במשנ”ב סי’ תקנא סקע”ט הביא בשם הפמ”ג דריבוי שיער הצדעים של אשה אפשר שיש להקל, ואע”ג דבאבלות אסור שיער כל גופו כמ”ש ביו”ד סי’ שצ וה”ה באבלות זו אסור כל גופו כמ”ש בשו”ע או”ח סי’ תקנא סי”ב לענין שבוע שחל בו וה”ה מריטת שיער הפנים (ועי’ אמת ליעקב או”ח שם), ויל”ע בטעם ההיתר כאן.
והיה מקום לומר דבמקום צער לא נהגו, או י”ל שנהגו רק באיסור תספורת וזה אינו בכלל תספורת כדאשכחן בהל’ חוה”מ, ועכ”פ במקום צער נקטו להקל, [ועי’ מעין זה במג”א לגבי איסור בשר ויין מש”כ שם לענין דחיישי’ שמא קבלו בלשון מסויים עי”ש ואולי כאן אמרי’ לקולא דקבלו עלייהו רק איסור תספורת ואע”ג דלגבי אבלות כל גופו בכלל האיסור שמא בלשון התקנה לא נכלל].
ואולי י”ל עוד דמצרפי’ לזה גם דעת הפנים מאירות ח”ג סי’ לז שבנשים לא נהגו כלל מנהג זה דבנשים סמכי’ על דעת המחבר שגם באבלות הותר להם.
אבל יל”ע דההיתר שכתב המשנ”ב הוא גם לגבי שבוע שחל בו ושם הוא מדינא דגמ’ וממילא צל”ע למה מתירים כאן יותר מאבלות דמסתמא לשון תספורת בשבוע שחל בו שוה לדיני תספורת באבלות, ואולי גם באבלות מקיל בשיער הצדעים לנשים בצירוף דעת המחבר ומקל באבלות דרבנן במקום צער ואכן מצאתי דפמ”ג משב”ז כאן שהוא מקור המשנ”ב מצדד להקל גם שם כהב”ח בשיער צדעים של אשה לאחר ז’ בלבד וע”ז כתב דאפשר דה”ה כאן.
ועכ”פ לענין ג’ השבועות לכאורה היתר זה לא נאמר דוקא בריבוי שיער אלא בכל שיער פנים המצער לפי הענין ושו”ר בישא יוסף ח”ד סי’ קכב בשם הגריש”א שהתיר לצורך בשיער הפנים עי”ש אבל רק בג’ השבועות ולא בט’ הימים, והרהמ”ח צידד שם לומר דכוונת המשנ”ב להשוות איש לאשה דלא כהפנים מאירות הוא רק בשבוע שחל בו ובט’ הימים.
ויש להעיר ע”ז שדברי המשנ”ב דלעיל נאמרו על מה שהזכיר המחבר לענין שבוע שחל בו דוקא האסור מדינא דגמ’, ואפשר דה”ה לדידן באיסור שקודם לכן דהרי באיש אין הכונה שלדידן מותר קודם שבוע שחל בו רק דלפי מה שנתבאר סגי בכמה צירופים להתיר עכ”פ בג’ השבועות הסרת שיער הפנים באשה לצורך גם בלא שנפרש דברי המשנ”ב כנ”ל (וע”ע בדינים אלו באמת ליעקב או”ח שם ומ”מ בשיער המצער יש להקל).
השלמה לענין הסרת שיער לאשה בבין המצרים
בגוף התשובה יש להדגיש שכל מקום שנזכר בתשובה שיער הפנים הכוונה שיער הפנים כפשוטו דלענין חוה”מ יש לו דין אחר ואין הכונה לשיער הראש.
ויש להוסיף בזה דהב”ח שהוא מקור הקולא הזו (שהזכירו הפמ”ג לניד”ד והמשנ”ב הביא הפמ”ג) אמנם כתב בדעת הרי”ף פ”ג דמו”ק שההיתר הוא צידעא ובת צידעא, אולם המעי’ בדבריו יוכל להסכים ג”כ דלאו דוקא אלא כל מה שדרכה להסיר משער הפנים, דהרי חיליה ממה שהקשה הרמב”ן על הרי”ף שהתיר לאשה לגלח אחר ז’ והקשה הרמב”ן דהרי אשה אין דרכה לגלח ותירץ דמיירי במה שדרכה של אשה לגלח כגון צידעא ובת צידעא וא”כ לא נקט אלא מה שנזכר בגמ’ להדיא בשבת פ ע”ב בגילוח אשה וזה מה שמצוי שם שיער בנערותה שטורחת להעבירה אבל ה”ה כל מה שדרכה של אשה להעביר השיער (ועי’ בפ”ק דמו”ק) דהרי טרח הב”ח להעמיד דברי הרי”ף במה שדרכה של אשה לגלח.
ועוד כתב הב”ח שם וכל זה כדי שלא תתנוול על בעלה מחמת ריבוי שערות במקום דלא שכיחי שערות לשאר נשים עכ”ל, וכמובן דכל שיער שע”ג הפנים אם הוא מצער ומנוול הוא בכלל זה ולאו דוקא ריבוי אלא ה”ה כל מה שמצער לפי הענין כגון אם עומד במקום שומא וניכר ומצער הוא בכלל זה.
והבאתי מי שכתב דאולי היתר המשנ”ב על צדעים הוא קודם שבוע שחל בו ומה שכ’ המשנ”ב שאיש ואשה אסורים הוא בשבוע שחל בו (או בט’ הימים) והקשיתי דהרי גם באיש אין הכונה שמותר קודם שבוע שחל בו וא”כ גם לגבי אשה אין הכונה שקודם לכן מותר, אלא הכונה שסתם תספורת באשה אסור כמו באיש וגבי צדעים מותר דלא מחשיב לה המשנ”ב תספורת ע”פ הפמ”ג בשם הב”ח, ולכן בעיקר דברי המשנ”ב אין מקור לחלק דההיתר של שיער הצדעים הוא רק קודם לכן ושאח”כ בט’ הימים או בשבוע שחל בו הוא חמור ואז אין חילוק בין אשה לאיש, ואדרבה משמע שם במשנ”ב שכל דבריו [גם מה שהשווה אשה לאיש וגם מה שכתב ששער הצדעיים של אשה קיל] מיירי באותו הזמן ובפרט דהכל קאי על דברי המחבר דמיירי בשבוע שחל בו ומסתמא גם על דברי הרמ”א דמשוה קודם שבוע שחל בו לשבוע שחל בו.
והעירני הגר”ש צביון דהפמ”ג אמנם ציין לדברי הפוסקים שהתירו באבלות לאשה בשער הצדעים וטעם ההיתר הוא שלא תתגנה על בעלה ולמד דה”ה אבלות דידן אבל מקור ההיתר הוא ממס’ שמחות (שהובא בטור יו”ד סי’ שז ושא”פ) לפי פירוש הב”ח בדעת הרי”ף כנ”ל, והרי ברי”ף גופיה מבואר דההיתר הוא רק באבלות דיחיד ולא באבלות דרבים, וכן למד בנוב”י יו”ד סי’ צט, ומיהו תיובתא לא הוה דרש”י ובתוס’ ביבמות מ”ז לא פירשו הגמ’ כהרי”ף ולדבריהם אין מקור לאסור יותר ועי’ בתוס’ שם שנסתפקו להדיא בדין זה, וכ”ז בשבוע שחל בו אבל מקודם לכן מאן דמקל לא משתבש דמאן יימר שנהגו בזה איסורא עכ”ד הגרש”צ, וכוונתו ליישב פסק הגריש”א שהבאתי בתשובה להתיר קודם ט’ הימים [וה”ה להתיר קודם שבוע שחל בו אינו מופקע רק דלדידן נהגו ברוב הדברים בט’ הימים כמו שבוע שחל בו, ומ”מ בציפרניים קודם שבוע שחל בו יש לצרף החולקים על הט”ז גם בשבוע שחל בו ואכה”מ].
ואולי יתכן ליישב דהפמ”ג לא קאי על דברי השו”ע דמיירי בשבוע שחל בו אלא אדרבה הפמ”ג קאי על דברי הט”ז בסקי”ב דקאמר שלגבי ציפרניים אין להחמיר אלא בשבוע שחל בו (ובעי’ שי’ הט”ז והחולקים עליו דנתי במקו”א) והשווה הט”ז זה למה שבאבלות ג”כ הותרה נטילת ציפרניים לצורך מצוה, וע”ז קאמר הט”ז דכמו שמצינו שם היתר לצורך מצוה יש לומר דמנהגא לא קיבל זה, ור”ל דהמנהג לא קיבל דבר שמצינו בו צד קולא, והפמ”ג קאי על דברי הט”ז (אף שהפסיק באמצע בביאור דברי המחבר מ”מ הס”ק הוא ע”ס דברי הט”ז).
וע”ז קאמר הפמ”ג דכמו שמצינו שם היתר לאחר ז’ ה”ה לענין צדעים דאשה א”כ מאחר שמצינו צד היתר בזה יש לומר דכאן ג”כ בזמן מנהג לא קבלו כיון שיש בזה צד חומרא, ואולי זה כוונתו מש”כ “אפשר כה”ג כאן” ר”ל דגם כה”ג י”ל כאן דהיכא שיש צד קולא מחמת שהוא רק מנהג יש להתיר, ועי”ש אח”כ שהזכיר עוד חילוק בין זמן המנהג לזמן שאח”כ עי”ש [וזה מתיישב אם בא לומר דההיתר רק בזמן המנהג דהיינו מי”ז בתמוז].
ואם נפרש כן מצינו מקור שכבר כתב כפסק הגריש”א שהיתר הצדעים אינו אלא מי”ז בתמוז ואילך בזמן שאסור מצד המנהג, וגם מתיישב הקושי’ מהרי”ף על הפמ”ג, אבל במשנ”ב עדיין קשה כיון שהביא דברי הפמ”ג על דברי המחבר דמיירי בשבוע שחל בו.
עי’ במגיה על הפנים מאירות (הוצאת זכרון אהרן) שהביא דבספר מראות ישרים סי’ ח העיר על הפנמ”א הערה הנ”ל ותורף דבריו דהרי”ף מפרש הק”ו ביבמות מג ע”א דבאשה מותר לגלח ובשבוע שחל בו אסור, וממילא אם נפרש דשבוע שחל בו שרי לגלח אין כאן ק”ו וכהערת הנוב”י הנ”ל וצל”ע אם שייך לפרש ומה באיש בשבוע שחל בו שאסור לגלח ומותר ליארס ק”ו באשה בג’ חדשים שמותרת לגלח שתהא מותרת ליארס, ומ”מ הפנמ”א נראה מלשונו דקאי על הסוגי’ ביבמות שם, וכנראה שאינו כדעת הרי”ף בפרט זה וכמו שהעיר הרה”ג הנ”ל שהרי”ף נסמך גם על מס’ שמחות להתיר אשה בגילוח ואילו אבלות דרבים רש”י מפרש לה באופ”א עי”ש, ויש לאבלות דהק”ו של הגמ’ אינו מקור שאחר ז’ מותר בתגלחת דשייך לפרשו גם אחר ל’ לולי המסכת שמחות, וממילא עיקר המקור הוא ממס’ שמחות.
ואם נימא דבאמת אין סותר שי’ הרי”ף בשם המס’ שמחות לשי’ רש”י באבלות ישנה ואבלות דרבים י”ל דנקטו הפנים מאירות והמשנ”ב בשם הפמ”ג קולי דמר ודמר דאבלות דרבנן והלך אחר המקל באבל וכ”ש במקום דלא תתגנה.
מק"ט התשובה הוא: 133091 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133091
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.