במשנ”ב מבואר בכמה מקומות שסובר דאין הפסק או שיעור עיכול לעשיית הצרכים ויכול לברך עד זמן רב (סי’ ז סק”א, ועי’ סי’ סו סקכ”ג בשם הדה”ח ובה”ל סי’ עא ס”א, ובסוף סי’ ז כתב דלכתחילה יברך מיד אח”כ ועוד שמא יצטרך שוב ויפסיד הברכה הראשונה ועי’ להלן בסמוך, וכעי”ז בסי’ קסה סק”ב בשם הא”ר דלכתחילה חיובה חל עליו מיד אחר שעשה צרכיו, וחזי’ מזה דעכ”פ בדיעבד יכול לברך אחר זמן, וצ”ע למה לא הזכיר דיש להזדרז לברך גם לחשוש להסוברים שא”א לברך אח”כ, ושמא לא היו לפניו דעות אלו, אבל עי’ להלן שהברכ”י הביא גם דעות אלו, וכן מבואר עוד בדברי המשנ”ב בסעי’ ז’ שהביא פלוגתא אם יכול לברך אשר יצר כשצריך לצרכיו שוב, ועי’ עוד בזה בבה”ל סי’ נא ס”ד, ובאחרונים משמע דיש בזה חשש שאשר יצר קאי רק על חיוב אחד ולא שניים, ומבואר דלולי זה עצם הזמן שעבר לא אכפת לן ועי’ עוד בזה סי’ ד סק”ג, וצע”ק דבהפסק בסעודה קי”ל כהרמ”א שאינו מברך ב’ ברכות אחרונות בס”ה, ודוחק לומר דכ”ז דחיישי’ להמחבר, ונראה משום דמיירי כאן לכתחילה ושם הוא רק בדיעבד משום שאכן כבר הפסיד).
וכן למד הא”ר סי’ רמא סק”ד מדברי הלבוש ריש סי’ ד’ שכתב דזה טעם מה שמברכין בבוקר מאחר שאי אפשר שעשה צרכיו בלילה (ואין הכונה שאי אפשר כלל אלא שמצוי וגם אין הכוונה שאין מברך בלילה אלא אפשר דסבר הלבוש שלא הטריחוהו לברך בלילה ולכך מברך בבוקר ובמשנ”ב כתב דראוי לברך מיד בלילה כשעשה צרכיו כשקם משנתו אף שחוזר לישן, ויש להוסיף דאע”ג שהוא כעין תקנה לברך בבוקר מ”מ לא היו מתקנים אם מדינא לא היה פוטר ברכה אחר זמן רב, רק דעדיין יש מקום להקשות על זה דאכתי שמא החשיבו כל הלילה כזמן אחד כיון דטריחא אז לברך וממילא יכול לברך רק בסמיכות אחר הלילה, ואולי ממה שנהגו לברך גם אחר זמן ולסדר הברכות בבהכנ”ס ועמהם ברכת אשר יצר).
וכן מבואר בפמ”ג סי’ ז א”א סק”א שאפשר לברך אשר יצר גם אחר זמן, והאריך בזה למה לא דמי לברכת רעם וברק שאינו מברך אחר כדי דיבור.
ועי’ אלי’ זוטא סי’ ד סק”א בשם מצת שימורים בשם המהר”ם די לוזנאנו עדי זהב מה שתמה על הלבוש וחלק על הלבוש ובא”ז שם חלק ע”ז ויישב דברי הלבוש וכן בברכ”י סי’ ו סק”ג יישב דברי הלבוש בשם יד אהרן (אבל יישב הברכ”י גם דברי המהר”ם די לונזנו ולמעשה חשש הברכ”י לדעת המהר”ם די לונזאנו והבתי כהונה שלא לברך), ופשטות הביאור בכלליות בזה הוא דאשר יצר אינו מברך על ההנאה אלא על מניעת הצער והסכנה וזה שייך גם לאחר זמן שעדיין נשארה ההשפעה של מניעת הסכנה.
וכן מבואר בפת”ש יו”ד סי’ שמא סק”ה שכך הדין לגבי אונן (והיינו דברי הבה”ל הנ”ל בסי’ עא בשם הדה”ח).
וכן פשטות השו”ע סי’ ז’ ס”ג שכתב דאם הטיל מים ב’ פעמים נתחייב ב’ פעמים אשר יצר ואמנם אינו מוסכם לדינא לכו”ע ובפרט לדידן שאין מברך ב’ פעמים עכ”פ ברכת הנהנין ועי”ש בט”ז ובהגר”א ונו”כ, אבל עד כאן לא פליגי אלא באופן שנתחייב ב’ פעמים אבל עצם מה שנתרחק מהפעם הראשונה מסתימת השו”ע משמע שמברך עדיין, ואדרבה במקור חיים להחו”י מבואר דמיירי דוקא כשהסיח דעתו מהפעם הראשונה, ולא כתב השו”ע חילוק בזה בין עבר שיעור עיכול ללא עבר שיעור עיכול.
ובחי”א כלל ז סי’ ז כתב דאם יודע שיצטרך לילך שוב יברך תחילה ואח”כ ילך לבהכ”ס ויש שחלקו ע”ז (ועיין עוד שע”ת סי’ ז סק”ז ס’ ובמשנ”ב סי’ ז ובאור חדש על המעשה רב), אבל הפשטות שנידון כזה מצוי כשעבר זמן רב מהפעם הראשונה ואעפ”כ משמע שמברך.
וכן אולי יש ללמוד ממנהג הגר”א שהובא במעשה רב שהיה מברך שעשה לי כל צרכי עד הלילה, אלא דיש לדחות דשם עדיין לבוש בנעליו, דהגר”א היה מברך כסדר הדברים שנתקן עליהם, ובגוף הדמיון בין ברכות השחר לבין אשר יצר לענין זה, עי’ בא”ז ובברכ”י הנ”ל מה שדנו ע”פ דברי הב”ח בזה עי”ש.
אולם בריטב”א פסחים מו ע”א כתב על אשר יצר בזה”ל וכן לזה נתנו לו רשות לאחרה כדי שיטול ידיו במים עד פרסה אבל לא יותר עכ”ל, ויש שלמדו בדבריו דבעי’ שיעור עיכול, אבל כמדומה שאין מכאן ראיה ברורה, דאדרבה מה שייך שיעור עיכול באשר יצר, דמנין להחשיבו לפי פרסה כמו באכילה, אלא הריטב”א שם קאי במה שהטריחוהו לחזר אחר מים עד פרסה וע”ז קאמר שלא הטילו עליו יותר מפרסה כדי שלא יאחרה יותר, אבל לא שאם מאחר אותה עובר באיסור [וכן ראיתי שציינו לדברי בירור הלכה שג”כ נקט בדעת הריטב”א דאין הכוונה לעיכובא], ואדרבה מדברי הריטב”א גופא יש להוכיח דאינו לעיכובא, דהרי הטריחוהו עד פרסה לחזר אחר מים לפי פירושו, והרי א”א לצמצם שיברך תוך שעבר שיעור פרסה אם חיזר אחר מים עד פרסה, והרי שיעור עיכול הוא מלגו ולא מלבר, אלא דאין כוונת הריטב”א לזה.
ובשו”ת מהר”ח או”ז סי’ קא מבואר דהוה סבירא ליה שיש זמן עד אימתי מברך על הנקבים ושאל את מורו מהר”ם הקדוש ולא השיב לו על זה, [וראיתי מי שכתב שהמהר”ם נסתפק בזה ומ”מ איני יודע אם הוא מוכרח דיש לומר שלא השיב לו מטעם אחר כגון שהיה טרוד בלימודו או בתפילתו, והמהר”ח שם לא כ’ להדיא שלא השיב לו אלא שלא שמע ממנו תשובה ע”ז], אבל פשיטא ליה להמהר”ח שם שאם עמד ממיטתו ועשה צרכיו והתפלל סליחות ועבר שליש הלילה או יותר א”א לברך אשר יצר, וממה דמדמה לה לשיעור עיכול משמע דמיירי שם לעיכובא (אף שאולי יש מקום לדחוק דרק במה שנסתפק שם בתחילת דבריו מיירי לעיכובא אבל מה דמיירי שם אח”כ גבי סליחות הנידון שם לכתחילה למה הנהיגו לעשות כן וכמו שמסיק לבסוף שיש לברך בכל בוקר משום טעם), ועי’ כה”ח סי’ ז סק”ז וסק”ח בשם כמה פוסקים שהשיעור הוא חצי שעה.
והנה הנוהג כהמשנ”ב בודאי שיכול לברך בפרט שכך דעת הרבה מהאחרונים הנ”ל, וגם דכך מסתבר דלא שייך שיעור עיכול באשר יצר וגם אין כ”כ דרך למדוד שיעור עיכולל [עכ”פ כל עוד שאינו צריך לנקביו עוד], ומ”מ גם להמשנ”ב לכתחילה אין להתאחר באשר יצר, ונראה דגם מבני אשכנז החושש בספק ברכות אין מזניחין אותו מאחר דאפשר שלא היו דברי המהר”ח בזה לפני המשנ”ב וכמו שנתבאר לעיל דא”כ היה המשנ”ב מציין לדבריו בטעמים שכתב שלא להתאחר עכ”פ לכתחילה, ומ”מ אינו מוכרח דיש מקום לומר דמשוי להמהר”ח יחידאה כנגד שאר הפוסקים ובפרט דהברכ”י מסתמא היה לפני המשנ”ב שמביאו בכ”מ ובברכ”י הובאו דעות בזה ואעפ”כ המשנ”ב לא הביאו כאן (אלא דיש לומר דהמהר”ם די לונזנו לא חשש ליה המשנ”ב כנגד הלבוש והדה”ח והא”ר והפמ”ג ועוד אחרונים שנזכרו בברכ”י שקיימו דברי הלבוש, דכך היא ההכרעה להכריע כרוב הפוסקים, אף שהברכ”י חשש לדברי המהר”ם די לונזנו, אבל המהר”ח או”ז תלמיד המהר”ם דקדים טובא שמא היה חושש לו עכ”פ לכתחילה, ומ”מ מאחר שכבר הביא המשנ”ב טעמים להחמיר לכתחילה אפשר שלא חשש להביא עוד טעמים ובדיעבד הקל כדעת רוב הפוסקים).
והנה זה ודאי שדעת רוב הפוסקים הוא לברך גם לאחר זמן רב רק דהנידון בזה הוא אם יש לחשוש בספק ברכות למיעוט פוסקים שכתבו לא כן, דבספק ברכות חיישי’ בכ”מ למיעוט פוסקים (כמש”כ הפמ”ג בכ”מ ועי’ בה”ל ס”ס מז), וגם אין בזה הפסד כ”כ דהרי אפי’ לפי הצד שמחוייב עכשיו בברכה הא מ”מ להלכה עיקר הדין שאין מברך ב’ פעמים אשר יצר על ב’ פעמים שהלך לבהכ”ס כמש”כ המג”א והגר”א ועי”ש במשנ”ב סק”ו, וא”כ בפעם הבאה שמברך יפטור גם את זה, אלא דמאחר שנתקבלו הכרעות המשנ”ב ולא חשש בזה להפוטרים א”כ א”צ לחשוש לדעת הפוטרים, רק דהחושש לדעת הפוטרים מאחר שכ”כ הרבה אחרונים (ומכללם הברכ”י ובא”ח וכה”ח וחסל”א רק דהברכ”י נקט כן מספק) כמבואר בכה”ח שם וכן נמצא לזה מקור ברור במהר”ח או”ז אפשר שאין מזניחין אותו וכנ”ל ומ”מ פשוט שא”א לומר כן בפרקא לבני אשכנז מאחר דהכרעת האחרונים מבני האשכנז הוא לברך.
מק"ט התשובה הוא: 136087 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136087
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.