לפי המתבאר בנו”כ ריש סי’ רפז (ש”ך סק”א וט”ז סק”א) דעת הטור ע”פ הרא”ש הל’ מזוזה סי’ יד דבאופן הדומה לזה בכתלים חשיב כמו שאין מזוזה באותו צד ואם היה כותל כזה בצד הימין לפתח היה אותו הפתח פטור ממזוזה א”כ יש מקום ללמוד דבנד”ד פטור.
ומאידך יש לטעון אדרבה ממה שנקטו הפוסקים שם דאם היה כזה כותל בצד השמאלי של הכניסה נחשב שיש מזוזה לחדר א”כ גם כאן ייחשב שיש משקוף עליון לחדר בכה”ג לדעת הטור (עכ”פ לדידן לקבוע בלא ברכה).
ולכאורה יש להוכיח דדומה לכותל שמאלי ולא לכותל הימני דהרי הטעם שא”א בכותל ימני שיהיה באופן כזה משום שבו נקבעת המזוזה, א”כ לענין זה דומה המשקוף העליון לכותל השמאלי ולא לכותל הימני שהרי אין המזוזה נקבעת במשקוף העליון.
והנה באמת יש לברר דעת הטור דמתחילה קאמר דאין הפתח חייב במזוזה אלא אם יש בו ב’ מזוזות ומשקוף ושוב קאמר דאפי’ מזוזה אחת סגי לחייבו, ולכאורה היא סתירה מרישא לסיפא, אבל יש מקום ליישב לומר ד”כגון” דקאמר דוקא הוא, דר”ל דוקא בכה”ג שבמקום המזוזה השמאלית יש כותל אבל אם במקום המזוזה השמאלית יש חלל לאו כלום הוא, (וצל”ע למעשה), דלענין מזוזה שקובע בה המזוזה סעי’ שתהיה מזוזה גמורה אבל לענין שיהיה פתח ולא פרצה (דהיינו המזוזה השמאלית) סגי שיש כאן כותל, ולפ”ז יש מקום לטעון דה”ה לענין המשקוף סגי בזה שיש כאן תקרה, ויל”ע.
ומאידך גיסא אולי יש מקום לומר דגבי מזוזה שמאלית שאינה מסתיימת כאן יש כאן כבר מזוזה אחת ימנית כנגדה שמסתיימת כאן ומשוי כאן לחלל הפתח אבל גבי משקוף עליון שאין משקוף עליון אחר כנגדו שמסתיים כאן שמא לא חשיב פתח, וכמו כן יש מקום לטעון דגבי מזוזה עם המשקוף שמסתיימין כאן חשיב עיקר דלת לגבי מזוזה שמאלית משא”כ אם רק המזוזה הימנית בלא המשקוף העליון והמזוזה השמאלית חסר כאן עיקר הדלת, ומאידך גיסא יש לדון מה הדין ב’ מזוזות המסתיימין כאן ומשקוף עליון ממשיך להלאה ולא מצאתי מקור לע”ע לחילוקים אלו.
ואולי יש לומר מקור לחילוק ראשון הנ”ל דהרי יש צד דכ”ז אתיא כשי’ ר”מ דפצים אחד מחייב (עי’ ערה”ש כאן) וממילא בלא משקוף לא אשכחן דמחייב ר”מ ואדרבה בפ”ק דיומא מחייב ר”מ משקוף, והביאור בזה דפצים אחד הוא תנאי לפתח ומשקוף הוא תנאי לפתח ושהפתח לא יהיה פרוץ באחד מצדדיו הוא תנאי לפתח כך אולי יתכן לומר ועכ”פ אם נימא הכי יהיה פטור בניד”ד.
ועי’ משנ”ב סי’ שמו סקל”א ושם מוכח דמיירי בקצה התקרה וכן מהגר”ז שם שהוא מקור המשנ”ב (כמ”ש בשעה”צ שם), אם כי שם לצורך הענין יש צורך להכשיר כל השטח שתחת התקרה עי”ש ואינו ראיה ברורה לניד”ד, ועי’ רמ”א באו”ח סי’ תרל ס”ב בשם המרדכי ונו”כ שם (וגם אם הרמ”א מיירי רק בסוף תקרה עדיין יש לדון להרא”ש והטור כאן).
ובנימוק”י הל’ מזוזה ה ע”ב מדה”ר כתב דמשקוף צריך עובי טפח [ועי’ מש”כ האחרונים על זה באליבא דהלכתא סי’ רפז אות ה], אם כי יתכן דאיהו אזיל כהראשונים המצריכים גם פצימין ממש (עי’ ריטב”א עירובין יא ע”א וערה”ש בסי’ רפז) ולא כשי’ הרא”ש והטור, וגם הריטב”א בסוכה ז ע”א דס”ל דבתקרה ממשכת לא מהני יש לומר דאזיל לשיטתו בעירובין שם.
וממה שדן החזו”א יו”ד סי’ קעב לדעת הרא”ש והטור אם בפי תקרה חשיב משקוף לכאורה משמע שתפס דבל”ז לא חשיב משקוף, ועכ”פ בדבריו בדעת ריא”ז פשיטא שנקט כן, וכן בקונטרס המזוזה סק”ה פשיטא ליה דבניד”ד לא חשיב משקוף כלל, וכ”ה בחו”ב מזוזה סי’ ג סק”א, ועי’ במקדש מעט רפ”ז סק”ה שג”כ צידד לפטור ויש לדון בכוונתו מה בא לכלול מה שאין ניכר שהתקרה באה לפתח המזוזות, אבל בניד”ד בודאי כלול בדבריו לפטור, ועי’ גם במנח”י ח”י סי’ צא שנקט בדברי המקדש מעט דבניד”ד שהתקרה ממשכת בודאי יש לפטור אם כי לא ברירא ליה לגמרי כן בכוונתו אם בא לכלול יותר אבל באופן זה משמע דלא היה לו צד לחייב לשי’ המקדש מעט [אבל אח”כ דן מצד דעות נוספות].
ועי’ גם במזוזות ביתיך להגרח”ק ריש סי’ רפז בבאה”ל דג”כ נראה שפוטר באופן זה.
ויעו’ בעה”ש כאן שהאריך מאוד בקושיות בדברי הרא”ש והטור עי’ מה שכתב במסקנותיו בזה.
והגרח”ק כתב בביאור הלכה שלו הל’ מזוזה ס”ס רפז, ואם המשקוף נמשך להלאה מהפתח ישר לתוך החדר ואין ניכר בליטה של המשקוף לכאורה דינו כמו ראשי הכותל דאם מצד חוץ ניכר מהני לדעת הרא”ש ואולי משקוף עדיף (ר”ל להצריך היכר גם מבפנים) כדמצינו לדעת הנימוק”י דבמשקוף בעי בליטה טפח עכ”ל, ור”ל ממה שהצריך הנימוק”י היכר במשקוף יותר מבמזוזה ש”מ שבמשקוף צריך היכר יותר וא”כ יש להסתפק גם לדידן באופן שדן שם שיש היכר רק מבחוץ.
לגוף הענין שבמשקוף בעי’ היכר כן יש ללמוד גם מדין כיפה בסי’ רפז ס”ב דיש אומרים דבעי’ היכר משקוף ממש, אם כי גם אינו מוסכם לכו”ע ועי’ שם בביאור הדעות במזוזות ביתיך להגרח”ק על השו”ע שם.
השלמה לתשובה על חדר שיש לו שני מזוזות אך התקרה חלקה וממשיכה הלאה ואין היכר בתקרה מעל פתח החדר האם חייב במזוזה
ויעוי’ עוד להגרח”ק במזוזות ביתיך שם שכתב בשם החזו”א דבאמת רוב הפוסקים חולקים על הרא”ש וס”ל דראשי הכותל אין נחשבין לפצימין אא”כ יש בליטה משהו וכן במשקוף צריך שיהא בולט קצת והתקרה אין נחשבת למשקוף ומ”מ יש לחוש לדעת הרא”ש לקבוע בלא ברכה עכ”ל.
ולפו”ר משמע שתפס דיש לחשוש לקבוע גם באופן שאין פצים למעלה, דמה שסיים ומ”מ וכו’ משמע שבא להוציא ממה שכתב קודם לכן שפטור לדעת החולקים על הרא”ש ובא לאשמעי’ שאין לנהוג כמותם להמנע מקביעת המזוזה.
אבל עדיין י”ל דעיקר הנידון בדעת הרא”ש לחשוש לדעתו הוא שהתקרה עכ”פ מסתיימת עם פתח החדר, וחשיב פצים להרא”ש, אבל באופן שהתקרה ממשיכה להלאה לחוץ לחדר ואין ניכר פצים למעלה כלל הוא נידון נפרד (ומה שדן שם בבה”ל הנ”ל באופן שהתקרה ממשיכה עם החדר הכוונה לצד פנים והיינו הך, דאם לא ניכר בין בחוץ בין בפנים לכאו’ לא היה לו צד כלל לחייב).
וגם במנח”י שם בביאור דעת החזו”א רצה לצדד דלחומרא יש לחשוש להניח מזוזה גם כשהתקרה היא פצימין עכ”פ כשמסתיים התקרה עם סוף החדר [ובאופן שהתקרה אינה מסתיימת עם סוף החדר דן שם אח”כ מכמה צדדים אם יש צד לחייב בזה לפי דעות מסויימות אבל לא נחית שם להדיא בדעת החזו”א בזה אם יש לחשוש גם בזה ורק כתב קודם לכן דמה שהחזו”א פטר מעיקר הדין הוא אפי’ אם מסתיימת התקרה עם סוף החדר].
וההבנה בזה למה במזוזה י”א דסגי במזוזה אחת כדי לחייב אע”ג דהמזוזה בצד השניה סתומה ואינה ניכרת, ואילו במשקוף אין צד שהפתח חייב בלא משקוף, י”ל בפשיטות דכשיש רק מזוזה אחת יש לזה שם פתח מצד המזוזה שקיימת עם המשקוף, וסגי שאין הרוח פרוצה בצד השני, אבל כשאין משקוף אין לזה שם פתח, דמזוזה בלא משקוף אין לזה שם פתח כלל, והטעם דב’ המזוזות שבפתח אין שניהם לעיכובא דשניהם משלימות זו את זו, אבל משקוף אין לו דומה לו שישלימנו.
ומי שרוצה לצאת בזה יד”ח מזוזה אפי’ להספקות הרחוקות [לפי מה שנתבאר בפנים התשובה דרוב ככל הפוסקים לא חשו לצד כזה] ורוצה שיתחשב לו למצוה מן הדין יכול לקבוע קנה קטן בתקרה כנגד ב’ הפצימין שבצדדין ואז אמנם עדיין לא יתחייב לשי’ הנימוק”י המצריך משקוף טפח אבל להלכה סגי במשקוף כל שהוא [כמש”כ הגרח”ק במזוזות ביתיך סי’ רפז] ואז עכ”פ במקרה שעונה לשאר התנאים מתחייב עי”ז במזוזה מעיקר הדין ואז יקבע המזוזה [ויקפיד להוסיף הפצימין רק לאחר קביעת המזוזה דקי”ל מזוזה קודם קביעת הדלת לרוה”פ הוא תעשה ולא מן העשוי אליבא דהרמב”ם כפשטות הגמ’ לביאור הרמב”ם והרחבתי במקו”א, וגם להמקילים שם כאן חמיר מזה דבלא קנה עליון אין פתח ואכה”מ].
אולם יש חסרון בזה מכיון שהמשקוף עצמו אינו עומד ע”ג העמודים (עי’ משנ”ב סי’ שסב ס”ק סג וס”ק סד לגבי צוה”פ של שבת, ולגבי אם יש להשוות צוה”פ של מזוזה לשל שבת ע”ע בזה בחזו”א יו”ד סי’ קעב סק”ג ד”ה מן האמור ומהרש”ם ח”ד סי’ עא ומקור חיים תיקון עירובין ד”ה עוד נראה).
ומ”מ עדיין יש לדון בזה אם נימא דהמשקוף הוא התקרה עצמה ורק דכדי שיהיה ניכר מוסיפים על התקרה תוספת כל שהיא או לא.
והיה מקום לטעון דכל מה שפסלו הפוסקים קנה עליון מן הצד הוא רק בעומד מבחוץ להם אבל אם עומד ביניהם לא חשיב מן הצד, אבל בפמ”ג סי’ שסב משב”ז סק”ד מסתפק באופן שתחוב בקנים שמכאן ומכאן (ועי’ משנ”ב שם בשעה”צ סקנ”ב דהפמ”ג מצדד בזה להחמיר ובמקור חיים משמע שמקל בזה אבל אינו מוכרח בדבריו) והצד להכשיר הוא משום דאמרי’ דל מהכא החלק העליון של הקנה שמכאן ומכאן או קלוש וחשיב שהקנה העליון מונח על גביהם (ועי’ עוד בשעה”צ סי’ שסג סקי”א שהזכיר צד של סברא כזו לענין כשיש פסול ניטלת ברוח בחלק העליון של הקנים שמן הצד), אבל כשא”א לומר כן חשיב צוה”פ מן הצד, ולכן בנידו”ד (אם לא נימא שמצטרף לגג) חשיב צוה”פ מן הצד.
וכן הובא בפמ”ג סי’ שסג במשב”ז סקי”ט ובחזו”א סי’ עא סק”ח דעת ההגהות אשר”י בפ”ק דעירובין סי”ד דקנה מן הצד היינו שהקנה העליון תחוב בין ב’ הקנים שבצדדין.
והחזו”א שם סק”ט נקט שכשר אם קנה העליון מוטל בשקע שעל ב’ הקנים ונמשך ביניהם אף אם הקנים שבצד ממשיכים עוד לצד העליון.
אבל גם ההיתר של החזו”א לכאורה הוא רק כשיש צורה של הנחה מעל הקנים שבצדדים אף שהוא שוקע מחמת חריץ וה”ה שתקע באיזה אופן בקנים שבצדדים אבל בהניח רק בין הקנים מבואר שם דלא בא לחלוק על שי’ ההגהות אשרי שפסלו בזה [וצע”ק דהחזו”א מעמיד ההג”א דהפסול רק באופן שהדביק הקנה ביניהם ולא שתחב דבזה מכשיר החזו”א וממילא צע”ק למה סתמו בזה ההג”א דהרי דרך לתחוב או לנעוץ הקנה או מסמר ולפי’ החזו”א בהג”א לכאו’ יוצא שהפסול רק בהדבקה בלבד].
ועי’ משנ”ב סי’ שסג ס”ק קיב דאם יש גג מפסיק בין הקנים לבין הקנה שעל גביהן דעת רוב האחרונים דאי”ז צורת הפתח, אם כי לא דן שם בניד”ד שהוא תחת הגג והוא דבוק לגג.
אבל נזכר במשנ”ב סי’ שסב ס”ק סד כמה פתרונות, ואחד מהם הוא לנעוץ מסמר בראש כל אחד מן הקנים שבצדדים ושם להניח את המשקוף כל שהוא.
ובאופן זה שתחב מסמר ותלה בו חבל והחבל עצמו אינו כנגד ראש העמודים אלא רק המסמר הוא בראש העמודים עי’ בביאורים ומוספים על המשנ”ב שם שרוב האחרונים הכשירו בזה (כן הביאו בשם חסד לאברהם מהדו”ק או”ח סי’ לא וזקן אהרן ח”א סי’ כ, ובשם בית שלמה או”ח סי’ נה סק”ג משמע שנקט שיותר טוב שלא לעשות כן אבל גם הוא לא הזכיר בזה פסול).
כל הדברים דלעיל הוא אם נימא דצוה”פ המועיל בעירוב מועיל גם בשבת (עי’ במקורות שציינתי לזה לעיל ועי’ חת”ס סי’ צו) אולם עדיין דין צוה”פ מן הצד אינו ברור דהרי כלאים מהני בצוה”פ מן הצד (בעירובין יא ע”א וע”ב) וגם אם נימא דבצוה”פ של עירובין הוא רק מדרבנן א”כ במזוזה שהוא לחומרא לא יועיל טענה זו, והזכירו שבמאירי בעירובין יא ע”ב נקט דגם לעירובין מהני צוה”פ מן הצד אם הוא בנין קבוע, ובשו”ת חסד לאברהם תנינא סי’ מ היה לו צד להתיר בצוה”פ מן הצד בצירוף של ב’ דרבנן ולמעשה לא סמך ע”ז, אבל עכ”פ לחומרא אפשר דלא אמרי’ קולא זו של צוה”פ מן הצד (ועי’ עוד בסי’ שמו סקל”א דקירוי בלבד חשיב כרמלית מה”ת אם כי במזוזה בעי’ פתח).
לענין צוה”פ בחוט דק מאוד ושקוף שאינו נראה, בקנה בושם ח”ב סי’ יג דן אם חוט ניילון שאינו ניכר כלל מהני לצוה”פ לעירוב דבהרא”ש עירובין סי’ יג והב”ח משמע שא”צ ניכר אבל בחת”ס או”ח סי’ צא משמע דבעי’ היכר כדאשכחן בפתחא בקרן זוית, ועי’ בספר שבת ומועדים ח”א עמ’ רנד שכתב לחלק בזה דהוא מין היכר אחר שיהיה ניכר שצוה”פ שייכת לפתח אבל לא דבעי’ שיהיה ניכר לעוברים ושבים, ויש לציין דבתשו’ חת”ס סי’ צו משמע שא”צ היכר, ועי’ עטרת יהושע עמ’ עג מה שהביא בזה בשם הגאון מטשעבין, ועי’ עוד יד דוד עירובין טו ע”א מש”כ בדברי השבו”י, ויש להוסיף דמה שדן המשנ”ב בגג מפסיק בין קנה העליון אינו שייך לניד”ד, ומ”מ כאן שקובע מזוזה מחומרא בלא”ה א”כ א”צ שייחשב צוה”פ לכל הצדדים.
בשו”ע או”ח סי’ תרל ס”ג משמע שהקנים צריכים להגיע לסכך בצוה”פ בסוכה, וכתב החזו”א ביו”ד סי’ קעב סק”ב דשם שאין משקוף גמור צריכות שיגיעו לסכך.
עוד השלמה להנ”ל
[רשמתי לעצמי טעמי המזוזות למען יעמדו, בחדר שאין ד”א הקביעה מימין היוצא כדעת רע”א ורוב האחרונים, מלבד כשיש פצים רק מימין הנכנס וקיר חלק מימין היוצא דבזה א”א לקיים הרע”א חיישי’ להחמודי דניאל דחייב בכה”ג לדעת הרא”ש, ובחדרים שיש ד”א בשיעור הבסיסי יש בזה נידון אם אמרי’ בזה יש רוב צדדים לקבוע מימין הנכנס, וכן באופן שיש ד”א אריך וקטין יש מקום לטעון ג”כ טענה זו, וכשיש ד”א אריך וקטין בשיעור גדול וד”א מרובע לשיעור הקטן אז כ”ש דיש מקום לטעון שיהיה מימין הנכנס, ובחדר שאין ד”א והחדר שפתוח לשם ג”כ אין ד”א אם יש שימוש משמעותי לחדר הפנימי אפשר דחיישי’ יותר להחמודי דניאל ע”פ הוראת החזו”א בכעי”ז זמנין, ובמקום אחסון שאין בו ד”א אע”פ שהמנח”י פטר עדיין יש מקום לדון בזה דאולי יש צד רחוק לחייב בזה משום החמודי דניאל מכיון שמחסן הוא דבר שמעיקרו חייב, ובאופן שמשמש לעתים למקלט אדם יש בזה צירוף נוסף גם להרע”א ובינתיים הונח שם לימין היוצא, ובחדר שאין משקוף בולט מהתקרה כדי לחייבו הונח חוט למעלה הנעוץ במסמר בחוד עליונו של הכותל, ובמרפסת אף שאינה מקורה יש מקום לטעון מימין הנכנס מדין חצר, ובטעמי חלק מהדברים האמורים בזה הרחבתי בכל דבר במקומו].
מק"ט התשובה הוא: 134253 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/134253
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.