{בס"ד מוצ"ש הנ"ל}
שאלה - מה שהקשה כת"ר עמ"ש בבראשית פרק ד פס' כה ותקרא את שמו שת, והדר כתיב ה' ג', ויקרא את שמו שת, דקשיין אהדדי האם הוא קרא או אשתו.
תשובה - יעויין בחזקוני לעיל שם שכתב, ותקרא את שמו שת אבל למטה הואיל ובא לו הכתוב לסדר סדר תולדות הדורות נכון לכתוב קריאת השם על אדם עכ"ל, ונראה כונתו דבעצם היתה זה מצד שניהם לקרותו כך הן מצד ההסכמה והן מצד המעשה, רק שהעיקר כנראה בא מצד חוה, ולכך בתחילה נזכר עליה, משא"כ בסיפא נתייחס על אדם כמ"ש הוא ז"ל הטעם.
וע"ע באברבנאל.
{וכתב הרשב"א (שו"ת חלק ד סימן ל) שאלת: למה אמר הכתוב, בכל אותם הדורות שהיו מאדם עד אברהם אבינו ע"ה, בענין התולדות: ויולד פלוני לפלוני, ולא אמר: ויולד לפלוני בן, ויקרא את שמו פלוני והפלגת ראובן הכתוב, יורה שכבר נמצא הוולד את המוליד.
תשובה : דע: כי קריאת השם, יורה על הקיום.
ובדבר המתפסד, ואין לו קיום, אין ראוי לקרות לו שם.
ויורה ע"ז: שם רשעים ירקב, ולא שם לו על פני חוץ.
וההפך: ונתתי להם בבתי ובחומותי יד ושם, לפני שמש, ינון שמו.
ועל כן, תמצא דקדוק הכתוב כל התולדות שנולדו מאדם ועד שת, שנמחו כולם, ולא נשאר להם שורש, לא הזכיר בא' מהם: ויקרא את שמו, עד שנולד שת.
ומפני שנשתת ממנו העולם, כתוב בו: וידע אדם עוד את אשתו, ותלד בן.
ותקרא את שמו שת: כי שת לי אלהים זרע אחר.
וכתב הטעם בצדו: כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל.
שזה זרע אחר שיש לו קיום, תחת הבל, כי הרגו קין, ואין לו קיום, ולא נשתת זרעו.
וללמד: כי מזה נשתת העולם, ולתולדותיו יהיה קיום.
והוא שאמר: ולשת גם הוא יולד בן, ויקרא את שמו אנוש.
אח"כ חזר והזכיר התולדות עד נח.
ומפני שאף תולדות אלו גם כן נמחו במבול, ולא נשאר מהם רק נח, חזר שלא להזכיר בהם קריאת שם.
ונח, שנשאר ונתקיים ממנו העולם, חזר ואמר בו קריאת שם.
דכתיב: ויחי למך וגו', ויולד בן.
ויקרא את שמו נח לאמר: זה ינחמנו.
ואחרי שהיה לעולם קיום, ולא נשחתו הדורות אח"כ, אלא שנחלקו לאומות, לא הקפיד בקריאת השם.
כי כבר הודיענו בקיום הדורות, ולא יתבטלו עוד.
ולא היתה עיקר הכונה מעתה בזכירת הדורות, רק למנות בלבד וללכת לספר יחוסן, עד בואו ליחוסו של אברהם.
כי עליו היתה הכונה בזכירות הדורות אלו ותולדותיהם עכ"ל.
(ועיין קובץ צפונות חלק ו' מאמר מהרב אלי' כץ נ"י).
מק"ט התשובה הוא: 119316 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119316