א) יש לדון שבזמנינו מצוי שמשלמים לעובדים לפי שעות עבודה ואף יש מקומות שרושמים שעת כניסה ויציאה, והנה מצינו (ב”ב פט ע”ב ושו”ע חו”מ דלקמן) דיש איסור להחזיק ברשותו כלי מדידה שאינו מדוייק כיון שיכול לרמות בו אף אם אין ...קרא עוד
א) יש לדון שבזמנינו מצוי שמשלמים לעובדים לפי שעות עבודה ואף יש מקומות שרושמים שעת כניסה ויציאה, והנה מצינו (ב”ב פט ע”ב ושו”ע חו”מ דלקמן) דיש איסור להחזיק ברשותו כלי מדידה שאינו מדוייק כיון שיכול לרמות בו אף אם אין מתכוון לרמות בו כלל ואף אם אין משתמש בו למדידה כלל, וברמב”ם פ”ז מהל’ גניבה ה”ג מבואר דטעם האיסור שמא יבוא אדם שאינו יודע שאינו מדוייק וימדוד בו ומוכח שם שהוא דאורייתא (עי’ בתשובתי ד”ה בספק איסור מידות ומשקלות האם וכו’), וברשב”ם בב”ב פט ע”ב מבואר דהאיסור שמא הוא עצמו ישכח, ועי’ באידך תשובה הנ”ל עוד בפלוגתת הרשב”ם והרמב”ם.
ויש לדון על שעון שאינו מדוייק האם הוא בכלל איסור זה או לא.
ויש לציין דאמנם בפוסקים דנו בהל’ שבת מה נכלל בגדרי מדידה כגון מדידת זמן ומדידת חום (והרחבתי במקומות אחרים, עי’ בתשובה ד”ה האם מותר למדוד חום של אוכל ושתיה בשבת ומה הדין למדוד לצורך בירור הדין בשבת, ובד”ה חבל המשמש למשחק ילדות שיש בו מד אוטומטי המודד כמה סיבובים נעשו בו האם מותר להשתמש בו בשבת), אך כאן לכאורה הגורם לזה אינו מה נכלל בגדר מדידה אלא כל דבר שיש באפשרותו לשער סכום דבר שבא עליו ממון שאינו מדוייק.
ובב”מ סא ע”ב מבואר דהמרמה במידות ומשקלות עובר עליו משעת עשיה, ואמנם בגמ’ שם לא נתבאר להדיא דגם אם אין כוונתו לרמות בזה כלל אלא להשתמש בביתו למדוד מלח לקדירתו עובר בזה, אבל בגמ’ ב”ב פט ע”ב מבואר דאפי’ לעביט של מ”ר אסור, וכ”ה בשו”ע חו”מ סי’ רלא ס”ג.
ב) ויעוי’ בכסף הקדשים להגאון מבוטשאטש בחו”מ סי’ רלא שדן בענין החזקת כלי מידה בביתו שאינו מדוייק שמשמש למדוד תבשילו וכיו”ב וכתב לחלק בזה כמה דרגות, דאם יש כלי מידה שאינו משמש למידה כלל משמע שם דפשיטא ליה דשרי, ולא הוצרך לדון בזה, ואם יש כלי מידה שמשמש למידה למדוד תבשילו אבל שלא דרך משא ומתן כלל חידש שאין בזה ענין להחמיר אפי’ בדרך הפלגה מעין חסידות, ואם יש כלי מידה שמשתמש בו אחר שקונה לידע אם קנה בזול או ביוקר דן בזה שם ובתחילת דבריו מצדד דאולי אין בזה איסור ובסוף הדברים שם דן שאולי גם הוא בכלל מש”כ שם על האופן הקודם שאין ענין להחמיר בזה, וסיים שצל”ע בזה היטב, ואם יש כלי שמשמש לפעמים באיזה פעם למסחר (עי”ש בלשונו) הוא בכלל האיסור אם אינו מדוייק.
ובאמת כל דבריו מחודשים דסתימת הגמ’ והשו”ע דכל כלי מידה אף אם משמש רק לעביט של בית הכסא יש לחשוש שישתמש בו למדידה ואפי’ אם יש ממונה על המידות אמרי’ בגמ’ שם דחיישי’ שבשעת הדחק (עי”ש בגמ’) ישתמש בזה, ואולי מסתימת שאר פוסקים יש ללמוד שלא חילקו בזה, אף אם עשאו מתחילה רק לעביט של מ”ר.
[ואמנם עיקר דברי הגמ’ מיירי ששימש מתחילה למדידה, ואפשר דמש”ה נקט לעביט של מ”ר דס”ד שעושה מצוה בכך שמהפך דבר איסור לדבר ביזיון על דרך ואבדתם את שמם בע”ז ואפ”ה לא מהני, ומ”מ לא חילקו בש”ס ופוסקים להדיא לומר דאם מתחילה לא היה מיועד לזה שרי.
ושוב ראיתי שיש מי שהבין דברי הכסף הקדשים בכלי שאינו ראוי למדידה למסחר כלל אולם לענ”ד אין כוונתו לאופן זה, דלא נראה שזה טעם ההיתר המבואר שם דוקא באופן זה, אלא אפשר שכוונתו לענין מה שנעשה הכלי מעיקרו וכמו שכתבתי].
וכן מבואר באבן האזל על הרמב”ם שם שאפי’ עשאו מעיקרא לעביט של בית הכסא עובר בזה איסור, ונראה שנוטה שם דלדעת הרמב”ם אפי’ בכה”ג הוא איסור דאורייתא ע”פ דברי הרמב”ם בסה”מ ל”ת רעב, וגם למנ”ח מצוה תרב דמקל בזה יותר מהאבן האזל וס”ל שאיסור באופן כזה הוא רק מדרבנן, עכ”פ מודה שאפי’ עשאו מתחילה לעביט של מ”ר הוא איסורא עכ”פ מדרבנן.
וכן מוכח מהלכה למשה על הרמב”ם שם שג”כ לא למד שיש היתר באופן שעשאה למטרה אחרת, דהרי כ’ שם דרק אם עשאה שלא למדוד בה ולהשליכה מיד לים מותר אבל אם לא נתכוון להשליכה מיד לים משמע להדיא מדבריו ומלשונו שם (דאם עשאה חסרה וכו’) שעובר איסור אף שמתחילה עשאה שלא למדוד בה.
אבל עכ”פ גם להכסף הקדשים מה שנוגע לניד”ד הוא דאם הכלי משמש באיזה פעם למסחר אסור להחזיקו אם אינו מדוייק במידה.
ג) והנה בהלכה למשה על הרמב”ם שם כתב דאם עשאה ולא השהה (דהיינו שעשאה להשליכה לים כמ”ש שם) אינו עובר איסור, וכעי”ז מצדד הרש”ש בחיבורו על הרמב”ם שם דכאן האיסור הוא השהיה ולא הקניה של החפץ עכ”פ מדאורייתא.
[ועי’ עוד באבן האזל על הרמב”ם שם שצידד כן בדעת הרמב”ם שאם עושה המשקל החסר על מנת לאבדו לא עבר איסור, ומ”מ תלה זה בפלוגתת התוס’ והרמב”ם, ויש להעיר דלפי דברי הרש”ש שם שחילק בין חמץ למשקלות אין ראיה לדעת התוס’ לענין משקלות, ובגוף דין זה יש להעיר דהמנ”ח מצוה רסב אולי סבר דגם בעשיה בלבד עובר איסור וצל”ע דאולי מודה בעשיה שלא על מנת להשהות כלל שאין איסור עכ”פ מדאורייתא].
ומ”מ גם לפי דברי ההלכה למשה לא יצא מזה פטור בניד”ד שמתכוון להשאיר את השעון אצלו.
ד) ושמעתי לפני כמה שנים מבעל הלכות חג בחג שליט”א לגבי אברכים המקבלים לפי מילוי שמירת סדרים דיש בזה איסור מידות ומשקלות לגבי שעון שאינו מדוייק כיון שמודד לפי זה את הזמן שעליו מקבל כסף כגון עכ”ד, ובפשטות כוונתו על עצם החזקת שעון כזה (עכ”פ כך הבנתי כוונתו מתחילה מיהת).
ה) אבל אפשר שרבים לא נהגו להחזיק דבר זה באיסור מידות ומשקלות, ועי’ בספר ארחות רבינו ח”ב עמ’ קסו בשם הגרח”ק בשם החזו”א בשם הגר”ח מבריסק שלא הקפיד על איחור כמה שעות בשעונו דהעיקר שיודע השעה הנכונה, ונראה שהחזו”א אמר דבר זה כדי להמחיש הענין דענייני העוה”ז לא תפסו אצלו מלבד מה שהיה נוגע לו למעשה, וכיון שידע את השעה הנכונה סגי בזה.
ויש להוסיף שגם מנהג הגרח”ק עצמו כמו שהיינו רואים שהיה להשתמש בכל השנה בשעון חורף גם בשנים שכבר אחרים לא השתמשו בשעון זה בקיץ ואז היה השעה בעולם באופן אחר, ואע”פ שגם שם אינו חשש של איסור מידות ומשקלות כיון שאינו בא לידי זה לדבר שקר בפיגור משמעותי כ”כ, מ”מ כמדומה שגם בפיגור כל דהוא אין רגילים העולם לדקדק ולהקפיד בתורת איסור.
ו) ואין לטעון שמסתמא על זמן קטן אין מדקדקים, חדא דיש שאכן מדקדקים בזמן מועט כידוע, ועוד זמן של נוקב מרגליות ודאי מקפידים וה”ה דקות של השכרת מכונה יקרה וכיו”ב.
ועוד דבכל מידות ומשקלות תטען שמסתמא אין בני אדם מקפידים על כל דהוא, והרי שם האיסור גם בכל דהוא, שכך יש ללמוד בפשטות מדין איסור הטמנת משקלות במלח בב”ב שם ובחו”מ סי’ רלא סי”א, אף שמסתמא כשעושה כן בלא כוונה מיוחדת ושיטה מיוחדת אין משתנה המשקל כ”כ, ועי’ להלן דדעת כמה ראשונים דאיסור מידות ומשקלות הוא אף בפחות מש”פ.
ועוד דבספר חסידים סי’ שי וסי’ תתרח ובפוסקים נזכר דאומן יש לו איסור להפסיק באמצע מלאכתו לדברים אחרים אפי’ כל דהוא, ועי’ מס”י פי”א, ועי’ תענית כג ע”ב גבי אבא חלקיה, ועי’ בהרחבה בעניינים אלו בספר שערי משפט לאאמו”ר הגאון שליט”א פ”ו ס”א ובהערה שם שהביא הרבה ראיות לזה.
ובלאו הכי איסור מידות ומשקלות הוא גם אם אינו משתמש בו כלל כל שהוא כלי שעשוי לבוא לידי מכשול (וכדלעיל מגמ’ ושו”ע) א”כ מה מהני שאין מקפידים [ומיהו אי משום הא יש לטעון דאה”נ לא חשיב שבא לידי מכשול כיון שמסתמא אין מקפידין, רק דא”א לטעון כן מחמת שאר הטעמים].
ז) והנה מבואר בשו”ע חו”מ סי’ רלא ס”ג ע”פ הגמ’ בב”ב שם דאם יש מנהג בעיר שמודדין לפי מידה ידועה מותר להשאיר כלי מדידה שאינו משמש למדידת מסחר, ולכן אם היה מנהג ידוע שבענייני ממונות מודדים רק לפי השעון העולמי בסוג מכשיר מסויים מאוד היה להתיר להשתמש בשאר מיני השעונים, אבל מה שיש מפעלים שמצריכים כרטיס כניסה לעובד לפי שעה אינו מנהג בדרגת המנהג דמיירי ביה השו”ע שם, דכל עוד שיש גם בני אדם הנוהגים לסמוך על כל שעון ובפרט שיש רבים כאלה, ממילא יש כאן כלי הראוי למדידה דאסור אפי’ אינו משתמש בו למידות ומשקלות.
וכן מוכח בגמ’ ב”ב שם דכל ההיתר הוא רק באופן שהוא דבר ברור שלא יכשלו בו דאמרי’ שם בגמ’ דבאתרא דאין מקפידין למדוד רק במידה חתומה אבל יש אימת המלכות אינו מועיל לפטור דעדיין מקרי ששוקל במשקל המשובש בשעת הדחק.
[יש להעיר דיש שנקטו להחמיר בזה יותר מהשו”ע ואכהמ”ל בזה, ועי’ אולם המשפט חבל יוסף על השו”ע שם סק”א מה שהביא בזה דעות הראשונים, וע”ע בית יעקב על השו”ע שם סק”ג].
ח) ואולי יש מקום לומר בנוסח אחר שלא נאמר שמסתמא אין מקפידים אלא שאם המציאות היא שידוע לן שרבים לא מקפידים על השעה א”כ הו”ל כמנהג שנהגו שלא להקפיד ודמי למקום שנהגו להכריע בשו”ע שם סעי’ יד ע”פ מתני’ שם פח ע”ב.
ומיהו לא דמי לגמרי לאופן המבואר שם בשו”ע שיש שם כללי “הכרע” ברורים, ולא שיש מידה רשמית שאין מקפידים עליה, אלא אדרבה ה”הכרע” היא המדידה דהתשלום על המידה עם ה”הכרע”, ואם לא ישלם עם ההכרע יקרא גנב ורמאי (עי’ בסמ”ע שם סקכ”ז בשם הרמב”ם פ”ח מהל’ גניבה הי”ט), משא”כ בניד”ד שבאופן רשמי התשלום על כמות מסויימת של זמן ובפועל משלם יותר ממה שצריך לרעת הבעה”ה או להיפך לרעת הפועל.
וגם דאינו ברור שיש מנהג כזה שאין מקפידים על הדקות [ובקל אפשר לעקור איסור מידות ומשקלות על ידי טענה כזו כמשנ”ת] וגם באמת יש מקומות שאכן מקפידים על הדקות [כגון כתות לימוד לילדים קטנים שא”א לאחר אפי’ בדקות ספורות או בשמירה על דברים יקרים וכיו”ב שאכן לפי ההסכם מי שמאחר אמור לקבל פחות כסף].
וגם יש להוסיף דלכמה ראשונים איסור מידות ומשקלות הוא אפי’ בפחות משוה פרוטה (עי’ ב”ח חו”מ סי’ רלא אות ז והרחבת הדעות באשל ברמה לאחי שליט”א על הגמ’ ב”ב שם) ולא אמרי’ דמסתמא מחלי.
ט) ויתכן דהביאור בזה הוא משום שעיקר הכלי אינו מיועד לקבוע בו ממון, אלא מיועד לדעת השעה לעצמו, וגם בדין שאסור לעשות בו אפי’ עביט לבהכ”ס לא נזכר אלא שכלי שמיועד למדידה מסחרית אסור להשתמש בו למטרה אחרת, אבל כלי שמעיקרא אינו מיועד למדידה מסחרית דוקא אלא לכל מיני מדידה כגון מדידת חום וכיו”ב בזה לא נאמר דין זה אף אם משמש למדידה מסחרית, (מלבד היכן שאכן השעון משמש למדידה מסחרית), אבל צריך מקור לסברא זו.
[ובכלליות יש לדון אם נימא דיש כאן ספקות האם ספקו לחומרא דהוא דאורייתא או דחשיב דבר שבממון ואז המוציא מחברו עליו הראיה, והרחבתי בזה בתשובה נפרדת].
י) או דהביאור הוא משום דהאיחור והקדימה שבו שוין זל”ז, רצוני לומר דאם יאחר בדקה בכניסתו הרי גם יאחר אותה הדקה גם ביציאתו.
אבל עדיין צ”ב דהרי שכיח שיכנס לפי שעון אחד ויצא לפי שעון אחר, וכמו”כ אין מופקע שיקפיד בעה”ב שכולם יכנסו יחד בשעון הרגיל דאל”כ נתת תורת כל אחד בידו וכל אחד יאמר קים לו כשעון פלוני ויאחר בכמה ואין שוה בנזק הבא לבעה”ב מזה וגם שנוצר רפיון ע”י זה בזמני העבודה, וגם דיש אופנים שצריך דוקא לפי שעון מדוייק כגון בשמירה לפי משמרות וכיו”ב.
יא) ואולי הביאור במנהג זה הוא דשמא מאחר שמצוי אצל רוב בני אדם טעויות בשעון ממילא חסר בזה בעיקר ערך ההגדרה של מידה ומשקל (ומ”מ אינו היתר לעבוד לפי שעון שגוי באופן האסור וכדלהלן, והיינו דאין הכוונה שיש מנהג שלא לדקדק במידה במסחר דאין מנהג כזה וכמשנ”ת לעיל, אלא דשמא יש מקום לטעון שאין כאן כלי של מידה דמידה מהותו כשמדייקים וכאן אצל רוב בני אדם יכול להמצא שהשעון לא יהיה מדוייק).
אבל הוא מחודש מאוד, דלו יצוייר שיש מדינה ששם המידה והמשקל אינו מדוייק לרוב בעלי בתים האם מותר מחמת כן להחזיק מידה כזו, ואולי אה”נ דהו”ל כמו שנהגו שאין זה מדידה, אבל הוא מחודש מאוד דסו”ס היא מידה שמודדים בה בחנות, ודוחק לחלק בין עיקר מידה שנזכרה בתורה שבה בכל גווני חשיב מידה גם אם אין מנהג לדקדק בו לבין שעון שאינו עיקר המידה שכתובה בתורה שבזה אם אין מדקדקים במדינה לא נחשיבה מידה, ויותר קל להבין שכל דבר שמשמש למדידה בדבר שחייבים עליו שכר הוא בכלל ציווי התורה וממילא כיון שיש בזה איסור לא מועיל מנהג.
יב) ואולי הביאור בזה הוא דמכיון שמצוי מאוד שיש שעונים שמשנים את זמנם לאחר שימוש קצת אף אחרי שכוונו אותם ממילא כבר בכה”ג דרך בני אדם דמחלי להדדי, וצל”ע אם יש מקור לסברא זו.
ושוב מצאתי זכר לדבר לנידון זה בכסף הקדשים בחו”מ שם שדן לגבי מידה בחבל שנזכר בו הלשון הן חסר הן יתר, ולמד מזה דבדבר שמפרש בו שאינו מדוייק אין בזה איסור, ואמנם בתחילת דבריו קודם לכן הזכיר שאין בזה איסור תורה ובראיה זו משמע שם שאין בזה איסור כלל, אבל דחה ראיה זו דשם ליכא למיחש דילמא משתלי (עי’ ב”ב פט ע”ב) וכוונתו דבמידה בחבל כיון שכל המדידה אינה מדוייקת ממילא לא שייך לומר דילמא משתלי ויחשוב שהוא מדוייק (ובאופן שיש על הכלי סימן יותר מצדד להיתר שם, ר”ל שיש סימן על הכלי המסמן שאינו מדוייק, וסיים שם שכן שמע מחותנו הרב ר’ משה נ”י בשם הרב הגאבדק”ק טרניפאל יצ”ו מ’ שמואל זלה”ה לעשות סימן עכ”ל, וי”ל דגם בזה לא שייך דילמא משתלי, ולגוף הסימן אם צריך שיהיה סימן ניכר לכל, הנה לפי הדעות דלעיל שהחשש הוא שאדם אחר ישתמש בו א”כ צריך שהסימן יהיה ניכר לכל).
ויש לציין דגם בסוגיות בכיצד מעברין מוכחא מילתא דמדידה בחבל אינה מדוייקת לגמרי ומוכח שם דידעי’ לזה לגבי מדידה בעירובי תחומין ופשיטא שחבל משמש גם לממונות.
וממילא יש מקום לומר דמכיון שבשעונים מאוד מצוי שאינם מדוייקים ורוב בני אדם לא יימלטו שעכ”פ לפעמים השעון לא יהיה מדוייק אם משום שהמכשיר אינו עובד כנצרך או מחמת קלקול בסוללה או מחמת שנתכוון על ידי מכשיר אחר שהוא ג”כ לא היה מדוייק ואם משום הקושי בכיוון המכשיר וכיו”ב ממילא הו”ל כמידת חבל שהוא כלי של מדידה שאינו מדוייק דלא שייך ביה דילמא אשתלי והו”ל ככלי שיש עליו סימן שאינו מדוייק.
יג) וצל”ע בכ”ז ומ”מ לכל הצדדים א”א להשתמש בשעון אחד לכניסה ואחד ליציאה אם יש הפרשים ביניהם ולפעמים צריך לשים לב לדבר זה השכיח כדי שלא להכשל בו, ואולי גם הרה”ג הנ”ל אין כוונתו באיסור על עצם ההחזקה אלא על מי שבודק את הזמן שמקבל עליו כסף לפי שעונו דבאופן זה אסור לבדוק לפי שעונו, ועי’ גם בספר נתיב יושר פ”ל ס”ט שג”כ יצא לדון דשעון הקבוע במקום העבודה למדוד לפ”ז את הזמן יהיה אסור להחזיקו שלא מדוייק, ומ”מ יש להוסיף דאם נימא דהאיסור רק על שעון הקבוע לעבודה א”כ איסור זה יהיה כשלפעמים נמדד לפי שעון אחר, [וכך היא המציאות בד”כ שנמדד לא רק לפי שעון מסויים עכ”פ כשהשעון המסויים אינו מדוייק כהשעה של העולם דבזה לא ימלט שחלק מהזמנים יתבצעו לפי שעון העולם].
קרא פחות
