במשנ"ב ס"ס ל' כתב דהכרעת האחרונים שמי שלא הניח תפילין היום מחוייב להניח תפילין אפי' בבין השמשות, ואפי' בבין השמשות של ערב שבת החמירו בזה הגרשז"א (הליכ"ש תפלה פ"ד ארחות הלכה הערה 17) והגרא"מ שך (תל תלפיות חוברת נו עמ' נה).
וכתב שם בביאור הלכה בטעם החומרא להלכה שהוא משום ספק דאורייתא דשמא עדיין יום היום, ומשמע שם שתפס המשנ"ב דין זה של הנחת תפילין בכל יום כדין דאורייתא.
ואע"ג דמדאורייתא גם אחר צאה"כ הוא זמן תפילין מ"מ מאחר שאז ודאי אסור להניח מדרבנן לא התירו לו לעבור על ודאי דרבנן כדי לקיים ספק דאורייתא, אלא רק ספק דרבנן התירו לעבור כדי לקיים ספק דאורייתא.
אבל הטעם האמיתי בזה דלדעת המשנ"ב לא יתקן כלום אם יניח תפילין רק אחר צאה"כ גם מדאורייתא, דכך דייק לשון הבה"ל שם, והטעם משום דסובר המשנ"ב להלכה שיש להניח תפילין בכל יום על אותו היום ואינו יכול להשלים למחר או אחר השקיעה.
ויעוי' בביאור הלכה ריש סי' לז שהביא נידון האחרונים בזה, דלמסקנת הפמ"ג אם לא הניח יום אחד ביטל מצוות עשה ומצוה מן המובחר להיותן עליו כל היום ולדעת פוסקים אחרים מצוותן מדאורייתא גם כל היום אם אפשר (וגם החולקים על הפמ"ג שהביא שם הבה"ל שהם הישועות יעקב מודו דיש חיוב הנחה בכל יום וכדלהלן).
ובתוס' ורא"ש מבואר דפושעי ישראל בגופן היינו רק אם אין מניחן מחמת שהמצוה בזויה בעיניו, והובא במג"א ובמשנ"ב סי' לז, ואולי דעת התוס' והרא"ש דהדאורייתא סגי פעם בחייו או דהחובה היא רק מדרבנן, ומ"מ זה לא קשיא על האחרונים הנ"ל, דיש לומר דפושעי ישראל בגופן היא דרגא חמורה יותר מביטול מצות עשה בלבד, ואם ביטל שלא מחמת שהמצוה בזויה בעיניו כבר חשיב ביטל מצות עשה אבל אכתי לא חשיב מפושעי ישראל בגופן.
עכ"פ מאחר ועכ"פ לדעת הפמ"ג חשיב ביטול מצוות עשה דאורייתא והמשנ"ב והאחרונים מתירים אפי' להניחן אחר השקיעה מחמת זה (מה שהיה אסור לולא שלא הניח עדיין תפילין היום, ועי' עוד ביאור הלכה סי' לד ס"ב ד"ה יניח) א"כ פשיטא שגם במקום צורך גדול אין להתיר שלא להניח תפילין היום, ולכן מי שלא הניח תפילין היום מחוייב בכל טצדקי להתאמץ להניח תפילין היום.
וכן הביא הפמ"ג שם לשון הלבוש סי' לז ס"ב דמשמע שביטל מצות עשה דאורייתא אם לא הניח יום שלם, וכן נקט הערוך השלחן שם ס"ג, וכן משמע שנקט המאמר מרדכי סי' קכח ס"ו ובאשל אברהם מבוטשאטש סי' כה סי"ב, וכן משמע כבר בלשון הכס"מ פ"ה מהל' יסודי התורה ה"א, ועי' עוד שפת אמת סוכה מב ע"א, ועי' במגן גיבורים סי' לז סק"ב שדן בזה והביא שם ג"כ דברי הלבוש.
ובקובץ בית אהרן וישראל קעד הביא מקור לשי' הלבוש מדברי הסמ"ג מ"ע מד והשבלי הלקט ריש ענין תפילין שכל שאינו מניח תפילין עובר ח' עשה בכל יום, וכתב דמסתמא כך היתה גירסתם בגמ', ואולם אי משום הא היה מקום לדחות דר"ל בכל רגע (דאם היה נמצא איזו לשון שעל ריבית עובר בכל יום, ע"כ הי' צריך לפרש דר"ל בכל רגע, או כל מה שהיה מתפרש שם יתפרש כאן, והרי לשון זו אינה מופקעת), אבל ברבינו יונה באגרת התשובה אות ג' כתב דמי שאינו מניח תפילין עובר קרוב לג' מאות עונשים בכל שנה, ומבואר להדיא דיש חיוב להניחו בכל יום (ולא מסתבר דעונש ר"ל בעידנא דריתחא כמו במנחות לט ע"א דמשמע עונש של איסור ועכ"פ דרבנן).
ומה שהביא בשם הריטב"א שבת מט שכתב דחיוב תורה הוא רק כשמקבל מלכות שמים אינו ראי' שהוא מדין בכל יום, אלא הריטב"א קאי על דברי הגמ' בברכות שהקורא ק"ש בלא תפילין הוא כמעיד עדות שקר ואפשר דס"ל שהוא כעין סברא מדאורייתא (ע"ע ברכות לה ע"א ובריש פרק הפרה).
ויש לציין דגם להישועות יעקב שהביא הבה"ל שסובר שיש להניח תפילין כל היום מ"מ מודה שמי שאינו יכול לעשותו מחוייב להניח לפחות פעם ביום כמבואר בדבריו ע"פ דברי הלבוש הנ"ל.
ויל"ע מנ"ל דין זה לדידן דקיימא לן דמדאורייתא לילה זמן תפילין א"כ מה שנה לילה מיום ומה הפסק יש בין לילה ליום לומר שכשהתחיל הלילה היא מצוה אחרת.
ובשו"ע גופא שם בסי' לז ס"ב לא נזכר ענין של הנחה בכל יום ושל השלמה אם לא הניח בזמן ק"ש, אלא רק דבזמן ק"ש יש להניח והטעם כמבואר בגמ' שהקורא בלא ק"ש הוא כמעיד עדות שקר בעצמו, וכן ברמב"ם פ"ד הכ"ה לא משמע כלל שיש דין להניחו בכל יום.
ובאמת בקרן אורה מנחות לו ע"א (ד"ה כגון) כתב דלדעת מאן דאמר דושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה לא קאי אתפילין ועי' גם שו"ת בית שערים או"ח סי' כ' שהעיר דלמאן דאמר לילה זמן תפילין ושבת זמן תפילין הוא מצוות תפילין היא משבת לשבת.
וכעי"ז מטו משמיה דהגר"ח והגרי"ז מבריסק (תשובות והנהגות ח"ב סי' ל) דעכ"פ מדאורייתא אין מצוות הנחת תפילין בכל יום.
[אם כי שיטתם אינו כהבית שערים שסובר שיש חיוב בכל ז' ימים דבחול המועד פעמים שהם שבוע מדוייק מראשון לאחרון עם הימים טובים ונמצא שלא הניח בהם כלל, ואפי' בחל באמצע השבוע העיר גיסי הרא"פ דאין חילוק בין שבתות ליו"ט דשניהם לאו זמן תפילין לדידן וא"כ מדאורייתא אם חל יו"ט באמצע השבוע לשי' הבית שערים יצטרך להניח תפילין שוב בזמן החיוב שבין היו"ט לשבת והגרי"ז הרי לא סבר כן].
וא"א להביא ראי' דגם מדרבנן אין מצוה בכל יום ממה שלא חשו להניח בחוה"מ או ביומא קמא דאבלות באופן דהוא פלוגתא (כמובא בתשוה"נ שם), דודאי בדבר שהוא ספק איסור דרבנן ספק חיוב דרבנן אין צריך לעשותו ולכן לא הניחו תפילין, ורק אם היה ספק איסורא דרבנן וספק חיוב דאורייתא היו חוששין ומחמירין מטעם ספק דאורייתא (כנ"ל בשם המשנ"ב לענין בין השמשות), ומה שבכל זאת לא החמירו הוא משום שסברו שהמצוה להניח בכל יום הוא דרבנן.
ותדע דאין להוכיח שכוונתם לפטור אפי' מדרבנן, דהרי זה פשיטא שאם חוה"מ זמן תפילין א"כ אסור לקרוא ק"ש בלא תפילין, עכ"פ מדרבנן, ולמה לזה לא חששו, א"כ מבואר דלספק דרבנן לא חששו, וכל הנידון כאן היה מחמת ספק דאורייתא.
ומיהו אולי ראי' זו יש לדחות דהחיוב להניח תפילין בזמן ק"ש הוא מסברא מצד מעיד עדות שקר ואין חשש מעיד עדות שקר באופן שהוא תליא בפלוגתא, מאחר שיש לו על מי לסמוך שעושה כדין, ויל"ע.
אולם בלשון שהובא משמם בתשוה"נ ח"ב שם משמע דסברו שאינו חיוב בכל יום, אבל בתשוה"נ ח"א סי' מט נקט שיש להניח בכל יום עכ"פ מדרבנן ושכן מוכח מהתוספתא ברכות פ"ו סוף הל' טו ועי' שם עוד ח"ג סי' יא.
וז"ל התוספתא שם, העושה תפילין לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכשהוא מניחן אומר אשר קדשנו להניח תפילין מאימתי מניחן בשחרית לא הניחן בשחרית מניחן כל היום ע"כ, ומשמע שצריך להניחן בכל יום ממש, ודוחק לומר דר"ל מאימתי מתחיל להניחן משחרית עד סוף היום.
ויעוי' באמרי נועם לתלמיד הגר"א בברכות יא ע"ב בדברי הפלוגתא בגמ' אם הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו או כזבח בלא מנחה וכו', שכתב דהחילוק בין הלשנות הוא אם יכול להשלים אחר כך או לא, דאילו למאן דאמר שהוא כמעיד עדות שקר בעצמו לא סגי השלמה אחר כך ומאן דאמר כזבח בלא מנחה וכו' יכול להשלים גם אחר כך, דאמר קרא מנחת ונסכיהם אפי' למחר וקי"ל מביא אדם מנחתו אפי' עד עשרה ימים.
ומפשטות לשונו לא משמע שתפס שיש דין להניח בכל יום, וביותר דמאן דסבר דמהני השלמה יסבור לכאורה לפ"ז דמהני השלמה אפי' למחר.
ואע"פ שאינו מוכרח דיש לומר דכאן מיירי מלבד החיוב להניח בכל יום, מ"מ הפשטות משמע שסבר שאין חוב כזה.
והנה להלכה מאחר דדעת הרבה הפוסקים שיש חיוב דאורייתא בכל יום ונראה שכך סוגיין דעלמא בדברי הפוסקים על השו"ע וכך דעת המשנ"ב וכך המנהג, אף שטעם הדבר לא נתברר כל הצורך, מ"מ אי אפשר להקל כנגד זה אפי' בשעת הדחק גדול, וכמו שנתבאר שגם גאוני בריסק שאפשר שהיתה להם דעה אחרת בזה אעפ"כ לא הקילו בזה אלא באופן שיש פטור מדינא לחלק מהפוסקים להניח תפילין, (וגם הגרי"ז גופיה לא העלה דבר ברור בזה כמבואר בתשוה"נ שם, וגם אינו ברור שרצו להקל גם מדרבנן עי' לעיל), ולכך המקיל בזה יש למחות בידו.
ומה שאין לזה מקור מהגמ' צ"ל דהמקור לזה הוא משום שכך החזיקו ונהגו ישראל, והטעם שכך החזיקו ונהגו ישראל כן הוא משום שכך גרסו הראשונים בגמ' כמבואר לעיל וכן משמע גם בתוספתא וכמו שנתבאר.
ובמקום שיש חשש גדול של כבוד הבריות, כגון שנמצא ליד אנשים שמאוד מתבייש מהם שיידעו שלא הניח תפילין באותו בוקר, הנה אין להתיר מחמת שיטות יחידאות שלא נתבררו אחר שנתבאר דהסכמת כמעט כל הפוסקים וסוגיין דעלמא לחייב בכל יום ושכן מבואר בגמ' ותוספתא וכך המנהג הברור, אבל מטעם כבוד הבריות בשב ואל תעשה יש לדון בזה, עי' ברכות יט ע"ב ושו"ע ומשנ"ב סי' יג, יו"ד סי' שעא ס"א, וע"ע שו"ת ארץ צבי ח"א סי' עו ד"ה והנה במג"א, ומנח"י ח"ו סי' יג.
ולפי מה שכתב באשל אברהם מבוטשאטש (תנינא) ריש סי' כה יוצא לכאורה דבמקום כבוד הבריות פטור מתפילין רק שטוב למחול על כבודו ולהתחייב כשיכול, (אבל יש לציין דאם ידע מתחילה שאם לא יניח יקלע למצב של כבוד הבריות ולא יוכל להניח א"כ את האיסור כבר עבר מתחילה, ויתכן שעכשיו יהיה מחוייב להניח תפילין כדי להפקיע עצמו מהאיסור שעבר ועי' יו"ד סי' ריג ס"ג וק"ל).
מק"ט התשובה הוא: 120926 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120926