ונחלקה השאלה לשנים:
א) מי שבירך עצי בשמים ועשבי בשמים כל אחד לחוד ויש לו גם תערובת של עצי ועשבי בשמים האם סגי בברכות שבירך קודם לכן או שצריך לברך על התערובת בפני עצמה על מיני בשמים
הנה מקור דין זה בהרא”ש פ”ו דברכות סי’ לו בשם הראב”ד שאם יש תערובת בשמן של עצי בשמים ומיני בשמים מברך בורא מיני בשמים שהיא כוללת הכל, וכ”ה ברבינו יונה שם (לא ע”ב מדה”ר) בשם הראב”ד, והובא בטושו”ע או”ח סי’ רטז ס”ו.
והיה מקום לומר שהוא דין מיוחד בשמן שיש גם את השמן עצמו אבל לעיל מינה בהרא”ש מבואר בשם הראב”ד דכשיש שם רק עצי בשמים לחוד מברך עליהם עצי בשמים, וכ”ה בטושו”ע שם, ומבואר דכיון שהם הנותן הריח שבשמן ועדיין קיימים בשמן הברכה אזלה בתרייהו ומדחזי’ שבתערובת עצי ועשבי שבשמן מברכינן מיני חזי’ דה”ה בתערובת עצי ובשמי לחוד מברכי’ מיני.
אבל עדיין יש מקום לדון דהנה בברכות האכילה בתערובת אזלי’ ברוב האופנים בתר רוב (עי’ ריש סי’ רב), ודין זה אפי’ כשאחד מן התערובת יש לו ברכה הכוללת אעפ”כ אם המין השני הוא הרוב אזלי’ בתריה, ויל”ע למה כאן לא אזלי’ בתר רוב, ואולי יש לומר דריח אין בו ממש ואין חשיבות לרוב, ולפ”ז יש לומר דה”ה בכל תערובת עצי ועשבי.
אבל עדיין יש מקום לומר שהוא דין מיוחד כאן בשמן דבשמן כיון שכוונתו להריח השמן ולא הבשמים, ואז לא יהיה דין זה בתערובת של עצי ועשבי בלא שמן.
אבל גם זה דחוק דהרי אם הוציא הבשמים מן השמן בלאו הכי מברך מיני להראב”ד שם אפי’ היו הבשמים עצי, וע”ד זה יש עוד דעות שנזכרו בשו”ע שם [שלא לברך כלל או לברך בורא שמן ערב], אבל עצי לכו”ע לא מברכי’, וכשעודם בשמן מברך עצי א”כ חזי’ דכל עוד שהבשמים שם מברך עליהם עצמם.
וכן מבואר במשנ”ב להלן בס”י סקל”ט [הראשון] דכשיש תערובת וא”א להפרידם מברך עליהם מיני בשמים וכעי”ז בשו”ע להלן סי’ ריז ס”א שהנכנס לחנותו של בשם שיש שם כמה מינים מברך בורא מיני בשמים.
ויתכן לומר עוד דמיני בשמים לא דמו לשאר ברכות כשאינו מברך אלא ברכתן הראויה לה דחזי’ שמנהגינו לברך מיני בהבדלה כדי שלא יטעו בברכות (סי’ רצז סק”א במשנ”ב בשם המג”א בשם השל”ה), וחזי’ מזה דאינו איסור כ”כ לברך מיני ולכן גם בני”ד עדיפא לברך מיני לפטור כל חלקי הבשמים מלברך עצי גם אם העצי הוא רוב.
אמנם המשנ”ב סי’ רטז סקל”ט [הראשון] ביאר בדברי השו”ע שם שאין לפטור לכתחילה בבורא מיני בשמים את שאר העצי והעשבי במקרה רגיל ודימה זה לברכת הפירות סי’ קיא ס”ג שלכתחילה יש לברך על כל מין ברכה הראויה לו, ואף כשיש תערובת הביא בשם הא”ר סקט”ז דטוב לקטום מהאגודה איזה מין כדי לברך עליו ברכתו הראויה לו לכתחילה.
אבל עדיין יש מקום לומר דאי”ז באותו חומר כמו בברכת הפירות דכשיש צורך בדבר יכול לברך בורא מיני בשמים, דהרי בהבדלה התירו לכתחילה לצורך וכן בחנותו של בשם לא חייבוהו לעצור עצמו מלהריח עד שיברך על כל מין לחוד.
[ואולי יש ליישב דמיירי שהמוכר אינו נותן לו להריח כל מין בפנ”ע מחוץ לחנות ואילו בתוך החנות אינו יכול שלא ליהנות ולהריח הכל יחד גם אם יתקרב, ואפשר שיש בזה דוחק קצת, וגם בבא”ח ש”ב ואתחנן ס”ו הוה פשיטא ליה דבמקרה רגיל שאינו בשם שייך שיהיה אופן שיכול לצמצם ולהתקרב בחוטמו להריח כל מין בפני עצמו, ולגבי חנותו של בשם סתם השו”ע ולא נחית לענין זה ואולי בחנות הריח נפיש וגם אם יצמצם יריח עוד מינים.
ויש להעיר בזה נקודה נוספת דאם נשווה חנותו של בשם לברכת הפירות נמצא שאין שם קולא יותר, דהרי גם בפירות בתערובת מברך ברכה אחת על התערובת, רק דבפירות מברך ברכה על הרוב או החשוב, וכאן מברך ברכה הכוללת על הכל, וחזי’ שאינו ממש דומה לברכת הפירות, דכאן יש ברכה כוללת לפטור ב’ המינים וגם ברכת המין שהוא הרוב נפטר בזה], וצל”ע.
והנה הא”ר שם כתב שכן נהג זקנו ובסדר ברכות הנהנין של הגר”ז ס”ז ראיתי שנקט שצריך לעשות כן ומשמע דהוא חיוב מדינא לכתחילה, וכנראה דימה לענין ברכת הנהנין ממש.
ובראשונים מצינו שנחלקו בזה הטור והב”י בדעת הרמב”ם דהטור בסי’ רטז נקט דלהרמב”ם מברך מיני ופוטר שאר מינים אפי’ עומד כל אחד בפני עצמו ובדעת רב עמרם נקט דלכתחילה מברך על כל אחד, והב”י כתב דאין הכרח שהרמב”ם חולק על רב עמרם אלא מאי שנא מברכת הפירות דלכתחילה יש לברך על כל אחד מינו, א”כ יש לומר דבהבדלה סמכו על דעת הטור בדעת הרמב”ם כיון שיש בזה צורך וגם לרב עמרם יוצא בדיעבד ובלא זה עלולים העולם לבוא לידי ברכה לבטלה וניחא ליה לחבר וכו’, אבל בשאר דוכתי לא נהגו כדעתו כיון שרב עמרם חולק וגם בדעת הרמב”ם אינו מוסכם.
והנה מאחר שדברי הטור בשם הרמב”ם אין מוסכמים לדינא א”כ ע”כ שאי”ז הביאור במה דלא אזלי’ הכא בתר רובא בתערובת זו, ועי’ להלן בתשובה אחרת [ד”ה מי שהיו לפניו עצי בשמים ומיני בשמים ובירך מיני על תערובת עצי ומיני בשמים מה יעשה האם צריך לברך בנפרד על העצי והעשבי העומדים לחוד] שאכתוב עוד בנידון זה.
עכ”פ באופן שבירך על כל מין בפני עצמו אם חזר ועירבן או שהיה לו כוס אחר שבו היו מעורבין ב’ המינין והיה מתחילה עומד כוס זה בפני עצמו (שהיו לו ג’ כוסות עצי עשבי ותערובת) אינו חוזר ומברך דטעם הראב”ד שהובא בהרא”ש שם שברכת מיני בשמים כוללת הכל, ולפ”ז באופן שכבר פטר עצמו מברכת הכל אינו חוזר ומברך.
ויש לציין דהאחרונים דנו מה צריך לברך בשביל לפטור שמן שיש בו עצי ועשבי והוציאו את הבשמים ממנו [דיש בזה כמה דעות וכנ”ל], ובלבוש סי’ רטז ס”ו כתב שיברך עצי על עצי ויפטור השמן, והא”ר סקי”ג כתב דהוא כדעת הב”ח שעצי פוטר שמן אפרסמון ובמחלוקת שנויה, והפמ”ג הקשה דהרי באפרסמון יש מעליותא שהוא עשוי מן העץ משא”כ בזה ועוד דתינח עשוי מעץ אבל אם עשוי מעשבי לא יצא בעצי.
וחזי’ מזה דעכ”פ אם עשוי מעצי יצא להלבוש בעצי, ואם עשוי מעשבי יצא להפמ”ג בעשבי בדעת הא”ר בביאור דעת הלבוש, וממילא מסתבר דה”ה אם היה עשוי מעצי ומעשבי יש לומר דיצא כיון שבירך גם על עצי וגם על עשבי, ואף דהפמ”ג גופיה פליג ע”ז ואף הא”ר לא קאמר לה אלא בדעת הב”ח מ”מ כל הנ”ל באופן שאין התערובת לפנינו אלא תערובת גרוע שהעצי והעשבי נלקחו ממנו, אבל באופן שעדיין התערובת לפנינו לא פליגי בזה שיצא בעצי ובעשבי.
וכן מבואר מדברי המשנ”ב סי’ רטז סקל”ט [הראשון] בשם הא”ר שטוב שיקטום מהתערובת ויברך על כל אחד ברכה הראויה ואחר שקטם הרי יכול להמשיך ולהריח התערובת.
ב) מי שהיו לפניו עצי בשמים ומיני בשמים ובירך מיני על תערובת עצי ומיני בשמים מה יעשה האם צריך לברך בנפרד על העצי והעשבי העומדים לחוד
הנה לכתחילה בודאי צריך לברך קודם לכן עצי ועשבי דתיפוק ליה שקודמין בברכתן [עי’ משנ”ב סי’ רטז סק”מ] ואחר שבירך עצי ועשבי פוטר גם התערובת כדמוכח במשנ”ב סקל”ט [הראשון] [והרחבתי בזה בתשובה ד”ה מי שבירך עצי בשמים ועשבי בשמים כל אחד לחוד ויש לו גם תערובת של עצי ועשבי בשמים וכו’], אבל הנידון בזה כשהיפך הסדר ובירך על התערובת ברכת מיני, דהתערובת בפני עצמה ברכה מיני כמבואר במשנ”ב הנ”ל סקל”ט [הראשון] והוא מיוסד ע”פ הרא”ש בברכות פ”ו סל”ו בשם הראב”ד וכמו שנתבאר בתשו’ הנ”ל.
והנה טעם הרא”ש הנ”ל בשם הראב”ד הוא משום דמיני פוטר הכל ולכאורה א”כ הרי מה שבירך מיני הוא בתורת לפטור העצי והעשבי להדיא ולא גרע ממי שמתכוון לברך מאיזה טעם שהכל נהיה בדברו כדי לפטור להדיא פרי עץ כל שהוא, שבזה נפטר כל מין אותו הפרי שלפניו בברכת השהכל שבירך שם, וכ”ש לפי מה שנתבאר בתשו’ הנ”ל דאפשר שברכת מיני בבשמים אינו באותו חומר הבדיעבד כברכת שהכל באוכלין ומשקין (אלא דפשטות המשנ”ב בסי’ רטז סקל”ט [הראשון] שהוא אותו החומר ועי’ בתשובה הנ”ל דיסוד הדברים במחלוקת ראשונים).
ואע”ג דבבירך על מוסק מיני בשמים לא פטר העצי בשמים אלא רק אם נתכוון להדיא כמבואר בסי’ רטז במשנ”ב סקל”ט [השני], מ”מ בניד”ד הוא כמו שנתכוון להדיא דהוא כמו הנכנס לחנותו של בשם שמברך מיני אע”ג שאח”כ יריח גם חלק מהמינים בפני עצמם, ואע”ג דשם התכוון להדיא על חנות זו מ”מ גם כאן התכוון על מינים אלו וידע שיריח גם מאותם המינים העומדים בפני עצמם בסמיכות.
ובבא”ח ש”א ואתחנן ס”י כתב דאם יש לו ודאי עצי וספק עצי ספק עשבי, יברך מיני על הספק ושוב יברך עצי על הודאי (ולענין ברכת הנהנין ג”כ יסבור כן ועי’ עוד אג”מ או”ח ח”א סי’ סט ובוזאת הברכה מש”כ לענין במבה), והיינו משום שמה שמברך על הספק אינו מתכוון לפטור הודאי, וכגון ציפורן לדידן דקי”ל שהוא ספק עי’ משנ”ב סקט”ז, ואז מאחר שהוא ספק ומברך עליו ברכת הספק אין בכוונתו לפטור בזה הודאי, אבל כאן שמכוון לפטור התערובת יש מקום לומר שפטר בזה כל העצי והמיני.
ומאידך גיסא יש מקום לומר דגם בניד”ד לא היה בדעתו לפטור אלא רק מה שלא היה יכול להריח בלא לברך מיני אבל מה שהיה יכול להריח בברכה אחרת שהוא יותר ברכה הראויה לה שמא לא היה בדעתו לפטור, ואמנם בודאי לא עשה כדין דהרי היה צריך לברך הברכה הראויה על כל אחד ולפטור התערובת, ולא דמי להך דהבא”ח שאינו יכול לעשות כן כיון שאין לו גם עצי וגם מיני אבל מ”מ שמא לא היה בדעתו.
[ואפשר למצוא אופן שיותר דומה לאופן של הבא”ח כשהיה לו רק עצי לחוד ותערובת עצי ומיני לחוד ובירך מיני על התערובת קודם לכן האם יוכל לחזור ולברך עצי על העצי.
ולכאו’ גם אם יקדים העצי יצטרך שוב לברך מיני על התערובת עכ”פ אם אין הרוב שם עצי וכך משמע מלשון הרא”ש שם לגבי התערובת שמיני פוטר הכל ומשמע שעצי אינו פוטר התערובת].
ויעוי’ בתשובה אחרת שדנתי לגבי מי שאכל סלט תפוח ואבטיח כשהרוב תפוח ובירך בורא פרי העץ שאינו יכול להביא אח”כ אבטיח בפני עצמו ולאכלו בלא ברכה דהברכה על התפוח לא פטרה אלא את האבטיח שבתוך התערובת, עי”ש הראיות שהבאתי לזה, אבל שם הוא מדין אחר של עיקר וטפל שהמיעוט טפל לעיקר משא”כ כאן הוא מדין אחר, דכאן אין הברכה על התערובת מצד שיש כאן טפל לעיקר אלא מצד שברכת בורא מיני בשמים הוא כולל הכל כלשון הרא”ש, ואינו שייך למין אחד יותר מחבירו.
והנה בטור וב”י סי’ רטז מבואר דיש דעות [והוא דעת הטור בדעת הרמב”ם דלא כהב”י בדעתו] דאפי’ לכתחילה מברך מיני בשמים על מיני בשמים ופוטר עצי ועשבי, ואפשר דבמקרה רגיל אין חוששין לדעות אלו לצמצם בברכות לבטלה משום שכשמקדים עצי ועשבי [כמ”ש המשנ”ב שם סק”מ] הרי בלאו הכי לא בירך לבטלה ואפי’ כשלא הקדים ובירך תחילה מיני מ”מ אם נתכוון שלא להוציא את העצי והעשבי לא יצא בעצי ובעשבי, משא”כ בניד”ד שבירך בסתמא על התערובת מיני א”כ לדעת הטור בדעת הרמב”ם כבר יצא גם על העצי והעשבי כיון שבמקרה שכולם לפניו זוהי הברכה הראויה להם, אבל למעשה דעה זו לא נפסקה להלכה (עי’ במשנ”ב סקל”ט [הראשון] ובהתשובה הנ”ל, וזהו דלא כהעה”ש שכ’ דהרמ”א כדעת הטור בדעת הרמב”ם), וצל”ע אם מצרפי’ לדעה זו, ועי’ בתשובה הנ”ל דיש משמעות שבמקום הצורך מצרפים דעה זו עי”ש, ועדיין יש לדון דשמא כיון שרגיל לברך עצי ועשבי על עצי ועשבי ולא לפטור במיני א”כ שמא חשיב כאין דעתו על זה להדיא ועכ”פ המשנ”ב בסי’ רטז סקל”ט [השני] בודאי נקט דבסתמא אין מיני פוטר עצי במקרה שלא נתכוון לפוטרו עכ”פ במקרה רגיל שבירך מיני על המוסק שאין שייך לעצי כלל.
והנה מכורח הדברים הוכרחתי לחלק הנידון שנתבאר בחלקו בתשובה הקודמת וחלקו בתשובה זו בגדר ברכת בורא מיני על תערובת דלא מצינו כמותו בברכת הפירות שמברכין ברכה כוללת על ב’ דברים שאינה הברכה הפרטית של אף אחד מהם וגם לא מצינו בברכת הפירות שאין מברכין על הרוב עכ”פ לדידן דלא קי”ל כהחי”א [עי’ בה”ל ר”ס רב], והצעתי בזה בתשו’ הקודמת דיש מקום לומר משום דסמכי’ גם על הדעה דלכתחילה מיני פוטר כל המינים אבל כתבתי דאינו מסתבר כיון שלהלכה לא נפסק כדעה זו.
ובשו”ע סי’ ריז ס”ח כתב שאם נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב, והקשה בבה”ל שם מאי שנא מהך דינא דתערובת המינים שמברכים בורא מיני בשמים ולא אזלי’ בתר רובא, ושכן מבואר בחמד משה, וכתב לבאר בזה דכאן בתערובת מריח גם מהמיעוט עכ”ד.
ועדיין צל”ע דאם מתחשבים במה שמריח מהמיעוט א”כ גם בשמן ובשמים של בהכ”ס נימא דאם מריח גם מיעוט שאינו של בהכ”ס יתחייב בברכה במה שמריח, ואם משום שבטל ברוב א”כ גם בברכות יתבטל ברוב, ואם תחלק ותאמר שרק החשיבות נמדדת לפי רוב לענין בשמים של בהכ”ס שכשהם רוב אין חשיבות אבל בלא זה אזלי’ בתר רובא כיון שנהנה מב’ הריחות, מ”מ עדיין קשה דהרי גם בעיקר וטפל בברכת הפירות שייך בכמה אופנים שיהנה גם מהמיעוט, כגון בשר שאוכל בסעודה לשובע שהוא טפל לפת, ועוד אופנים, וא”כ למה לא נימא דהעיקר הוא הרוב והריח הממועט מתבטל שיברך כברכת הרוב.
וכי תימא דריח שהוא לצורך בהכ”ס בהכ”ס מאיס וגרוע לקלקל חשיבות הריח הטוב א”כ תינח בהכ”ס אבל הך דינא דאזלי’ בתר רוב הוא גם ברוב ריח שלא נעשה להריח אע”ג שיש מיעוט שנעשה להריח [והי’ מקום לחדש דשם מיירי במין במינו דבזה חשיב לדידן דבטיל כיון שאין הטעם מורגש, עי’ בב”י יו”ד סי’ צח, משא”כ בעצי ועשבי שהם ב’ מינים לא בטלין זה בזה כיון שהטעם של כל אחד מהם מורגש (וכנזכר בבה”ל) ולכך מברך עצי, אבל לפי שעה לא ראיתי מי מהפוסקים שכתב זה וצ”ע למעשה].
ואולי פטור של בשמים שאין נעשים להריח הוא חשיבות הנקבעת בדעת בני אדם שזה הקובע והפוטר הברכה משא”כ חשיבות דעיקר וטפל אינו נקבע רק לפי דעת בני אדם אלא מכיון שמכוון ליהנות משניהם יחד נתחייב בברכה על שניהם וכיון שאינו יכול לברך על שניהם מברך מיני, וזה מחודש דהרי כך ממש אפשר לטעון גם לגבי אוכלין, וכי תימא דבריח פחות שייך ביטול ברוב א”כ גם לגבי ריח שרובו פטור מברכה תטעון כן.
[אבל אין לומר דבריח אין קשר בין ריח לחבירו ולכן אין מתבטל, דהרי לפעמים מערבין בדוקא יחד כדי להגיע לריח מסויים כמו שעושים תערובות באוכלין ובפירות להגיע כדי לטעם מסויים, ובמשנ”ב בסי’ רטז משמע דמיירי אפי’ באופן כזה שמברך מיני על התערובת ואם יכול להפריד יפריד].
ובט”ז סי’ רטז סקי”א כתב בביאור דעת הטור בדעת הרמב”ם הנ”ל שמה שמברך מיני ואינו מברך על כל מין בנפרד משום שבאכילה תלוי במעשה אכילה שלו משא”כ בריח, ויש לבאר דגם בריח בחלק מהאופנים תלוי במעשה שלו מ”מ מכיון שבחלק מהאופנים לא תליא במעשה שלו לכך תקנו ברכה כוללת לכתחילה, ובאמת אם נימא דהראב”ד המובא בהרא”ש ובתר”י סובר כדעת הטור בדעת הרמב”ם הוא יותר קל לומר דכל סברא זו שמברך מיני בתערובת עצי ועשבי הוא משום שתקנו ברכה הכוללת, אבל למעשה גם החולקים וס”ל דמברך על כל אחד לחוד קבלו דין זה שכשהם מעורבין מברך על התערובת כאחד וכדחזי’ במשנ”ב [ברי”ס ריז ובסי’ רטז סקל”ט הראשון].
והנה הט”ז נתקשה להנך דעות למה לגבי ריח קיל דלכתחילה יש לברך ברכה הכוללת אפי’ כשאין תערובת ותי’ תי’ זו ואולי הוא התי’ גם להדעות שבריח קיל רק לענין כשיש תערובת דהוא משום שלפעמים א”א להפריד ביניהם.
ובאפיקי מגינים תי’ בב’ אופנים ועיקר דבריו בב’ האופנים דלפעמים הריח המיעוט הוא המורגש, ויש לחדד בזה דבאוכלין בכה”ג מצינו בכ”מ שהעיקר הוא המיעוט וגם כאן היה שייך לומר כן, אבל י”ל דלהיפך דכאן אפשר שהרוב הוא העיקר אלא שהמיעוט הוא המורגש ולכך א”א לומר שאינו מברך על הדבר המורגש יותר, ועדיין צ”ב דלגבי רוב הנ”ל בסי’ ריז אם מיירי באופן שהרוב הוא כך א”כ איך יבתטל כשרוב הריח הוא ריח המחויי בברכה, ואם אזלי’ בתר רוב הריח בפועל א”כ הדרא קושי’ לדוכתיה דגם כאן נחשיב הרוב מה שהוא רוב הריח בפועל.
ואולי יתכן לומר מזה, וקצת מזה כתבתי לעיל, דאפשר דבאמת חיישי’ להלכה לדעת הטור כשיש ספק ברכות, ורק דבמקרה שמברך על דבר אחד ואין בכוונתו לפטור המין השני אין בזה ספק ברכות [אף דאינו מוכרח בדעת הטור די”ל ס”ל דהיא עיקר ברכתו וממילא מסתמא דעתו היה ע”ז ג”כ מ”מ יש לטעון דמודה לזה ועכ”פ לדידן דחיישי’ לשאר פוסקים במקרה רגיל להקדים עצי א”כ גם כשטעה והקדים מיני לא היה בדעת המברך לפטור העצי], וממילא לפ”ז מבואר למה בתערובת מברכי’ מיני כיון שבזה להטור עושה לכתחילה (וי”ל דהראב”ד והרא”ש ורבינו יונה אתיין כדעה זו), וגם להחולקים אינו עובר איסור בזה בדיעבד כיון שמכוון לפטור [ובספק הרי מותר לכוון לפטור מברכת הוודאי על הספק], והוא עדיף לברך ברכה שהיא לכתחילה על ב’ המינים מלברך ברכה שאינה לכתחילה אלא רק על המין העיקרי וכמו שנתבאר לעיל, משא”כ אם יברך רק עצי או רק מיני אכן אין ברור שיוצא ידי חובה על המין השני כשיש חשש לפי מה למדוד הרוב והמיעוט, אבל אה”נ מעיקר הדין אם ברור לו שיש מין אחד שהוא הרוב וגם מייצר את רוב הריח ובירך עליו יצא ידי חובה.
מק"ט התשובה הוא: 134768 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/134768
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.