בשו"ע או"ח סי' תקעו ס"ז בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות, הואיל והם מקום גדודי חיה אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה הרי זו משולחת, ואם לא הגיע למדה זו אינה משולחת שאלו בני אדם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיות ע"כ, ומקורו מהרמב"ם פ"ב דתעניות ה"ח ע"פ הגמ' בתענית דלהלן.
ולכאורה קשה מה צריך לטעם זה תיפוק ליה שהוא מקום החיות ומפני הרעבון אכלה וכנ"ל בסעיף הקודם.
ועוד יש להקשות למה חלקם לב' סעיפים דלכאורה גם בניד"ד בדרים במדברות אם ראתה שני בני אדם ואכלה אחד מהם תהיה משולחת.
ומכח כ"ז נראה דבאמת בניד"ד באנשים שדרים במדברות גם אם ראתה ב' בני אדם ואכלה אחד מהם אינה משולחת אלא רק אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה שהוא משונה ביותר הו"ל משולחת, והטעם משום שאנשים הדרים במדברות שפשעו בעצמם אין עליהם שמירה יתרה מן השמים וכדאמרי' בשבת קכט על חייו לא חס אני אחוס עליו בתמיה, ומ"מ אם עשתה החיה דבר משונה מאוד זה אינו בכלל זה שאין לו שמירה ובזה חשיב משולחת.
וכך נראה שפירשו הרמב"ם ושו"ע דברי הגמ' בתענית כב ע"א נטלה תינוק מעריסה וכו' אמר רב פפא בכוכי דציידי, דהיינו שבזה חמור יותר מכל שאר הנזכרים כאן אפי' מאגמא גופא.
אולם במפרש בתענית שם כתב כוך קטן של ציידין, שיחפרו למארב העופות, ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא, ולא הוה כיישוב הויא משולחת ע"כ, וא"כ לרבותא נקט לה ולא דין חדש וצל"ע בדעתו בזה.
מק"ט התשובה הוא: 124882 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/124882