לענין לקחת כסף משלך ולתת לעניים עבור אחיך, שיחשב כאילו הוא נתן את הצדקה, התשובה בזה ששייך לעשות כן דבמתני' פ"ק דשקלים מבואר ששייך לשקול עבור אחר, וכן על נשים וקטנים נזכר בפוסקים הלשון לתת עבורן, מלבד זאת יתכן שגם לאחר שזיכית עבורו את הכסף אפילו שלא על מנת לתת לעניים מותר ע"פ דין לקחת הכסף שלו שזיכית עבורו ליתן לעניים, דהא קי"ל שכופין על הצדקה.
אך יתכן שעדיף שתאמר לו מראש שאתה עושה כן עבורו, שבכך יקיים מצוה בכונה, ותעמוד לו זכותו בעולם האמת, ובפרט לגבי מתנות לאביונים שהוא חיוב מן הדין, ובזה יתכן דמצוות צריכות כוונה [ובתשובה אחרת הרחבתי לענין הנידון אם כוונה במצוות דרבנן לעיכובא ובתשובה אחרת הרחבתי לגבי הנידון אם דברי קבלה כחיובי פורים נחשבים כדאורייתא], והדרך הראויה היא לזכות במתנל"א לפנ"ז את הכסף עבורו ע"י אחר כדין ע"מ שיתנו לעניים, ואז לתת לעניים.
ויעויין בספר אלא סי' ס"ד סי"ז שהובא שם על מרן הגרח"ק שליט"א שנותן מתנות לאביונים גם עבור הרבנית.
והובא איך שאומר לגבאי הצדקה שנותן גם עבורו וגם עבור אשתו, אכן יתכן דבאמת מינתה אותו שליח וזיכה לה מעיקרא.
[הוספה מלאחר זמן רב, נראה שאפשר להביא ראי' מהגמ' בכתובות יא ע"א דמצוה הוא זכות לאחר כל עוד שלא מחה, ולא חובה, ומ"מ עדיין יש כאן מקום לדון לגבי לתת מראש לטובת שישתמש בזה למצוה פלונית ואחר כך לקחת ממנו שלא מדעתו ולהשתמש בזה למטרת אותה המצוה, ועי' בסוגיות בפ"ק דקידושין בנותן לעבד ע"מ שיצא בו לחירות ואולי יש קצת קשר לשם].
שוב כתב אלי הגאון רבי יואל לטס שליט"א [מו"ץ בבית הוראה של הגרש"צ רוזנבלט] וז"ל:
לכבוד הרב עקיבא משה,
דבריו של מר משמחי לב, השאלה עצמה היא יותר מחצי תשובה, ואני לא חושב שאוכל להוסיף על דבריך.
הנידון שכבודו מעלה, אני מסופק בו מזמן על עצם מצות צדקה, האם היא מצוה על ידי מעשה הנתינה, או ע"י זכות הנתינה ממונית.
נ"מ במצוה בו יותר מבשלוחו, או במקרה שלכם, שהנותן לא יודע שנתן ואולי אפילו לא רצה לתת.
למעשה בדברי חז"ל רואים שהזכות של צדקה קיימת בכמה אופנים, "צדקה אינה משתלמת אלא לפי חסד שבה" בסוכה, אפ' נפלה ממנו פרוטה ועני מצאה כו', והגמ' בב"ב הלא פרוס לרעב לחמך, ואם לא, עניים מרודים תביא בית.
זו מלכות הרשעה וכו' ואפילו הכי נחשבת לו צדקה.
וכן יש אולי להוכיח מהמעשה שם דאחיינים של רבי יוחנן, הוא גבה מהם, ולא זיכה ונתן.
עכ"פ, מהדברים של הקצות קפ"ב נראה שאין מניעה לעשות מצות ע"י שליח, ואם זכיה מדין שליחות לכאורה מהני גם בצדקה.
כנראה ההבדל הוא בדרגה של השכר, כמו שהאופן שאין עני יודע מי הנותן והנותן לא יודע המצוה יותר גדולה, וכן במי שמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, או להיפך מי שנותן בפנים זועפות וכו'.
כן מסתבר שאם הנותן יודע ורוצה, מצוותו יותר גדולה.
וכ"ש במתנות לאביונים, דאית ביה שיעורא וחובה על כל אחד.
מהמנהג של מחצית השקל, לתת גם עבור בניו הקטנים אין ראיה, דשם הוא רק מנהג.
וכן מה כבודו הביא ראיה מפרק קמא דשקלים, זכור לי שם המפרשים מסבירים ששוקל בשליחות מפורשת, דהיינו קיבל כסף מחברו כדי לתת עבור, ושם איירי באופנים שנתן בטעות בשביל עצמו כו'.
גם בכופין על הצדקה יש כללים, גם כופין על שאר מצות עשה, אבל היום לא כופין.
כמדומני שיש קצות בסימן א', שדן בענין של עביד איניש דינא לנפשיה ע"י כפיה למצות.
לכן נראה לי ברור, שהכי טוב הוא לשכנע לתת מכספו, ואם לא שיזכה לו באופן שיוכל לעשות מהכסף מה שירצה, ואז יודיע לו שנותן מתנות לאביונים ומהחה"ש.
האופן אחרון שהצעתם, לתת בלי להודיע, אינני יודע אם מהני.
(בדרשו (ביאורים ומוספים על המ"ב) הביאו דיעות של פוסקי זמנינו האם מועיל עבור אשתו בלי ידיעתה, ולא נראה לי קשור).
יואל לטס
מק"ט התשובה הוא: 7859 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7859