין, וצ"ל דכיון דכחישותא אתחלא ביה לאו עבודה מעליתא קעביד בימין.
וכתב במעשי למלך על הרמב"ם [הל' ביאת המקדש פ"ח הי"א] וז"ל, מי שאיטר יד ימינו וכו'.
והנה רש"י פי' יען דבעינן ימין וכן בהא דאיטר רגל דבעינן עמידה לשרת כדרכו לעמוד וקשה לי דתינח עבודה דצריך ימין עבודה דבשמאל כגון הולכת איברים כדאיתא מנחות דף י' ובעי כהן יהא איטר יד כשר וא"כ למה מנאו בין פסולין לעבודה משמע דלכל עבודה וצ"ל דנהי דכשר בשמאל אבל בעינן שיהא הכהן ראוי לכל עבודות אף שבימין ואי ל"ה פסול אף לעבודה דאפשר בשמאל וא"כ קשה לי דבירושלמי יומא איתא כהן שאין קומצו כב' זיתים פסול לעבודה וכ' במשל"מ פי"ג ממעה"ק דרק לקמיצה פסול אבל לשאר עבודות כשר א"כ באיטר יד נמי נאמר דיהא כשר לעבודה שראוי לעשות בשמאל ומדפסול לכל עבודות מעתה נאמר דכיון שפסול לעבודת קמיצה יהא פסול לכל עבודה דבעינן שיהא ראוי לכל עבודות אף לקמיצה דלא כמשל"מ א"כ יקשה אמאי לא כתב רבינו דין זה בכהנים שראוין לעבודה שיהא קומצו מחזיק שני זיתים.
ולכן נראה ליישב דרבינו אינו מפרש כפירש"י משום דבעי ימין רק הטעם דאין שוה בזרעו של אהרן ולכן אף לעבודה דכשר בשמאל פסול דאין בזרעו של אהרן וא"כ ניחא דבאין ידו מחזיק ב' זיתים זה ל"ש אין שוה בזרעו של אהרן דרק מי שקטן מאוד כמו ננס כ' רבינו בפירקין דחשוב אין שוה בזרעו של אהרן (ומש"כ בשירי קרבן מי שאין ידו מחזיק כב' זיתים מסתמא ננס הוא דוחק) לכן רק פסול לקמיצה אבל לשאר עבודות כשר (והא דיקשה א"כ מאי קמ"ל ירושלמי כיון דאין מחזיק ב' זיתים א"כ א"ר כלל לעבודת קמיצה בארתי בפי"ג ממעה"ק) ודו"ק, עכ"ל.
ולפ"ז באמת נראה דלהראשונים שהפסול הוא לא מצד בעל מום [אם כך הוא דעתם], יתכן שלא יתרפא מזה בימות המשיח וצ"ע.
***
קרא פחות