המנהג בזמנינו שאין חוששין לזה כלל ולא נזדמן לי שראיתי בעיני מי שנזהר בזה, וכן הביא הגרח”ק (לוח דבר בעתו י’ בטבת) שהחזו”א לא היה נזהר בזה, וכן הביא הגרש”ו (מבית לוי עניני יו”ד עמ’ קו אות א’) בשם החת”ס יו”ד סי’ קטז סה בשם הצמח צדק הקדמון סי’ יד דהאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה’ וסמכי’ על זה להקל בזה, והוא מיוסד על הגמ’ שבת קכט.
ויש לציין דאף שהרמ”א ביו”ד סי’ קטז ס”ה כתב שיש להזהר בזה היינו לפי מה שכתב שם שהמנהג הפשוט בזמנו היה להזהר בזה ואין לשנות, אבל מה שבזמנינו אין נזהרין בזה הוא מיוסד על הרבה גאונים (כרב האי) וראשונים (כראב”ע הוב”ד באבודרהם שער התקופות הוב”ד בד”מ שם סק”ה וט”ז סק”ד) ואחרונים (כהיעב”ץ במו”ק ס”ס תנה בשם החכ”צ ובספרו עמודי שמים כסא שן מדרגה ב’ בסופה ועוד) שפקפקו במנהג זה שאין לו מקור בגמ’.
ועיקר הטעם שנפסק המנהג בזה אפשר אחר שמלפנים היה מנהג פשוט לנהוג בזה משום דס”ל להמנהג שהוא נקבע לפי התקופה האמיתית שהוא דבר שרוב בנ”א אין בקיאין לחשבו וגם ס”ל להמנהג שהוא רק ברגע התקופה עצמה ואח”כ אין המים נאסרין (וכמש”כ בס’ חסידים סי’ תתנא אם אמרו לאדם אל תשתה מים כי התקופה נופלת וכבר בירך ימתין ואח”כ ישתה ומבואר דהמים אין נאסרין וגם משמע דהתקופה היא דבר שקשה לחשבו) ולכן נשתקע המנהג בזה מאחר שהוא רגע אחד וקשה לחשבו, וכעי”ז הובא בשם הגרח”ק (אלא פס”ז סי”ח) דאולי הטעם שמקילין בזה משום דלא ברירא לן התקופה, ומ”מ אחר שכבר נתבטל סגי בזה כיון דהאידנא בין מדינא דגמ’ ובין מצד המנהג אין בזה חשש וגם דדשו ביה רבים כבר.
ויש להוסיף דבזמנינו אין מקפידין על זוגות ועוד כמה עניינים מובן גם מ”ט אין מקפידין על זה [ושאני הרמ”א שהיה מנהג בזמנו בזה], וגם החזו”א שהקפיד על זוגות וגילוי משקין לא הקפיד בזה, משום שדברים שנזכר בגמ’ יש צד לומר דחשיב תקנה, או דיש עוד טעמים שלא נזכרו בגמ’ על תקנות אלו [וכן הובא בשם הגר”א דחז”ל אמרו רק טעם אחד מתוך כמה טעמים] משא”כ בענייננו שהוא מנהג שאין לו מקור בגמ’ וכיון שבזמנינו לא שמענו שיש נזק בזה אמרי’ דבזמנינו בטל הנזק כמו גבי זוגות, ומ”מ אין בזה כלל בכל מקום דיש דברים משום סכנה שנזהרו טובא גם בזמנינו כמו נט”י של שחרית ועוד (ובמקו”א הארכתי בדעת הרמב”ם בענין נט”י של שחרית בזמנינו).
ועי’ עוד שמירת הגוף והנפש סי’ מז בהרחבה בכל עניינים אלו.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.