הרב עקיבא משה סילבר - שאלות

הנה להסוברים דסגי בשתי בלא ערב בסוכה [והיא דעת כמה ראשונים ואחרונים ואכה”מ, ועי’ שה”ל ח”ט סי’ קמ סק”ה], א”כ בניד”ד אינו שאלה כלל וכל הנידון כאן לדעת המג”א ע”פ התוס’ [במשנ”ב ריש סי’ תרל] דשתי בלא ערב הו”ל מחיצה גרועה ופסול לסוכה עכ”פ בסוכה במקרה שאין ד’ דפנות (ועכ”פ בב’ הדפנות הראשונות שבהם לא נזכר שעושה טפח שוחק ומעמידה פחות מג’ וכו’, ועכ”פ בז’ טפחים שבהם עכ”פ כשיש עומד מרובה או צוה”פ בשאר הדופן, עי’ חזו”א או”ח סי’ עה, ועי’ בזה להלן אם דופן שלישית כמו כאן דמי לדופן השלישית שנזכרה בגמ’).

וצדדי הספק בזה הם כמה נידונים, וכדלהלן:

א) הנידון הא’ הוא האם פס ד’ טפחים עדיין חשיב שתי בלא ערב, דהו”ל מחיצה גרועה, כיון שצריך להשלים בזה לבוד, או דילמא דבזה מודה המג”א שאין זו מחיצה גרועה כיון שיש בזה פס ד’.

מצד שני יש לטעון דאפי’ אם הפס הד’ מצד עצמו אינו נחשב מחיצה גרועה כמחיצת שתי אבל בניד”ד הוא מצטרף עם קנה כל שהוא לז’ טפחים והקנה כל שהוא ודאי חשיב שתי.

דיעוי’ במג”א בריש סי’ תרל בשם הר”ן דהטעם דבב’ דפנות דלא עריבן (דהיינו סוכה העשויה כמבוי המפולש) לא סגי בקנה בין ב’ הדפנות ולצטרף לכל אחת מן הדפנות שבצדדין בלבוד משום דבעי’ פס ד’ שלא יהיה שתי בלא ערב, וא”כ כאן הקנה הבודד חשיב שתי בלא ערב [ועי’ עוד להלן בסמוך לענין צירוף דופן ראשונה ושניה עצמן על ידי פס ד’ ולבוד אם מהני או לא].

ומאידך גיסא יש לטעון דדוקא בסוכה העשויה כמבוי המפולש דאמרי’ בסוכה ז ע”א דאין ב’ דפנות כהלכתן אז א”א שתי בלא ערב בדופן ג’, ואז בעי’ פס ד’ של שתי וערב המתכשרת על ידי לבוד כשעומדת פחות מג’ לדופן שלם של שתי וערב, אבל סוכה שיש ב’ דפנות כהלכתן שמא בדופן שלישי הותר גם  שתי בלא ערב כלל, ואז א”צ אפי’ פס ד’, ועי’ בזה עוד להלן אות ג’.

ולגוף הנידון בדעת המג”א אם מחיצה שיש בה פס ד’ נפקעה מלהיות חשיבא של שתי מצינו כמה דעות באחרונים.

ובמשנ”ב סי’ תרל סקכ”ג ובשעה”צ שם סק”כ הביא דדעת הפמ”ג (א”א סי’ תרל סק”ה) והמחה”ש בביאור דברי המג”א (שם סק”ה) דהתנאי בב’ המחיצות העיקריות הוא שיהיה בהם פס רצוף ד’ טפחים, וכן סתם כמותם במשנ”ב שם.

[והיינו בב’ הדפנות העיקריות בסוכה שאין בה ד’ דפנות, וכדמוכח במג”א שם שאם יש בסוכה ד’ דפנות אז סגי בשתי בלבד לטעמיה דגריעות שתי בלא ערב לא נאמר בסוכה שיש בה ד’ דפנות ומוכח שם דמה דבעי’ שיעור מקום דהיינו ד’ טפחים פי’ זה הוא רק היכא דלא מהני קנה קנה].

ואילו לדעת הלבושי שרד בדעת המג”א התנאי הוא שיהיה בס”ה עומד ז’ טפחים, וכך נקט כדבריו בשעה”צ שם [וצע”ק דבפנים המשנ”ב סתם דלא כדברי הלבושי שרד ובשעה”צ נקט כוותיה דהלבושי שרד, ואפשר שחזר בו אחר שכתב דבריו במשנ”ב ומשנה לא זזה ממקומה, א”נ דלא רצה להכריע להדיא כנגד הפמ”ג והמחה”ש].

ואילו החזו”א נקט דבעי’ ז’ טפחים רצופין בעומד כפשטות הדין דהתוס’ והר”ן דלא סגי בב’ מחיצות שתי בלא ערב כלל [ומה שכתבו התוס’ טז ע”ב דסגי בפס ד’ ומשהו סמוך לדופן שכנגדה כמש”כ הפמ”ג דלהלן החזו”א בסי’ עה סק”י הציע צד די”ל דזה מועיל כנגדו ולא מהני לפסל היוצא עי”ש, ועוד שם בסקי”ב מבואר דפס ד’ ולבוד קנה מועיל גם לשאר הדופן אם יש בשאר הדופן עומד מרובה על ידי שתי בלא ערב ומשמע דמיירי גם להמשך הדופן ולא רק לדופן שלישית, ובדעת הר”ן נקט שם וכן בסקי”ב דבעי’ ז’ עומד בב’ הדפנות הראשונה והשניה].

ויש להוסיף דבפמ”ג לעיל שם בסוף ההקדמה לסימן ג”כ מבואר בדעת התוס’ דסגי בפס ד’ למחיצה אחת שלמה (דהיינו אחת מן השתיים כהלכתן) וכתב דאפשר דגם שא”ר יודו לזה עי”ש וכן נקט שם בסק”ג די”ל דגם הר”ן יודה לזה.

היוצא בזה דלמסקנת השעה”צ והחזו”א יוצא שהמחיצה הג’ במקרה של הסוכה שלנו היא מחיצה גרועה ולהפמ”ג והמחה”ש [והמשנ”ב בפנים דבריו סתם כמותם] לכאו’ יוצא שאין כאן מחיצה גרועה.

אם לא דנימא דכל מה שמתיר הפמ”ג מחיצה ד’ באחת מן המחיצות השלמות היא רק בב’ כהלכתן דעריבן במחיצה ז’ אבל במחיצה שלישית כשהיא אינה עריבה עם מחיצה של ז’ טפחים לא, כיון שיש כאן תרתי לגריעותא דלא עריבא וגם מחיצה גרועה.

ולענין אותם הב’ מחיצות כהלכתן אם סגי ששניהם ייעשו ד’ ומשהו וקנה אחד ביניהם לחבר ביניהם, יעוי’ בפמ”ג שם סק”ז שכתב בזה”ל, ודע דאם פחות מג’ טפחים בקרן עריבן מיקרי לבוד, ועיין תוס’ סוכה ט”ז ע”ב ד”ה בפחות, ואם שתיהן פס ד’ בלבוד ליכא שיעור שבעה עכ”ל.

ואולי ר”ל דאם יעשה פס בחד מינייהו ד’ יתחבר לדופן השניה [כמו שהוכיח מדברי התוס’ הנ”ל לעיל בהקדמתו ובסק”ג כמו שהבאתי לעיל] אבל אם יעשה תרווייהו ד’ לא יהיה להיכן לחברם בפחות מג’ דממ”נ אם יקרבם פחות מג’ לא יושלם ז’, ולפ”ז בקנה אחד שיחבר ביניהם סגי שכל דופן יהיה ד’ וק”ל, וכ”כ להדיא בבכורי יעקב.

ומאידך אולי הפמ”ג לא הוה ברירא ליה דלא אמרי’ בקנה אחד שעומד בין ב’ דפנות אתי אוירא וכו’ ולכן לא הכריע בזה, ובבה”ל שם (ד”ה כי המחיצות) קיצר בזה וג”כ לא נחית להדיא לנידון אם היו ב’ פרצות סמוכות זל”ז סמוך לקרן זוית אם אמרי’ לגבי הקנה דאתי אוירא וכו’.

ומ”מ כמדומה שא”א לחדש בדעת הפמ”ג והמשנ”ב חומרא שלא פירשוה להדיא אחר שבבכורי יעקב כתב להדיא להיפך.

ובתוס’ סוכה ז ע”א כתבו דל”א אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לענין טפח שוחק של סוכה ויל”ע אם הוא דין רק בעשה הטפח שוחק באופן המבואר שם או בכל גווני ל”א בסוכה, ולשון התוס’ שם הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה ע”כ, וצל”ע.

ובתוס’ סוכה ריש דף יז משמע להדיא מלשונם דבסוכה לא נאמר כלל דין דאתי אוירא ומבטל ליה וכל החסרון במחיצה שתי בלא ערב משום שאין שם פס ד’, וממילא בנידו”ד שיש פס ד’ בכל רוח שמא סגי בפס כל שהוא בין ב’ הדפנות על הדרך שנתבאר לדעת הפמ”ג, וצל”ע.

ומ”מ החזו”א [עי”ש סי’ עה סקי”ב ושם סק”י] חולק על כל זה וס”ל דכ”ז לדעת התוס’ אבל לדעת הר”ן ס”ל להחזו”א בדעתו בעי’ ב’ דפנות שכל אחד מהן ז’ טפחים שלמות בלא לבוד וגם בדעת התוס’ סובר דלא מהני בכל גווני כדלעיל במה שהובא בשמו בסוגריים.

[ולגוף הנידון בדעת החזו”א אם יש דופן ז’ ויש חיבור עריבן בין ב’ הדפנות בלבוד, הנה החזו”א בסי’ עה ריש סק”י מחמיר בפתח בקרן זוית גם אם יש עומד מרובה או צוה”פ, דלענין עריבן בעינן עריבן ממש, אבל שם ססק”י משמע דעריבן הוא גם תוך ג’ וכן בסקי”ד דסגי בדופן ד’ ולבוד פחות מג’ לב’ המחיצות לדעת התוס’ באופן המועיל, וכן בסקי”ג אות ב’ משמע דכשיש ד’ במקו”א מהני השאר בלבוד לדעת התוס’ הנ”ל, עכ”פ מה דשייך לענייננו שזה מפורש בחזו”א סוף סק”י דלענין עריבן גופא מהני לבוד כשיש דפנות כשיעור ואין נפסל על ידי פתח פחות מג’ ולכאו’ לפו”ר משמע שם דאפי’ פרצה בקרן זוית ממש שלוקחת מב’ הדפנות כשרה בענין זה על ידי לבוד].

ב) והנידון השני בזה הוא האם כשיש דופן ז’ שלישית א”צ דעריבן (שיהיה מחובר לשאר הדפנות) בדופן שלישית או דילמא גם בדופן שלישית צריך עריבן ג’ דפנות יחד.

ובמשנ”ב סי’ תרל סקכ”ד וסקכ”ה מבואר בשם הפוסקים דכשיש ב’ דפנות מחוברות עריבן ויש דופן ג’ שאינה מחוברת ואף יש פתח בזוית אין הסוכה נפסלת בכך, וחזי’ דעכ”פ כשיש דופן שלישית העשויה כהלכתה א”צ שהדופן השלישית תהיה מחוברת לשאר הדפנות, אבל עדיין לא נתפרש שם במשנ”ב אם כשרות זו היא גם כשהדופן השלישית אין בה שיעור והיא עצמה מתמלא שיעורה על ידי לבוד.

ובחזו”א סי’ כה סק”י כתב דא”צ דעריבן אלא בב’ דפנות, ולפ”ז גם הדופן שלישית טפח שוחק כשרה אם אינה עריבה עם ב’ הדפנות אם יש צוה”פ המחבר ביניהם.

ונראה דאה”נ כך יוצא מדברי החזו”א שכתב שם וז”ל, ב’ דפנות כהלכתן ואיכא צו”ה בסופן ואע”ג דפרוץ מרובה או עומד מרובה בלא צו”ה (ר”ל דאם יש צורת הפתח אז מהני בניד”ד בפרוץ מרובה כאילו היה עומד מרובה) מעמיד טפח שוחק (ר”ל לשם דופן שלישית) אצל סוף הדופן כנגד קנה כל שהו שבסוף הדופן וכשר אע”ג דלא עריבי דפנות במקום טפח שוחק דלא אמרו עריבן אלא בב’ הדפנות עכ”ל, ומבואר מזה דא”צ עריבן כלל בדופן שלישית אלא סגי שיש חיבור בין דופן שלישית לדופן שניה בצורת הפתח, וכ”ש בנידון דידן שב’ הדפנות עצמן שלמות ואילו החיבור הנצרך לצורת הפתח היא בדופן השלישית.

ג) והנידון השלישי הוא דאם תמצי לומר [היינו לולי דברי החזו”א הנ”ל בסוף האות הקודם] דא”צ עריבן בדופן שלישית עכ”פ כשהיא שלמה שאם עכ”פ יש ז’ טפחים עומדות בפני עצמן הרי זה כשר [וכמו שכך הוא הדין וכנ”ל], א”כ אפי’ אם תמצי לומר דמחיצת שתי בלא ערב פסולה לסוכה [כדעת המג”א והמשנ”ב וכנ”ל], ואפי’ אם תמצי לומר דפס ד’ עדיין נחשב מחיצת שתי בלא ערב [מצד שיש כאן לבוד כדי להשלים ז’ טפחים, או עכ”פ מצד שבסוף הדופן יש פס כל שהוא שאין בו ד’ טפחים], עדיין יש מקום לדון להכשיר משום דבדופן שלישית מיירי’ הכא.

והטעם דהרי מחיצה שלישית סגי בד’ טפחים כדאמרי’ בסוכה ז ע”א ובשו”ע סי’ תרל ס”ב שמחיצה שלישית עושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג’ סמוך לדופן, והיינו דסגי ברוב דופן בשביל דופן שלישית [ראה רש”י ובמשנ”ב שם מש”כ בשם הר”ן דבעי’ רוב מרווח ד’ טפחים שיהיה שיעור מקום חשוב], וא”כ חזי’ דבדופן שלישית יותר מרוב שיעור דופן [ד’ טפחים] אין צריך כלל (ושם הוא בצירוף צוה”פ ועי’ עוד בזה להלן).

או דילמא דגם בדופן שלישית לא נאמר דמהני ד’ טפחים אלא כשהד’ טפחים מחוברין לא’ מן הדפנות השלמות, אבל כשהד’ טפחים גופו עומד בפני עצמו לא ואז שמא לא יועיל אפי’ אם עומד בסמיכות לקנה המשלימו לז’ טפחים על ידי לבוד כיון שאין כאן ז’ טפחים העשויין בכשרות במקום אחד.

[ואפי’ בסעי’ ג’ בסוכה העשויה כמבוי המפולש דב’ הדפנות השלמות אין מחוברות מ”מ הדופן האמצעית מחוברת לאחת מהן, ואף דיש לטעון דכמו ששם יש ג’ דפנות וא’ מהן אינה מחוברת להב’ הדפנות האחרות סגי בזה אף שיש אחת מן הדפנות שאינה ז’ טפחים, מ”מ יש לטעון כנגד דמ”מ לא מצינו חשיבות לפס ד’ טפחים העומד בפני עצמו משא”כ שם באופן דסעי’ ג’ ששם הפס ד’ מסונף למחיצה שלמה (ומחשבי’ ליה ז’ טפחים כדי לומר שיש כאן ב’ דפנות ז’ טפחים דעריבן כמש”כ המשנ”ב סקי”ד בשם הר”ן, אבל גם זה הוא שמא רק אחר שמתקיימין כל שאר התנאים וכנ”ל, ומ”מ אי”ז כמו שהיה כאן מחיצה ג’ בלא לבוד דבמחיצה השלישית האמצעית הזו אם היה ז’ טפחים בלא לבוד דעת הרמ”א שא”צ צוה”פ וחזי’ שאין זה ממש כמו מחיצה ז’ טפחים שלמה אף דמחשבי’ כמו שיש ז’ משום דאמרי’ לבוד אבל רק בצירוף צוה”פ), והמחיצה העומדת בפני עצמה ג”כ יש לה חשיבות כיון שהיא שלמה].

ומצאתי בחזו”א סי’ עה סקי”ב דבדופן שלישית סגי שתי בלא ערב אם יש ב’ דפנות כהלכתן והוסיף דאף סגי במחיצת שתי להחשיבו כעומד מרובה (ויש להתיישב באלו אופנים בא להתיר בדופן ג’ מדין עומר מרובה במחיצה גרועה כשאין ניתר מדין פסל) ואולי כוונתו כשיש רוב דופן של ד’ כגון שיש צוה”פ כמה טפחים (ובחזו”א שם בב’ מקומות דן אם שייך צוה”פ פחות מד’ לדעת הטור והריטב”א) ואח”כ קנה פחות מג’ וב’ טפחים רווח ועוד קנה פחות מג’ דסגי בזה שיש עומד מרובה, אבל עכ”פ כשיש ז’ טפחים בענין זה שמתחבר לדופן השני בצוה”פ ועומד מרובה על ידי שתי בלא ערב בודאי יהיה כשר לפי דבריו ומ”מ מצריך צוה”פ לשאר הדופן (כן מוכח בדבריו דהיתר זה הוא בצירוף שיש לדופן שלישית צוה”פ ובצורת הצוה”פ השעה”צ בריש סי’ תרל הביא ב’ דעות אם בעי’ צוה”פ לכל הדופן והחזו”א סובר דבעי’ לכל הדופן, אחר שכתבתי זה שוב יתכן לומר דאין כוונתו לזה דבשאר דברים בסוגיין אשכחן דעומד מרובה א”צ צוה”פ אלא אולי ר”ל דמהני לצוה”פ כשיש ז’ או עומד מרובה) [ובגוף דברי החזו”א הללו אין קושי’ מהגמ’ בדין טפח שוחק וצוה”פ די”ל דהתם בסוכה גדולה מיירי, אבל במגיה ראיתי שהקשה ממשמעות הר”ן וצריך להתיישב בכוונת הקושי’].

ד) והנידון הרביעי שיש לדון בסוכה זו האם צריך צורת הפתח או דילמא אף לא מהני צורת הפתח בסוכה זו, ותמצית הנידון בזה האם מכיון שאין כאן דופן ז’ שלם בלא לבוד ממילא דינו שצריך צוה”פ או דילמא דחשיב דופן ז’ כיון שיש כאן פס ד’ ועוד קנה לאחר הפסק אויר פחות מג’ ובזה שמא לא חשיב מחיצה גרועה.

ובפשוטו שאלה זו תהיה תלויה בב’ הדעות בסעי’ ג’ בסוכה העשויה כמבוי המפולש שיש ב’ דפנות זו כנגד זו כשיש פס ד’ סמוך לאחת מן הדפנות האם צריך צוה”פ.

דלדעה הראשונה שהלכה כמותה שצריך צוה”פ לכאורה כ”ש בניד”ד אפי’ לפי הצד שיהיה כשר מ”מ יצטרכו צוה”פ כיון שאין כאן דופן שלישית שהיא שבעה טפחים שלמים ומה שיש ד’ טפחים שלמים לא סגי בזה דלא גרע מהתם.

אבל לדעה המקילה שם שא”צ צוה”פ יש להסתפק האם הוא דוקא שם דהדופן השלישית ד’ טפחים עריבא עם דופן שלמה או דילמא לאו דוקא.

ובפשוטו נראה דאה”נ לדעה זו הטעם דא”צ צוה”פ משום דמחשבי’ שיש כאן דופן שלישית של ז’ טפחים [עי’ בלשון הרא”ש פ”א דסוכה סי’ ו בביאור דעה זו] ודוקא באופן שיש ב’ דפנות שלמות דעריבן אזי הדופן השלישית שאינה באה לכסות ז’ טפחים אפי’ בתורת לבוד (היינו באופן דסעי’ ב’) לכך בעי’ התם צוה”פ, אבל באופן שיש ז’ טפחים אפי’ ע”י לבוד סגי בלא צוה”פ, ולכן גם בניד”ד לכאו’ לדעה המקילה לא יצטרך צוה”פ אבל לדעה המחמירה יצטרך וכנ”ל.

ה) והנה נחלקו האחרונים (עי’ שעה”צ סי’ תרל סק”ב פלוגתת הלבוש והלבושי שרד ופמ”ג וכן דנו בזה עוד החזו”א והשה”ל) באופן שיש דופן אחד ארוך ודופן אמצעי שלם דעריבן ועוד דופן שלישי שעשוי טפח שוחק וצוה”פ בלבוד (היינו באופן דסעי’ ב’) האם סגי בזה בדופן שלישית יחד עם צוה”פ המכסה ז’ טפחים מן הסוכה בסך הכל, או דבעי’ שהצוה”פ של הדופן השלישי ימשיך עד סוף הסוכה.

ויש ב’ אופנים לבאר הצד להקל בזה, האחד לטעון דזהו המכשיר של הדופן השלישי שיש לו צוה”פ, וממילא הרי הוא כאילו היה סתום בכל מקום זה, וא”כ נימא דכל שאר הסכך הוא פסל היוצא מן הסוכה.

והצד השני לבאר הקולא בזה הוא דיש כאן לבוד עם הצוה”פ בצירוף הטפח שוחק (דהרי הטפח שוחק עומד בסוף ד’ מתחילת הרוח השלישית והקנה האחרון של צוה”פ עומד בסוף ז’ חסר משהו וא”כ יש כאן לבוד) ואז מאחר שיש כאן לבוד חשיב כמו סתום ז’ טפחים.

והנפק”מ בין ב’ הצדדים בזה הוא כשהצוה”פ מכסה יותר מז’ טפחים (כגון ח’ או ט’ טפחים או יותר) דנמצא שכבר אין כאן לבוד מצד הטפח שוחק (היינו הטעם השני הנ”ל), ומ”מ לפי הטעם הראשון הנ”ל דכל מה שמתכשר על ידי הצוה”פ חשיב סתום א”כ חשיב סתום יותר מז’ טפחים (כגון ח’ או ט’ טפחים או יותר כנ”ל), וממילא כל השאר כפסל היוצא מן הסוכה ונידון כסוכה.

והנה השעה”צ בתחילת דבריו שהביא דעת המקילין בזה כתב דאין צריך אלא עד ז’ טפחים, ולפו”ר משמע דאין צריך אבל ה”ה יכול לעשות יותר מז’ כגון ח’ או ט’ טפחים, [אף דאין בזה לבוד בין הקנה האחרון של הצוה”פ לבין הטפח שוחק שיש אחר פחות מג’], ורק שא”צ להאריך עד סוף הכותל אם אינו ז’ טפחים מצומצמות, ואם נימא כן הוא כהטעם הראשון.

אולם אח”כ בקושייתו של השעה”צ על המחמירים הקשה דהרי יש כאן לבוד ע”י צוה”פ, ומשמע כהטעם השני הנ”ל.

ושמא בדוחק י”ל דמש”כ השעה”צ אין צריך לאו דוקא אלא ר”ל א”צ לעשות כל הכותל אלא סגי ע”י לבוד של ז’ טפחים, ומיהו אם גם אין לבוד וגם אין כל הכותל אפשר דממ”נ לא מהני.

או י”ל לאידך גיסא דלעיקר ס”ל דהמקילין מקילין בכל גווני רק לטעמייהו דהמחמירים מקשה למה לא יקלו עכ”פ היכא דאיכא לבוד, כך יתכן לבאר.

עכ”פ חזי’ מטענתו של השעה”צ דס”ל [עכ”פ לדעתו דלא כהלבוש והחזו”א] דכיון שיש לבוד סגי בזה לדופן שלישית, ונפק”מ שלא יצטרכו צוה”פ בכל הדופן השלישית וממילא יש לטעון דגם בניד”ד כיון שיש לבוד בדופן השלישית לא יצטרכו צוה”פ וכ”ש שלא יפסלו הסוכה מחמת זה (אם לא דנחלק בין לבוד דעריבן ללבוד בלא עריבן שהוא תרתי לריעותא וכדלעיל, [ויתבאר עוד חילוק זה לעניין זה להלן בסמוך], ובדופן שלישית שהוא שתי וערב בלא לבוד אזי א”צ עריבן וכל הדופן מתכשרת מדין פסל כדמבואר בסעי’ ה במשנ”ב סקכ”ה ומוכח שם מדברי הבה”ל דמיירי שם אף בפתח בקרן שהוא יותר מג’ טפחים, עי”ש וקיצרתי, וכן מוכח דקאי המשנ”ב על דברי השו”ע שם שהפתח הוא עד י’ אמות, ולפ”ז כשיש פתח כזה בין דופן שניה לשלישית ויש ז’ טפחים בשלישית כשרה, עכ”פ כשהדופן השלישית שלמה שתי וערב).

אבל לענין הקושיא מדופן אמצעית שהיא פס ד’ [בסוכה העשויה כמבוי המפולש בסעי’ ג’] דקי”ל כהמחמירים דבעי’ צוה”פ, י”ל דשם אין דין פסל היוצא מן הסוכה בשטח שאין דופן אמצעית כנגדה לדעת המחמירים, כיון שאין ג’ דפנות מחוברות ואין מה שיחברם בלא צוה”פ, משא”כ כאן שיש שטח שהוא מוקף ג’ מחיצות מחוברות לכן כל שאר השטח הנוגע בשטח זה יש לו דין פסל, ועי’ באחרונים.

ממילא א”א להביא ראיה מדברי השעה”צ הללו לעניננו דהשעה”צ מיירי היכא דאיכא ג’ דפנות דעריבן עכ”פ ע”י לבוד אבל היכא דליכא ג’ דפנות דעריבן אפי’ לא על ידי לבוד אינו בכלל זה כלל לא לענין הכשר וכ”ש לא לענין שלא יצטרך צוה”פ [וגם מסוכה העשויה כמבוי אין ראיה דשם הדופן ד’ סמוכה לדופן ז’ וכמשנ”ת לעיל].

ו) היוצא מכ”ז דעכ”פ לפי הפמ”ג וסייעתו סוכה זו תהיה כשרה כיון דיש כאן בדופן שלישית פס ד’ ועוד קנה לאחר האויר פחות וג’ [ונתבאר דל”א אתי אוירא וכו’ ומבטל ליה ועכ”פ לביכורי יעקב בודאי כן הוא וגם לפמ”ג יש לצדד דלא פליג על הבכורי יעקב בזה] וא”כ חשיב דופן שלישית ככשרות מובהקת כמו דרגא של אחת מב’ הדפנות העיקריות ומה שאין עריבן בדופן שלישית הא נתבאר דעכ”פ כשיש שיעור בדופן שלישית א”צ עריבן.

ז) מצינו בסוכה העשויה כמבוי המפולש (סוכה ז ע”א ושו”ע סי’ תרל ס”ג) ששם מבואר דא”צ עריבן בג’ דפנות אלא רק בב’ דפנות וגם א”צ שהמחיצה השלישית [ששם היא האמצעית] תהיה שלמה בלא לבוד כלל, וממילא יש לדון בניד”ד, דהמחיצה השלישית לא עריבא, דשמא גם באופן זה תהיה כשרה.

ואפשר דכוונת החזו”א בסי’ עה דלענין העריבן סגי בפס ד’ ולבוד פחות מג’ אבל לענין השתים כהלכתן בעי’ ב’ דפנות שלמות, וממילא בסוכה פשוטה של שתים כהלכתן ושלישית מן הדופן בההיא הדופן האמצעית משמשת מעשה דופן גמורה וגם מעשה עריבן ואילו בסוכה העשויה כמבוי המפולש הדופן האמצעית משמשת מעשה עריבן והדופן השלישית משמשת מעשה דופן גמורה.

ובסוכה דידן גם מעשה העריבן וגם מעשה הדופן הגמורה מתקיים על ידי דופן האמצעית עם הדופן שעמה, ואילו השלישית א”צ בה לא עריבן ולא דופן גמורה (ועכ”פ כשיש בה אורך מחיצה גרועה ז”ט ושאר הדופן עם צוה”פ).

ויש להוסיף דגם בדין טפח שוחק שלדעת הב”ח והפמ”ג הוא מדרבנן דמדאורייתא בעי’ טפח בלבד, מבואר מזה דא”צ עריבן להחזו”א בדופן שלישית דהרי החזו”א סובר (וגם אם נימא דטפח שוחק בריחוק ג’ הוא מדאורייתא מ”מ החשבון כאן נכון) דעריבן בב’ הדפנות ע”י לבוד לא חשיב עריבן אם אין בדופן עצמה פס ד’ [עי’ שם סי’ עה סקי”ד] ובטפח השוחק של דופן השלישית מהני, חזי’ מזה דדין עריבן לא נאמר בדופן שלישית כלל, ואמנם בסוכה העשויה כמבוי המפולש מצינו יותר מזה דאפי’ שאותם ב’ דפנות דעריבן מחוברות על ידי לבוד מציל ע”ז שיש דופן אחרת שלמה ובס”ה יש כאן ב’ דפנות שלמות, לכך יש מקום לטעון דגם להחזו”א תהיה סוכה זו כשרה (אלא אם כן נטען דמ”מ בעי’ איזה עירוב כל דהוא בדופן שלישית והחסרון בב’ עריבן כשאין בהם פס ד’ אלא רק שתי בלא עירוב הוא חסרון במחיצה ולא בעריבן, כך יתכן לטעון, אלא דלהלכה סוכה דידן כשרה דא”צ עריבן כלל בדופן שלישית וכמו שיתבאר).

אבל גם בחזו”א סי’ עה סוף סק”י מוכח דמכשיר סוכה שהדופן השלישית אינה עריבא כלל עם שאר הדפנות [וכדברי המשנ”ב שהובאו לעיל בשם הפוסקים] עכ”פ כשיש צוה”פ עי”ש שכ’ דסוכה העשויה כמבוי המפולש א”צ שהדופן השמאלית והימנית יהיו זו כנגד זו, רק דצל”ע אם ה”ה כשיש ב’ דפנות דעריבן בז’ רצופין והדופן השלישית היא בלא ז’ רצופין אם מהני, ונתבאר לעיל דבדברי החזו”א שם בסק”י מוכח דמהני כיון דבדופן שלישית א”צ עריבן כלל אף אם אינה בעלת ז’ טפחים דכ”ה פשטות הסוגי’ דלא אשתמיט המשנ”ב לומר דמה שאין פוסל פתח בקרן זוית שבין שניה לשלישית הוא רק אם יש מחיצה שלמה לשלישית, וגם פשטות הגמ’ דההיתר של טפח שוחק הוא להתיר שא”צ פס ד’ אבל כשיש פס ד’ ועכ”פ בענייננו עם עוד קנה תוך ג’ שיש בס”ה מחיצה ז’ כשר ודאי וכך מוכח שם בחזו”א כמשנ”ת לעיל סוף אות ב’.

ח) היוצא מכ”ז שסוכה זו כשרה ללא חשש.

השלמה לענין סוכה שדופן שלישית אינה סמוכה לב' דפנות אלא בלבוד

בתוס’ סוכה ז ע”א ד”ה עושה מבואר דס”ל דסברא דמבטל אוירא אמרי’ גם בסוכה ולא רק בשבת, אולם שם מיירי בדופן שאין בו אלא רק קנה ואין בו עוד פס ד’, אבל בפס ד’ ועוד קנה צל”ע.

א) מה שנשאלתי בזה הוא שבס”ה יש שיעור סוכה ז’ על ז’ אלא שאין הדופן הימנית באורך ז’ טפחים בפני עצמה אלא רק אחר צירוף מה שמתלקט בדופן האחרונה לאורך הסוכה ושם יש כדי לרבע ז’ על ז’.

וביתר הרחבה שהדופן הימנית היא ו’ טפחים בלבד ויש רק ו’ טפחים בלבד מהפתח עד הדופן האמצעית, אבל הדופן האמצעית מתרחבת באמצעה בעוד טפח ויש ז’ על ז’ בשטח המורחב.

ב) וכיו”ב נשאלתי בסוכה שדופנה האחורי עגול ויש ב’ דפנות ישרות מן הצדדים האם סגי שיש מעבר לעבר ז’ טפחים אף על גב שאין רצף ז’ טפחים.

ג) וכיו”ב נשאלתי מחכ”א בסוכה שיש לה דופן סמוכה לסכך באורך פחות מז’ טפחים ודופן המתכשרת מדין עקומה משלימה אותה באופן שאין הדופן העקומה נוגעת בדופן עצמו אלא יש דופן המהלך עם הסכך הפסול מהדופן העיקרי עד הדופן העקומה.

והמקרה ביתר הרחבה הוא שיש כמין בליטה המתרחבת עם הסוכה ומתרחקת מן הסכך ושם נפסקת הדופן העיקרית של הסוכה ואם הייתה ממשיכה עוד הי’ אורך ז’ טפחים מכיון שהסוכה רחבה ז’ טפחים, אבל הדופן העיקרית המחוברת לסכך הכשר היא פחות מז’ טפחים, וההמשך היא דופן המחוברת לסכך פסול המשלים את הדופן הקודם ויש דופן ממוצע ביניהם המחבר ברוחב בין תחילת הדופן לסוף הדופן, [ונניח שההפרש הוא יותר מג’ דלא נימא לבוד, עי’ סוכה ד ע”א גבי חקק], כזה.

ד) ולכאו’ בדין סוכה עגולה במס’ סוכה ח ע”א מצינו דסגי שהמקום מוקף דפנות וא”צ דוקא דפנות באורך שווה, וממילא גם בניד”ד סגי שהמקום מוקף במחיצות כשרות בשיעור ז’ טפחים.

ובמשנ”ב סי’ תרלד סק”ד כתב דה”ה כשעושה בת חמש זוית או יותר בעינן שיהא בה כדי לרבע ז’ על ז’ עכ”ל, ומבואר דא”צ דופן ז’ על ז’ כלל.

ובאמת כבר בכל דופן עקומה חזי’ כאילו הדופן מתעקם וממילא כשיש דופן עקומה בחלק מהדופן היה מקום לטעון דאי”ז דופן שוה, רק דשם אין ראיה כ”כ דשם מ”מ תחילת הדופן מתחיל כולו בשוה.

ובחזו”א סי’ עב סק”ו דן לגבי מחיצות שבת להכשיר רשות זו העשויה מב’ דפנות בזוית חדה (דומה לסימן V) וכן חצי עיגול ונוטה דחשיב מחיצות, ויש שדנו בדבריו דאפשר שנאמרו גם לענין סוכה (עי’ תורת המועדים על שונה הלכות סי’ תרלד סק”ה והמועדים כהלכתם עמ’ קפה וספר הסוכה עמ’ רמא אות ה ועמ’ רמה אות טז דנראה דה”ה סוכה), ולכאורה כ”ש בניד”ד.

ועי’ בספר המועדים כהלכתם סי’ ט’ עמ’ קצו שרצה להתיר גם ביותר מזה כשיש רווח מה בין הדופן הפנימית לחיצונית ע”פ דברי הבה”ל בסי’ שנח ס”ו עי”ש אבל עכ”פ בניד”ד משמע דכשר.

ה) וכן מצינו בדין צריף (בספ”ק דסוכה) ובדין אצטבא ובדין חקק (בדף ד) [אלא דשם בעי’ ג’ טפחים] ובדין סוכה המדובללת (ד’ כב) עכ”פ בדין חבוט רמי בריחוק ג’ טפחים (עי’ סוכה כב) ובדין סוכה העשויה כבית יער הלבנון (בירושלמי דסוכה) שלחלק מהמפרשים ג”כ עשויה באופן כעי”ז דהצד השוה שבכ”ז דאמרי’ בהו דין כתל המתלקט וכן נקט החזו”א גם לענין דופן המשופעת בסוכה ויש מהאחרונים שנקטו דכל דין דופן עקומה הוא מדין תל המתלקט [הארכתי בכ”ז במקו”א בתשובה על סוכה העשויה כעין פירמידה, לע”ע בכת”י], והצד השוה שבכל הנ”ל שמצרפי’ שיעור על ידי עקמימות ושיפוע, ואמנם כל הנ”ל לגובה אבל ה”ה גם לאורך וכדאשכחן לגבי סוכה עגולה.

ו) והנה בבה”ל ריש סי’ תרלד האריך בפלוגתת המג”א והא”ר והדה”ח והאחרונים אם יש קרן זוית בסוכה שאין בה ז’ על ז’ אם מתכשר על ידי שיש ז’ בסוכה עצמה, ויש לדון לדעת המג”א והאחרונים המחמירים בזה מה הדין אם הסוכה עצמה אין בה דופן ז’ על ז’ בלא שנצרף את הדופן המקיף את הקרן זוית, והחזו”א סי’ קמד סק”ו כתב דלכאורה לדעת המג”א אין מחיצות הקטנה מועילים לגדולה ובעי’ מחיצה בפני עצמה לגדולה.

והיה מקום לומר דשם עיקר הטענה מצד שאין מקום כשרות בשטח זה כיון שא”א לדור שם אבל באופן שאין זוית חדה במקום זה אפשר דגם להצד המחמיר אין לחוש לזה וכמש”כ הבה”ל שם [במש”כ “והנה מה דהביא בבכורי יעקב” וכו’] ביישוב תמיהת האחרונים על המג”א דבסוכה עגולה אין שם מקום זוית יותר צר מחבירו וה”ה בנידון כעין זה כגון שיש סוכה שמתחלת בב’ דפנות באורך ו’ ודופן אמצעית כחצי גורן עגולה המשלמת לז’ על ז’.

ומ”מ באמת סברת המג”א שם צריכה ביאור כמש”כ החזו”א שם בהרחבה, אבל לגוף מש”כ החזו”א בדעתו כנ”ל דסו”ס מאחר שהיא פסולה א”א שתועיל הדופן שלה לסוכה, אבל גם החזו”א בדעת המג”א כתב להדיא דאם יש פחות מד’ אמות מצטרף מדין דופן עקומה וכאן בניד”ד מיירי שיש מקום פסול פחות מד”א [במקרה ג’ בשאלה מהדופן שזז בתחילתו] או במקרה שכל הדופן מקיף לשטח כשר ואין שם זוית חדה [היינו המקרה הא’ והב’ שהדופן האמצעית מתעגלת], ולכן בב’ אופנים הללו אין שייך חשש זה.

ז) ויש לציין שחלק מהשאלות בנידון זה מתעוררות רק לפי הסוברים דבעי’ ז’ טפחים עומד [והיינו בעיקר דעת החזו”א סי’ עה בדעת הר”ן אבל דעת התוס’ דמהני ד’ טפחים ולבוד וכמש”כ הפמ”ג וכתב כן גם בדעת הר”ן, אולם החזו”א הגביל אפי’ דברי התוס’ בזה וגם נקט שהר”ן חולק, ובתשו’ אחרת הרחבתי בזה, ודעת הרבה ראשונים ואחרונים דבכל הסוכה כשר מחיצות לבוד של שתי או ערב בלבד (ועי’ בהערות המגיה על החזו”א סי’ עה) וכך נהגו רבים].

לסיכום הדברים, הסוכה כשרה ואם בינתיים יש סכך פסול הוא עד ד’ אמות כדופן עקומה ואם בינתיים יש סכך כשר אם יש זוית חדה בינתיים שאין בה ז’ על ז’ טפחים תליא בפלוגתת המג”א והאחרונים ואז לדעת המג”א בעי’ שיהיה עד ד’ אמות בלבד כיון שמה שבינתיים פסול ולדעת האחרונים כל השטח שבינתיים כשר, ואם יש זוית שאינה חדה [בדומה לד’ הצדדים של סוכה עגולה לפי הענין] לדעת הבה”ל בדעת המג”א לא נאמרה בזה חומרת המג”א כשיש סכך כשר בינתיים.

ח) יש להוסיף בכל הנ”ל דגם ריצפת הסוכה יש שלמדו שהוא דין מחיצה ומצינו באיצטבא ג”כ שא”צ שיהיה כל הריצפה ביושר, ואם כל הריצפה ז’ על ז’ תוך כ’ לסכך משמע בגמ’ סוכה ד ע”א שאין פסול בזה וכל הנידון רק כשאין ז’ על ז’ תוך כ’ לסכך.

ט) וכן יש להוסיף דגם סכך הוא מדיני מחיצה [דמלבד דין צל יש לסכך גם דין מחיצה דבעי’ בזה צורת אוהל, עי’ סוכה י ע”א דשיעורה י’, ולגבי חוטט בגדיש שיעורה טפח, ועי’ סוכה ז ע”ב דאיכא למ”ד סכככא בעיא קרא, וגם בכמה ראשונים מבואר דהפסול של מיטה בסוכה הוא שהוא אוהל בתוך אוהל כדאמרי’ בגמ’ דהפלוגתא אם אתי אוהל ארעי ומבטל אהל קבע] ואם יש הוצין יורדין לתוך הסוכה אם הם למעלה מי’ מוכח בגמ’ דכשרין ולא מפלגינן בגובהן.

י) וכן יש להוסיף דגם לגבי נויי סוכה המופלגין ממנה ד’ פוסלין הסוכה [עכ”פ לכו”ע אם צילתן מרובה ועי’ משנ”ב בסי’ תרכז ובמקו”א הרחבתי בזה] לפי דיני סכך פסול, אבל גם זה דוקא אם הנויים הם סכך פסול, אבל סכך כשר של פסולת גורן ויקב אינו פוסל בריחוק ד’ [ואפשר דרק בריחוק י’ כדי ב’ סככין שאחד מעל גבי הסוכה בדף י ע”א], וחזי’ מזה דאינו לעיכובא שיהיה מחיצה ביושר ז’ טפחים רצופין, אף דיש לדחות בב’ האחרונים הנ”ל דמ”מ מתכשר במה שבצד העליון של הסכך הוא ישר.

יא) אכן יעוי’ בשפת אמת סוכה ז ע”ב שהסתפק לגבי סוכה העשויה כחצי עיגול דכיון דליכא זוית אפשר דצריך להיות מחצה העיגול עם עוד טפח וצוה”פ, או אפשר דאה”נ דבסוכה כזו כיון דליכא זוית צריך להיות כולה סתומה עומד מרובה על הפרוץ וצ”ע עכ”ד.

ומבואר מדבריו שהיה לו צד דאם יש רק טפח אחד בעיגול ואין דופן אין בזה היתר סוכה, [ומ”מ גם השפ”א מיירי לגבי הדפנות של ב’ כהלכתן אבל לענין דופן שלישית יש לדון בכל סוכה לפום עניינה, ובתשו’ אחרת הרחבתי בגדרי דופן שלישית], ומשמע שמצריך עומד מרובה על הפרוץ ברוב דפנות ולא רק באותו דופן ובפוסקים מצינו כמה דעות בגוף ענין זה [ועי’ חזו”א סי’ עה], ואפשר דבסוכה עגולה היה לו צד דבזה חשיב דופן אחד בין הכל כיון שאין חלוקה והפרדה לדפנות ואין כאן ב’ כהלכתן אלא מחיצה אחת בלבד וממילא בעי’ עומד מרובה על הפרוץ בין הכל גם אם בסוכת דפנות א”צ עומד בין הכל.

[ואפשר דלפי הצד הראשון סגי אם הטפח העודף על המחצה הוא חלק מהעיגול, אבל העירו דלפ”ז עומד מרובה על הפרוץ הוא שיעור פחות מזה, ואולי יש ליישב דעומד מרובה על הפרוץ הכונה בכל דופן בפני עצמו דבהיקף הכולל סגי במשהו בעומד מרובה ומהיכי תיתי דסגי במשהו דהרי אפי’ בב’ דפנות כהלכתן לא סגי בב’ דפנות ומשהו, וממילא אם נימא דכוונתו להכשיר כל העיגול א”כ הי’ צד לשפ”א דמחלקים העיגול לד’ ואז צריך עומד מרובה בכל רביע (והוא מחודש טובא וא”צ לבוא לומר כצד זה), ואם נימא דכוונתו להכשיר רק מה שבתוך החצי עיגול (וכן נראה יותר ולכן נקט שהסוכה עשויה כחצי עיגול ולא שהסוכה היא עיגול ושהמחיצה היא חצי עיגול) א”כ אפשר דס”ל דכנגד הפתח בצד היושר יצטרך רוב מרובה, וצל”ע].

וכן בשם הגרי”ז (הובא בשיעורי הגרמ”ד זבחים לז ע”ב וכן בספר הסוכה עמ’ רמה) הובא ע”פ דברי הגמ’ בזבחים שם דבעי’ דפנות ממש לסוכה, ובספר המועדים כהלכתם (לגבי סוכה עגולה הנ”ל) תמה דהרי אינו במסקנת הגמ’ שם, וכן העיר מדברי השטמ”ק בנזיר ח ע”ב דהטעם שבסוכה מהני עגולה משום דלא בעי’ דוקא דפנות, ובקונטרס המועדים מתורת בריסק עמ’ כד הובא דהגרי”ז אמר כן רק בתורת קושי’ (ובמרומי שדה ביאר באופ”א מהגרי”ז דברי הגמ’ שם) ועי’ בשיעורי בנו הגרמ”ד שם דהכשר סוכה עגולה הוא רק למסקנת הגמ’ בזבחים שם ולא לההו”א שם, ואולי גם מזה יש ללמוד דהגרי”ז לא אמר כן להלכה כלל דלפי דבריו פוסל סוכה עגולה והא סוכה עגולה כשרה כמבואר בגמ’ סוכה ח ע”א וע”ב ושו”ע סי’ תרלד.

[והיה מקום לדחות הראיה מהשטמ”ק די”ל דשייך להכשיר היקף בלא הדפנות אבל דין ב’ כהלכתן וכו’ אפשר דלא מיירי בעגולה, אבל יעוי’ בפנים דברי השטמ”ק שם שכתב בשם ה”ר עזריאל וז”ל וגבי סוכה דמכשרינן עגולה כדאמרינן בסוכה העשויה ככבשן אף על גב דדרשינן בסכות בסכות הרי כאן ארבע למאן דדריש אם למקרא, לא דמי לקירות דהכא דלשון סוכה הוי סכך ומיתורא דרשינן באם אינו ענין הלכך אפילו עיגול מהני עכ”ל, ומשמע דעיגול הוא במקום הדפנות].

ומ”מ מדברי החזו”א הנ”ל סי’ עב סק”ו גבי מחיצה בשבת העשויה כמין V אמנם מסיים בצ”ע אך מ”מ משמע דהפשטות שהבין דעכ”פ אין דין דפנות דוקא, ויש ממחברי זמנינו תפסו דבריו גם לענין סוכה, עי’ לעיל, וכ”כ להלכה לגבי סוכה בספר סוכת חיים עמ’ קיג והסוכה מהדו”ח ח”ב עמ’ רטז בשם הגר”נ קרליץ והגר”י הוטנר, ועי’ גם בברכת אברהם על סוכה מש”כ על דברי השפ”א.

ובבית דוד הל’ עשיית הסוכה פ”י סי”א הערה טז פקפק על ההשוואה הגמורה בין שבת לסוכה וכתב דבשבת סגי להחזו”א בב’ דפנות בזוית חדה אבל בסוכה בעי’ שיהיו לכה”פ ב’ דפנות סביב ג’ רוחות של ריבוע של ז’ על ז’.

[ותמצית כוונתו דכשיש ריבוע ז’ על ז’ שייך לגדור בעיגול או בצורת V ב’ דפנות ושייך לגדור ג’ דפנות, ולענייננו בעי’ שבס”ה כשנקיף חוט סביב הריבוע של הז’ על ז’ יימצא ג’ דפנות מתוכו מוקפות בב’ דפנות, וראה שם השרטוט לזה].

ובסוף הדברים שם כ’ שהסכים הגרנ”ק לדבריו, והוסיף בשם הגרנ”ק קופשיץ דעיגול הגודרת ב’ צדדים סגי בטפח שוחק וצוה”פ כדין סוכה של ב’ דפנות כמין גא”ם.

ועי’ במשנה אחרונה בסי’ תרלד בהערה מה שהקשה בזה בדברי החזו”א, דלכאו’ המוכרח שם דדבריו קיימי רק לענין שבת ולא לענין סוכה.

ויש להוסיף דבתוס’ סוכה ד ע”ב סוף ד”ה פחות מבואר דלגבי סוגי’ דחקק בגמ’ שם דמצריך שהחקק יהיה תוך ג’ לדופן כדי לצרף גובה י’ דגבי שבת א”צ, ולשון התוס’ “דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך” ע”כ, וממילא מבואר דאין הכרח שכל מה דחשיב הפסק מחיצה בשבת ייחשב הפסק מחיצה גם לגבי סוכה כשיש הפסק לרה”ר שאינו בנוי בצורת מחיצה רגילה.

אולם לפי ביאור החזו”א באו”ח סי’ סה ס”ק סא בדברי התוס’ אפשר שיוצא דלא בכל גווני אומרים דין זה אלא ששם החסרון משום שהמחיצות מופלגות מן הסוכה וממילא צל”ע דהרי כשיש כבר דופן שיעור ההרחקה הוא ד’ אמות שם בסוכה דף ד’ גבי החילוק בין חקק לאצטבא וא”כ בניד”ד אפשר דלא אמרי’ הך חילוק התוס’ בין שבת לסוכה וצל”ע.

[ובגוף קושיית התוס’ בסוכה שם הנה בהרא”ש בשבת ז ע”ב פ”א סי’ יא ובתוס’ ישנים שם וכן הובא הרא”ש במג”א סי’ שמה סט”ו ובמשנ”ב שם ס”ק סג תירצו באופן אחר דהוא בצירוף מה שהמחיצות החיצונות גבוהות י’ דאז מועיל בשבת ובסוכה יש בזה חסרון דאינו קרוב לסכך, ולדבריהם יוצא דלא אמרי’ הך סברת התוס’ בסוכה עכ”פ באופן הנידון שם, אבל גם בריטב”א ועוד ראשונים אי’ כעין דברי התוס’ בסוכה שם, וצל”ע].

ועכ”פ מסתימת הפוסקים שלא כ’ דבסוכה עגולה יש דינים מיוחדים במחיצות יותר משאר דיני סוכה צ”ב אם סברו כהצד המחמיר בשפ”א, אם לא דנימא דהטעם שסתמו בזה משום דהוה פשיטא להו דבעי’ עכ”פ היקף מחיצות ולא סגי בשלישית אפי’ טפח, ולכן לא נחתו לומר כל דיני המחיצה דבעי’ הכל מוקף, ועדיין צ”ב דסו”ס לומר דצריך היקף מלא צ”ב וגם זה גופא לומר שסתמו דלא סגי בשלישית טפח הוא מחודש, אבל עדיין צע”ק שסתמו הפוסקים בזה דהרי בעיגול גדול מאוד לא שייך לומר דב’ דפנות ז’ ועוד טפח מכשיר הסוכה וא”כ למה לא פירשו השיעור בזה, ושמא השיעור הוא ב’ דפנות שלמות (שיש בהם ז’ שתי וערב והשאר שתי בלבד לשי’ החזו”א בסי’ עה שכ”ה בסוכת דפנות עכ”פ בדעת הר”ן ולהפמ”ג) דהיינו חצי עיגול וטפח מלבד זה.

עכ”פ היוצא דלכאו’ הוא כשר כמו שנטה החזו”א גבי שבת וכמו שהורו כמה מפוסקי זמנינו ושכן מבואר בשטמ”ק ושכן מוכח לכאו’ בכמה סוגיות [וגם הגרי”ז יש מקום לומר שלא אמר כלל הדברים להלכה אלא בביאור ההו”א בגמ’ שם וכמשנ”ת מכמה טעמים, וגם השפ”א שהציע צד להחמיר בזה לא הכריע בזה אלא ספוקי מספקא ליה וכתב ב’ צדדים בזה, וכבר כתבו הפוסקים דהיכא דמספקא ליה למר ופשיטא ליה למר אזלי’ בתר פשיטותא, עי’ בשד”ח וציינתי במקו”א].

ומ”מ גם להצד המחמיר של השפ”א נקט שאם עומד מרובה על הפרוץ אין חשש זה [וגם צל”ע אם יש הפסק וחיבור ביושר בין ב’ מחיצות אם דינו כמחיצה עגולה להשפ”א או עדיף, ויעוי’ בבה”ל הנ”ל בסי’ שנח, דשמא אולי יש מקום להציע דכששייך להפריד את היקף המחיצה לד’ חלקים שוב הדרי’ לדינא דב’ כהלכתן וכו’ וטענת השפ”א רק דבסוכה עגולה א”א להפריד את חלקי הסוכה, ובאמת אם נימא הכי יתיישבו הקושיות דלעיל].

היוצא מכ”ז דהסוכה כשרה.

השלמה לנידון על סוכה שמקצתה עגולה

והי’ מקום לומר דהשפ”א מייירי כשרוצה לתת לעיגול תורת ב’ דפנות להכשיר כל העיגול ובזה בעי’ רוב כל דופן (דהיינו רוב של כל אחד מהדפנות) אבל הוא דחוק מאוד דמשמע דמיירי שם בסוכה שצורת חצי עגולה.

א) הנה כשמחוברים במסמרים ואין הגשמים יורדין בתוכה יש בזה ריעותא רבתי דלכמה ראשונים היא פסולה (עי’ מה שהרחבתי בתשו’ ד”ה סוכה שבנויה באופן שהוסיף סכך על גבי סככה של פרגולה מסוככת האם יש ענין להשתמש בה בסוכות במקרה שהאיש לא יעשה סוכה אחרת), ומ”מ הכרעת המשנ”ב סי’ תרלא סק”ו דבשעה”ד כשאין לו סוכה אחרת יכול לברך, והכה”ח מחמיר שלא לברך.

ב) אבל גם להפוסלים בהנ”ל כשהגשמים יורדין לתוכה עם המסמרים דבזה אין חשש מצד שאין הגשמים יורדים עדיין יש נידון במה שמחוברים זה לזה ע”י מסמרים.

ויש שלמדו מתשו’ הרשב”א סי’ ריג דיש פוסלין בזה (כן למד הגריש”א בקובץ תשו’ ח”א סי’ סג, ואף שעדיין אולי הי’ מקום לטעון דמ”מ החיבור לדפנות הסוכה הוא במסמרים ולא החיבור של הנסרים זה לזה [ועי’ היטב ברשב”א שם דאולי בדברי השואל יש מקום לפרש שגדול אחד מיירי שמחוברין לדפנות אבל בטעם הנזכר במסקנת הרשב”א מבואר דהצד לפסול מחמת שמצטרפין לד’], מ”מ עכ”פ הגריש”א לא סבר כן, ולענין אם חיבור פוסל עי’ בקיצור להלן ובהרחבה בתשו’ אחרת שציינתי להלן, ומ”מ אציין דהרשב”א שם מיירי מצד שיעורא דד’ ויש בזה אולי מעט חידוש לומר דעצם חיבור נסר לנסר במסמר בלא שיעורא הופכו לקבע לפסול, וקצת צריך ביאור דתליא בד’ טפחים צ”ב דד’ טפחים הוא גזירת תקרה ולא מצד קבע, אבל י”ל דהיינו הך דגזירת תקרה משום דאתי לסכך בקבע כגון בבית, ועי’ עוד במשנה אחרונה סי’ תרלג הרחבת הדעות בזה בדעת הראשונים אם מסמרים לחוד כשאין הגשמים יורדין לתוכה פסול, דאין דברי הגריש”א הנ”ל מוסכמין לכו”ע.

ויש להדגיש שיש כאן ב’ נקודות לדיון, הא’ עצם החיבור במסמרים אם הוא דרך קבע והב’ מצד הצטרפות ב’ נסרים לד’ טפחים, ומה דעכ”פ מבואר בתשובת הרשב”א לדברי השואל שנתן טעם ומקום למנהג שנקט [לפי ביאורו של הרשב”א במנהג] דיש להחשיב חיבור של הנסרים זל”ז לד’ טפחים כדי לפוסלן משום גזירת תקרה).

ג) ועוד לענין נסרים המחוברים יחד אם חשיב חיבור על ידי זה, יעוי’ בתשובה אחרת שנחלקו בזה האחרונים [ד”ה חומרת הגרי”ש אלישיב שלא להשתמש בסכך של עצי דיקט התפורים יחד האם הוא גם בסכך המכונה רפיא], ופשטות הדין ממה שמחצלת שכשרה לסכך בחלק מהאופנים א”כ יש להכשיר באופן כזה, ועי’ מה שכתבתי בזה שם, אבל מאידך גיסא ברשב”א שם הצדיק מנהג שנקט לפסול באופן כזה [לפי איך שביאר הרשב”א מנהג זה], וכן אי’ בחלק מהאחרונים.

וגם אם נחלק בין מחצלת לבין נסרים מחוברים כהחילוקים שכ’ האחרונים, מ”מ בענייננו יש בזה חומרא יותר ממחצלת גרידא מכיון ששם יש שהקילו מטעם שאפשר לגלול המחצלת ולא חשיב כנסר אחד, וכאן לא שייכת סברא זו, וגם יש שהקילו במחצלת מכיון שהוא עץ רך מאוד ואינו בכלל נסר [וסברא זו צ”ב דהרי בכה”ג בנסר שלם ד’ על ד’ למה לא נחמיר], וגם סברא זו לא שייכת כאן.

ולכן חיבור זה לרוב האחרונים [כמבואר הדעות בתשו’ הנ”ל, אחר מה שנתבאר כאן] חשיב חיבור ופסול משום גזירת תקרה כיון שאחר החיבור יש בזה רוחב ד’ טפחים בכל אחד מהם וכפשטות המבואר בדברי הרשב”א.

ד) וכמו”כ יש בזה עוד נידון מצד שיש אומרים דבזמן שמסככים בנסרים פחות מד’ אזי יש גזירת תקרה גם בנסרים פחות מד’ [משנ”ב סי’ תרכט סקמ”ט ומשמע משם דחומרא זו נוהגת גם בדברים שאין דרך לסכך בהם חדר משום שחשש גם להטעם הראשון שמא יסכך בדבר שלא ירדו הגשמים וגם בשעה”צ שם דן לגבי קש מצד שהוא מפורש בתורה להיתר ולא נחית למה שאין דרך לכאו’ לסכך בו חדר, וצל”ע, אולם עי’ בתשו’ אחרת שציינתי בסמוך (התשו’ לענין סכך רפיא) מה שציינתי לדברי אחרוני זמנינו דחומרא זו רק בנסרים שנהגו לסכך בהם, מה שאפשר שנוגע פחות בזמנינו מבזמן הראשונים, וזמנינו אפשר יותר קרוב לזמן המשנה דלדעה זו לא היו רגילים לסכך בנסרים פחות מד’, ולכאו’ כן מוכח ממה דגם האידנא מסככין במחצלת דמחצלת גם להדעות שאינו חיבור מ”מ לרוב הדעות יש בו לכה”פ דין נסר פחות מד’, ואולי יש לדחות דבמין נסר שאין שייך כ”כ לחברו מפני הגשמים או דעכ”פ אין מצוי כלל שיחברו אדם להגן מפני הגשמים בכל כה”ג לא חיישי’ גם לאידך טעם דהמשנ”ב דמי שיחברו בטלה דעתו וממילא עדיין אין ראיה לסתם נסר שאין דרך לסכך בו בתים].

[השלמה: לגבי נסר פחות מד’ שתמהתי על דברי פוסקי זמנינו שהגבילו החומרא רק בנסר שרגילים לסכך בו, יש לחלק בין חומרת הי”א בשו”ע ובמשנ”ב לבין החומרא הנזכרה בשוע”ר [שהזכרתי בתשובה לגבי סכך רפיא], דהחומרא שנזכרה בשו”ע ובמשנ”ב שמא היא רק לענין נסרים משופין, וממילא לק”מ מהטעמים במשנ”ב על דברי פוסקי זמנינו, אבל עדיין צל”ע דמ”מ למה לא נימא טעם זה גופא גם על נסרים שאין משופין, ושמא במשופין יותר שכיח שיעשם כצורת בית שאין הגשמים יורדין, ואפשר עוד דמשופין גופא הכוונה בזה שהוא דבר שרגילין לסכך בו בית בכל ימות השנה ובכל כה”ג יש לחוש גם לטעם הראשון של המשנ”ב שיסכך כשאין הגשמים יורדין].

ה) ויש להוסיף עוד דאם הקרשים היו מסככים על החדר כל השנה ולא יעשה בזה שום מעשה בלאו הכי פסול, וכל הנידון בזה רק אם יעשה מעשה בקרשים אלו באופן המועיל, ועי’ בסי’ תרכט הכשרת תקרת בית לסוכה כיצד נעשית (ולענין גג של מרפסת אם חשיב ביתו של כל השנה עי’ מה שציינתי בתשו’ הנ”ל לגבי פרגולה).

ו) ויש להוסיף עוד דאם מיירי במין קרשים המחוברים זה לזה באופן שכך הדרך להשתמש בהם בזמנינו לתקרות בתי וחדרי מגורים בלאו הכי יש לפסול בזה (אף אם מעולם לא שימשו קרשים אלו לסכך ומעולם לא היה גג לחדר זה) מכיון שמחצלת במקום שמשמשת לתקרה יש בה גזירת תקרה כמש”כ הרמ”א סי’ תרכט ס”ו בשם הכלבו.

ומ”מ יש להתיישב בדבר דשמא מחצלת במקומות אלו שמסככין בתים במחצלאות הוא מין צורה של עץ שמיוחדת לסיכוך בתים.

וצל”ע עד כמה אומרים שניכר בצורה מסויימת שהיא מיוחדת לסיכוך בתים, דשמא בנסר גרידא במקומות שנוהגים לסכך בתים או קורות בנסרים אפי’ פחות מד’ לא אמרי’ הכי דאין לדבר סוף [לאלו שאין סוברין כהמחמירים הנ”ל לעיל באות ד’] וצל”ע [וגם צל”ע אם הך דברי הכלבו אתיין לשי’ המחמירים הנ”ל].

ז) כמו”כ יש לדון מצד מעמיד בדבר המקבל טומאה אלא דבדיעבד בשעה”ד כשאין לו סוכה אחרת אינו פוסל לדידן, ואכה”מ לזה.

ח) ולענין אם סגי לכסותו בסכך כשר, אשיב בל”נ בתשובה אחרת [ד”ה

דפנות סוכה שמונחים עליהם שלבי עץ שאינם כשרים לסיכוך האם מועיל לכסותם בסכך כשר, כעת בכת”י].