אחרי שכתבתי התשובה בענין דעות הפוסקים בענין הפתרון במצב כזה אמרו לי בשם רבנן קשישאי שיכול לעשות פשרה ולברך ברכה אחת בלילה ואחת ביום, וצ”ב אם מותר להפסיק ביניהם.
והנה בתר”י בברכות יא ע”ב מבואר דג’ הברכות הם כנגד מקרא משנה תלמוד ולכך אומר אחריהם מקרא משנה תלמוד אבל לא אמרי’ מקרא אחר ברכה ראשונה ומשנה אחר ברכה שניה וכו’, והטעם יש לומר משום שעכשיו טופס ברכות לומר הכל וממילא עכ”פ לכתחילה א”א לומר אפי’ מקרא אחר ברכה ראשונה וממילא מאותו הטעם אפשר שאין להפסיק ביניהם ויל”ע.
ועי’ מה שהארכתי בדברי הפוסקים בזה בתשובה אחרת [ד”ה האם מותר להפסיק בהלכה פסוקה בין ברכה ראשונה של ברכת התורה לברכה שניה], ושם נתבאר עוד טעם במה שאין להפסיק ביניהם מעיקר הדין ע”פ הסוגיות, דהרי מעיקר דינא דגמ’ ברכות יא ע”א דקודם תקנת רב פפא (כגי’ הראשונים) היה יוצא בברכה אחת, אבל אחר תקנה נתחדש דאף שכבר בירך ברכה אחת מחוייב לברך עוד ברכה מאחר שנקבע שכולם טופס ברכה”ת מדרבנן, ומכיון שהוקבע ששניהם טופס אחד אחר מסקנת הגמ’ ודינם כברכות הסמוכות זל”ז מדינא כמו ז’ ברכות של חתנים וכיו”ב עי”ש בהרחבה, וביותר לדעת הלבוש [עי’ בהרחבה בהנ”ל] דאם כבר בירך ברכה אחת מברכה”ת ולמד ושוב אח”כ רוצה לברך ברכה שניה כיון אינו יכול לברך, וחזי’ דהתקנה לברך היא דוקא כולם יחד ובלא זה לא קיים תקנת הנוסח ויצא רק עיקר חובת ברכה”ת בדיעבד.
ותמצית הדברים [שנתבאר שם לענייננו עם עוד תוספת דברים] דבמשנ”ב ריש סי’ מז הובאה דעת השאג”א [דלא כהפר”ח] דבמסופק יברך ברכה אחת דהוא חשש דאורייתא ובברכה אחת יוצא יד”ח הדאורייתא, ובסי’ קלט ובנו”כ שם נתבאר דעיקר הדעה להלכה דבקראוהו לעלות לתורה קודם שבירך ברכה”ת מברך אשר בחר בלבד וקורא בתורה ואח”כ לרוב הפוסקים משלים אשר נתן לאחמ”כ, וכנראה שע”ז מיוסד הדין הנ”ל שהזכירו רבנן קשישאי.
ויש לדון בזה בענייננו עוד מב’ הראיות הנ”ל, דראשית באופן שיודע שיברך שוב אחר כך יש מהאחרונים שנקטו דאין כאן ספק דאורייתא שהאיסור ללמוד קודם ברכה”ת אינו דאורייתא, וממילא לשיטתם אין כאן ההיתר להפסיק בין ב’ הברכות כיון שאין כאן חשש דאורייתא אלא חשש דרבנן, וממילא כיון שספק ברכות דרבנן לקולא ממילא הדר דינא שאין יכול להפסיק בין הברכות.
(ואף שכאן חמיר כיון שיישן בינתיים ויש מקום לטעון דהשתא כבר יתחייב מדאורייתא לומר ולא ייפטר בברכה למחר, עי’ בפנים התשובה על אמירת תהלים כשניעור משנתו).
ומצד הראיה השניה יש לדון דהנה עיקר ההיתר לברך ברכה אחת קודם קריאה”ת אינו מצד חיוב הברכה”ת של כל יחיד אלא מצד חיוב הברכה דרמיא עליה כשעולה לתורה, וממילא אין להביא ראיה מזה שיכול לברך בלילה באופן כזה.
אולם יתכן שסברו רבנן קשישאי שגם באופן כזה יש איסור דאורייתא מצד לימוד קודם ברכה”ת שסבר שאיסור זה ג”כ נכלל בחיוב דאורייתא לברך ברכה”ת או שסבר דהמחייבים אחר כל שינה אם יחזור ויישן הוא חיוב חדש ונמצא דכשלמד ולא בירך בינתיים עבר איסור.
ומ”מ יש להעיר דיש אחרונים שנקטו שהאיסור ללמוד קודם ברכה”ת הוא מדרבנן [ובתשובה אחרת הרחבתי בדעת המשנ”ב והחזו”א בזה].
כמו”כ יש לדון אם ליר”ש מותר לכתחילה (עי’ סי’ קסח סי”ג) להכניס עצמו לספק ברכות דרבנן בידיים, דהרי בסי’ קלט מבואר דעת רוה”פ במשנ”ב סי’ קלט סקל”ב דאם בירך ברכה אחת צריך להשלים אח”כ הברכה השניה וכאן אינו יכול להשלים דחיישי’ שמא מה שישן פעם שנית בלילה אינה הפסק וכבר בירך ברכה אחת אם כי מאחר שהוא כבר עכשיו במצב ספק חשיב שעה”ד ואפשר דמותר להכניס עצמו לספק כדי לצאת מחשש הדאורייתא וכדברי המשנ”ב בשם השאג”א הנ”ל.
.
כמו”כ יש לדון לדעת הלבוש שם (לפי מה שתפסו רוה”פ בדעתו) דא”צ להשלים ברכה שניה אם הפסיק בד”ת אחר ברכה ראשונה כיון שכבר יצא בברכה ראשונה וכבר חלה הברכה ולא גרע מאהבה רבה, א”כ בניד”ד יש צד שאין יכול ביום לברך, ואם מה שנסמך לברך הוא משום דסמיך על הדאורייתא א”כ למה שלא יברך ב’ הברכות בלילה וביום יסמוך על הדאורייתא לברך עוד ברכה אחת, אבל יש לומר דלמעט בברכות עדיף בכל גווני שיכול לצאת הדאורייתא אע”ג שלא יצא לכתחילה יד”ח הדרבנן והוא נשאר בספק בלילה וגם ביום אח”כ (ואמנם לפ”ד הלבוש למנהגינו שא”א לברך אחר כל שינת קבע ה”ה שא”א לברך גם באופן זה כיון שהלבוש סובר דבדיעבד יצא בברכה אחת והרי להמנהג גם בדאורייתא אינו מברך אחר שינת קבע פעם שניה ביממה, רק די”ל דמותר ביום לברך ברכה אחת מצד שהלכה כהחולקים על הלבוש).
כמו”כ יש לדון אם יש מי שיוציאו בשחרית בברכה”ת דשמא אין לו היתר לחלק הברכות כיון שיש לו עצה לצאת מחשש דאורייתא ודרבנן ממילא הדרי’ לעיקר דינא שאסור להפסיק בין הברכות.
ותמצית הנידון בזה הוא דגם מה שהתיר השאג”א לברך ברכה אחת כשכבר נכנס לספק, וכעת מדרבנן אינו מחוייב במידי כיון דספק דרבנן לקולא אלא רק מצד הדאורייתא, ולענין זה סגי במה שמברך ברכה אחת כיון דמדאורייתא אין מחוייב יותר, אבל באופן שמחוייב בודאי מדרבנן לברך עד מחר כל ברכות התורה מנ”ל דסגי לפטור מעיקרא באופן שאסור מדרבנן לחלק הברכות זה מזה.
(אלא אם כן נטעון דבאמת אין איסור לחלק ביניהם ורק דבכל יום שהוא מחוייב בוודאות בכולם אין יכול לומר פסוקים עד שיסיים הברכות ולא להפסיק כיון שאינו אומר הברכה”ת על התורה משא”כ ביום ספק יכול לומר פסוקים מיד אח”כ מכח השאג”א הנ”ל, אבל זה צ”ב מכח משנ”ת בתשו’ שם בהרחבה ושכן בב”ח סי’ רטו בשם רש”ל משמע שאסור להפסיק בין ברכוה”ת).
היוצא מזה דמה שאפשר בודאי לומר שהפתרון לצאת ע”י אחר בבוקר עדיף מכמה טעמים.
מק"ט התשובה הוא: 133035 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133035
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.