הקונה בגדים לבניו לחתונה האם לברך שהחיינו או הטוב והמטיב

‏אור ליום ראשון כ"ג ניסן תשע"ו

לכבוד גיסי הגאון רבי אפרים הלוי דורפמן שליט"א

שלום רב

{ע"ד מה שכתב המ"ב סי' רכ"ג סקכ"א, ומ"מ במקום שנוהגין שעושין הלבשה לנערים יתומים כ"א מהיתומים יברך מלביש ערומים וברכת הטוב והמטיב דהא איכא בזה טובה עוד לכמה נערים וברכת שהחיינו לא יברכו דבמקום שמברכין ברכת הטוב ס"ל לרוב הפוסקים דאין מברכין שהחיינו עכ"ל.

ונסתפקתם אם המ"ב מיירי ג"כ במי שקונה לבני ביתו בגדים מחמת איזו שמחה או חתונה, אם צריכין כל אחד מבני הבית לברך הטוב והמטיב כדין יתומים, ונחשיב את מה נותן לכולם מחמת החתונה כשמחה אחת לכולם.

}

הנה המ"ב לפנ"ז בס"ק י"ט כתב, הוא ובני ביתו - אבל אם קנה כלים לו וכלים לב"ב מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד והמטיב לאחריני הם ב"ב שנהנין בטובה זו עכ"ל, א"כ חזינן כבר לכאורה דאי"ז ממש כקונה לעני שמחשיבין את כל הקנין כטובה אחת, אלא טובה שזכה לעצמו לבגדים מברך ע"ז שהחיינו וטובה שנהנה עבור בגדים שקנה לב"ב מברך הטוב והמטיב, ודוחק לומר שב' מקבלין מצטרפין ונותן ומקבל אינו מצטרף, ומיהו י"ל דמיירי כשקונה לעצמו מטעם א' ולב"ב מטעם אחר [או א"נ בקונה סתמא לו ולב"ב ולא מטעם כמו חתונה], אבל עכ"פ אם מוכחא מילתא שקנה לו ולבני ביתו מאותו הטעם כגון הכא מברכין הטוב והמטיב.

אכן גם המ"ב בס"ק כ"א נראה להדיא דמיירי רק בעני וכמש"ש וז"ל, שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן [הרא"ש בביאור דברי הירושלמי].

והנה יש מאחרונים שחולקים על פסק זה וס"ל דלפי מסקנת גמרא דידן לא נתקנה ברכה זו כ"א בדאית להו לאחריני ג"כ טובה גשמיית ולפ"ז כשניתן לו כלים במתנה צריך המקבל לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב ויש דנקטי לדינא כפסק השו"ע ויברך ברכת הטוב ולא שהחיינו ולמעשה נראה דטוב יותר לנהוג בזה לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב כאשר ביררנו בבה"ל ומ"מ במקום שנוהגין שעושין הלבשה לנערים יתומים וכו' כדלעיל עכ"ל המ"ב.

היינו דאע"ג דבסתם נתינה לעני לא מחשבינן זה כטובה להנותן כדי שיברך המקבל הטוב והמטיב, מ"מ הכא מחשבינן לזה כטובה להנותן על מנת שיברך המקבל הטוב והמטיב, ואל"כ אם איתא שהנידון כאן רק משום שיש כמה נערים יחד שמטיבין להם א"כ מאי שייכי דברי המ"ב במה שכתב ע"ז ומכל מקום וכו' דמשמע שבזה מודה לדין הקודם הרי בזה נחית לדין וטעם אחר לגמרי.

אכן באמת צ"ע אם נפרש כך את דברי המ"ב, דהרי זהו מטעם אחר לגמרי, וכמו שכתב הטעם בשער הציון סקכ"ח, כנ"ל ברור, ודומיא כשירש מאביו ויש לו אחים דמברך ברכת הטוב משום דיש עוד אנשים מקבלי הטובה וכו' עכ"ל, וא"כ אי"ז מטעם שיש כאן טובה להמקבל, וממילא אי"ז ענין כלל בעני, ומ"ט הזכיר זה המ"ב גבי הנידון של ברכת הטוב והמטיב מצד שהוא טוב לנותן.

ואולי אין כונת המ"ב דשייכי ממש הסברות להדדי, אלא דכאן במקרה הזה מברך ויל"ע.

ומקור הדין הנ"ל הוא בטור, וז"ל הבית יוסף אורח חיים סימן רכג ע"ד הטור שם, וכתב בסמ"ק (סי' קנא עמ' קי) שאם קנה לו ולביתו וכו'.

נראה דהיינו בכלי שמשתמשין בו הוא ובני ביתו אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ע"כ [וע"ש בב"ח מ"ש לפרש בע"א דברי הסמ"ק].

וכתב הדרכי משה הקצר אורח חיים סימן רכג אות (ב) ע"ד הב"י הללו, ונראה לי דהיינו דוקא לדעת הרמב"ם והרי"ף דסבירא להו דלא מברך הטוב והמטיב אלא בדאית ליה שותפות בההוא דבר עצמו כמו שנתבאר לעיל סימן (רכ"א) [רכ"ב] אבל לדעת הרא"ש דסבירא ליה לעיל דאפילו לית ליה בהאי שדה שותפות מברך הטוב והמטיב הואיל ויש להם ג"כ שדות בפני עצמם והוא הדין כאן אף על פי שאין משתמשין בחד כלי אלא שקנה להם ג"כ כלים כאלו מברך הטוב והמטיב עכ"ל.

והנה נשאל הגרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים סי' ר"א על דברי המ"ב הללו מדאמרינן בסוף סי' רכ"א דבירדו גשמים, אם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך 'הטוב והמטיב', ואם אין לו שותפות מברך 'שהחיינו'.

ושם בביה"ל כתב דאע"ג דבגשם זה יש עוד טובה להרבה אנשים שיש להם שדות, מ"מ לא שייך לברוכי 'הטוב והמטיב', דבעינן שיהיו שותפין עימו באותה טובה גופא שהוא מברך עליה, ע"כ.

והנה בסי' רכ"ג מבואר דאם ירש מאביו ויש לו אחים מברך 'הטוב והמטיב', ובביה"ל כתב בשם הרא"ש דאפילו, אם האב חילק נכסיו על פיו ויש לכל אח שדה בפני עצמו אפילו הכי הלא ע"י הירושה הוטב לכולם ושייך לברך 'הטוב והמטיב', ע"כ.

ולכאורה יש להקשות באופן זה, מאי שנא מאם ירדו גשמים ואין לו שדה בשותפות דאין יכול לברך 'הטוב והמטיב'.

וצ"ל דהתם יכול להיות שהגשם ירד רק על שדהו ולא בשדה אחר ואין טובתו תלוי בטובת חבירו, משא"כ הכא אי אפשר שהוא יירש אם לא שגם אחיו יירש, וטובתו תלוי לגמרי וקשור בטובת אחיו, ובעבור זה הגם דהוא יירש שדה זו ואחיו שדה אחרת גם באופן זה יש לברך 'הטוב והמטיב' עכ"ל השואל.

וכתב הגרי"ח, כוונת המ"ב, חברה שמתכוונים להלביש ליתומים ונתקנה מעיקרא לצורך רבים והוי דומיא דירושה, אפשר עוד עדיפא עכ"ל.

[ובהרחבה בדברי המגיה שם, עומק דברי רבינו דברכת הטוב והמטיב הוא על הטבה הבאה לרבים, וזה כ' רבינו דהכא אין הנידון כקיבוץ יחידים המקבלים בזמן אחד, אלא אזלינן בתר הנותן דמחלק לרבים וזה עיקר כוונתו.

משא"כ גשם אף דבזמן אחד ישנם ריבוי אנשים המקבלים אך אין דבר המאחדם, ודו"ק].

ולפ"ז שוב יש לדון לענינינו האם כונת הגרי"ח הוא כפשוטו ממש שרק משום שהחברה נתקנה לשם כך, וא"כ אי"ז נוגע כאן בענינינו, או דעיקר כונת הגרי"ח הוא שהמעשה כאן הוא מעיקרו בשביל היתומים, וה"ה כל היכא שעיקר הקניה בשביל היתומים ג"כ.

ומהמגיה שם נראה כהצד השני שאין חילוק ביניהם וצל"ע.

אכן בהנהגות ופסקים מהגרי"ח זוננפלד אות ג כתב, יתומים המקבלים בגדים מחברה שנתייסדה לדאוג לצורך הרבים, כל אחד מהיתומים יברך ברכת הטוב והמטיב.

אבל אם אין זו חברה שנתייסדה לשם כך, כל אחד מהם יברך ברכת שהחיינו עכ"ל.

ולפ"ז צריך שתהיה החברה מעיקרא מיוסדת לשם כך, אך גם הנהגות ופסקים אלו איני יודע אם מר בר רב אשי חתים עלייהו, וכנראה יסד זה המסדר רק ע"פ תשובתו הנ"ל הנדפסת בשלמת חיים, ואין ראיה מכאן בזה וכנ"ל.

וראיתי בשערי הברכה (פ"כ סקס"ד) הביא בשם ספר ברכת הבית (סי' שכ"ד סקל"ח) שחילק בין אם המקבל אדם פשוט ועני או שהוא אדם חשוב, ואיני מכיר הספר הנ"ל, ואם קבלה היא נקבל.

וכעת שאלתי את מו"ר הגאון רמ"מ קארפ שליט"א, ואמר לי דבקנה בגדים לבניו לחתונה, האב מברך על הבגדים שקנה להם הטוב והמטיב [וכדברי המ"ב הנ"ל], ובניו מברכין שהחיינו, ומ"מ הוא יכול להוציאן.

מק"ט התשובה הוא: 117577 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117577