זרעים

בדבר מה שנסתפק בשם הגרב"ד דיסקין שליט"א אם שייך בבגדים קדושת שביעית, ותליא אם הנאת בגדים הו"ל הנאתו וביעורו שוה, וממילא נ"מ בתרתי; א' אם שרי לקנות בגדים בדמי שביעית, וב' אם צמחים של מיני בגדים כגון פשתן וקנבוס אי חיילא עלייהו קדושת שביעית או לא.

והנה גבי מיני צבעונין אשכחן דהנאתן וביעורן שוה, בפ"ז דשביעית ובב"ק ק"א ב', ופרש"י שם בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע, נמצאו הנאתן וביעורן שוה, הלכך חיילא עלייהו קדושת שביעית עכ"ל.

ובתוס' ד"ה שהנאתן פירשו, דהנאתן כשלובשן ואז הוא כלה ומתבער הצבע מיום אל יום עכ"ל.

ואע"פ דלרש"י לא שייך לדמות בגדים, אבל התוס' לכאו' שוה הדין בבגדים, ואפי' לרש"י נהי דגבי צבע בב"ק לא פי' כן, אבל בסוכה מ' א' גבי לולב כתב, שעשוי לכבד את הבית והוא שעת ביעורו וקלקלו ע"כ, ולכאורה ה"ה בגדים שבשעת לבישתן מתבערים ומתקלקלים, אבל מאידך י"ל דגם התוס' שם מודו בבגדים דדוקא צבע שנפסד מן הבגדים טפי משא"כ בגדים עצמן שאין דרך ליפסד כ"כ.

ובתוספתא ריש דמאי, הו' בר"ש שם בספ"ק, תניא דאסור ליתן שמן של שביעית בצמר, וה"נ תניא בתוספתא שביעית דאסור לסוך בשמן של שביעית מנעל וסנדל, ואין לדחות שהשמן אזיל לעלמא וצריך ליהנות מגופו, דה"נ לולב ועצים דמשחן וכבוסה דר' יוסי (הכל בסוכה שם), אין נהנה מגופן ממש.

מיהו תוספתא דשביעית יש לדחות דהיינו טעמא דאסור דלא שוה לכל אדם ומוציא אני כל כה"ג, כמש"ש מ' ב', אבל תוספתא דדמאי לכאו' ראי' היא, ובחסדי דוד פ"י שהשמן אזיל לאיבוד וברור, אבל אם מותר להשתמש בשביעית לבגדים ה"ה בשמן לבגדים ומה דאזיל לאיבוד לא אכפ"ל כדפרישית.

אבל יש להביא ראי' טפי מזה, מהא דתניא בסוכה מ"א א' מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה וכו', ופרש"י וביקש ליקח בו חלוק ואינו יכול דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה הבאה (ובהגהות הב"ח מוחק תי' ולא לסחורה) עכ"ל, וכן הריטב"א והמאירי שם כתבו שהוא מצד שנשאר הרבה אחר זמן הביעור, אבל התוס' בסוכה ל"ט א' ד"ה שאי (הוב"ד כאן בערל"נ), כתבו אלא ה"ט דאיכא איסורי טובא שאין ע"ה נזהר לאסור לקנות בהן בהמה טמאה עבדים וקרקעות חלוק וטלית ומנעלים ואין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספר דשביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים עכ"ל.

והנה בצבע גופא נחלקו הראשונים אם שרי לצבוע בגד בצבע של שביעית, ודעת רש"י בב"ק ק"א א' שאסור, וז"ל (ד"ה שביעית) שביעית אסור לעשות סחורה בפירותיה וקליפי פירות קאמר וכו', ובזה מפרש הגמ' שם בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק, וז"ל בע"ב שם, יש להן ולדמיהן שביעית שאין עושין מהן סחורה דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ואסור לצבוע בהן דהיינו סחורה עכ"ל.

וזהו כדעת ר' מנא בירוש' רפ"ז דשביעית, דמאכל אדם אסור לצבוע בו, אבל דעת הר"מ רפ"ה מהל' שמיטה ויובל דהשביעית נתנה לאכילה ולשתי' ולהדלקה"נ ולצביעה, וכ"ד הר"פ והמאירי בב"ק ק"א א'.

ודעת {אח"ז ראיתי דיש אחרונים שלא נקטו דברי רש"י כפשוטו, אבל היפ"ע שם, וכן המקדש דוד סי' נ"ט סק"ה, והמשנת יעב"ץ הל' שמיטה ויובל סי' ח' ב', והדרך אמונה שם ועוד אחרונים הבינו דברי רש"י כפשוטו, וכ"ה בפירוש הר"ש משאנץ לתו"כ [הובא במשנ"י שם], וכמדומה שכן דעת המהרש"א והפנ"י.

} רש"י כאן בסוכה מבוארת הטעם שאסור לקנות במעות שביעית בגדים דהיינו סחורה דלא עדיף מצביעה דקרי ליה רש"י סחורה.

ולהכי כתב רש"י בסוכה ג"כ לאכלה ולא לסחורה.

וכן להתוס' בב"ק שם ע"ב ד"ה שהנאתן, י"ל דאית להו דרש"י, וכן בד"ה ולדמיהן דמבואר שאם לקט מין צובעין לצביעה אין לדמיו שביעית אבל לגופיה איכא, ואם לקטו לאכילה גם לדמיו איכא, ואסור לצבוע בו ע"ש במהרש"א, וה"ה קניית בגדים במעות של פירות שביעית עצמן כ"ש דאסור, וז"ש התוס' בסוכה דלא הותר אלא לאכילה ושתי' וסיכה ולא לשאר דברים.

אבל דעת הר"מ עדיין צ"ב, דכיון דס"ל דצביעה שרי, ולא ס"ל להך דין הנזכר בהתוס' שלא הותר אלא לאלו הדברים, א"כ לפ"ד מ"ש צביעה דשרי ומ"ש קניית בגדים דאסור.

ונ"ל {אח"ז הראוני דבפנ"י בב"ק ביאר כעי"ז, וכ"ה ברש"י לעיל ל"ט א' דלא כהתוס' שם ד"ה דפליגי.

} דהנה מש"כ רש"י בסוכה כמו שהבאנו לשונו לעיל לכאו' כתב שני טעמים סותרין זל"ז הא' לאכילה ולא לסחורה והא' דא"א לבערו בזמן הביעור ובאמת הב"ח מחק תי' ולא לסחורה, אבל בלשון רש"י בב"ק מבואר דבאמת זהו טעם רש"י דכל בכלל זה הוא לאכלה ולא לסחורה.

וי"ל טעם הא דהוצרך רש"י לסבור שזהו משום לאכלה ולא לסחורה, ה"ט דאם בבגדים טעם האיסור משום שנשאר אחר הביעור, א"כ מה נעשה בצביעה דבזה התרתה לצבוע בפירות שביעית, דהרי דעת רש"י שהביעור הוא שכלה השורש וקולט הצבע א"כ כבר נתבער ומה עוד.

אלא דהאיסור הוא משום לאכלה ולא לסחורה, ולהכי גם בבגדים כ' רש"י האיסור משום לאכלה ולא לסחורה.

ונראה דגם בבגדים וגם בצבעים האיסור בעיקרו רק משום סחורה, ואפילו אם יאבד ממנו הבגד קודם זמן הביעור על האיסור, דגם בבגדים אין האיסור משום שנשאר אחר זמן הביעור (אף דבמציאות עכ"פ יתכן לעבור גם ע"ז), אלא האיסור הוא שאין אוכלו, דכל דבר העשוי להתקיים אינו אכילה אלא סחורה אף שבעיקרו עשוי הוא לעבור גם על חיוב הביעור, וכבר רמז לזה רש"י וז"ל בסוכה שם (שהו' כבר), ובקש ליקח לו חלוק ואינו יכול דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה הבאה.

עכ"ל.

והשתא הנה הר"מ סובר שאין איסור בצביעה כמ"ש, וא"כ לא ס"ל כל יסוד זה שדבר המתקיים חשיב סחורה, וכל האיסור ליקח דבר המתקיים משום דמשהי ליה אחר זמן ביעורו, א"כ במיני צבעונין כיון שכבר נתבערו כמ"ש כבר אין איסור להשהות הבגד וסחורה ליכא, אבל לקנות בגד במעות שביעית גופיה, שהבגד עצמו נתפס לקדושת שביעית ושום דבר לא נתבער מזה וכבר כלה לחיה מן השדה, וא"כ בגדים אסור ונראה שיש אמת בד"ז ות"ל.

וע"פ {זה הוספתי אח"כ.

} דברינו יש לתרץ משה"ק בס' משנת יוסף (שביעית רפ"ז) על הפנ"י ב"ק שם והתורת זרעים (שביעית שם) דאיסור צביעה משום שנשאר אחר הביעור וכלול באיסור סחורה וה"ק דהרי מבואר ברש"י שכבר נתבער מעיקרא, ולפ"ד מבואר.

לעניננו מה שנתבאר להלכה הוא דפשוט שא"א לקנות בגדים מדמי שביעית.

קרא פחות