שאלה
אני מחפש מקור, שאין ללבוש כובע, חגורה ונעליים של אדם שנפטר.
תודה
תשובה
בע"ה כ"ח חשון תשע"ז
שלום וברכה
כתב בספר חסידים (סי' תנד) וז"ל: לא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה.
לאחד ניתנו לו מנעלים של מת, ורצה לתת אותם לעני, אמרו לו ואהבת לרעך כמוך, אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי.
ויתן המעות לעני.
ע"כ.
והובא בכה"ח יו"ד סי' קט"ז ס"ק קמ"א, וכן הובא בספר זבחי צדק (סימן קי ס"ק פו), וכתב על זה, והרבה נזהרים בזה בעירנו.
וכתב בספר כורת הברית (קונטרס נוטפות מור אות נא) שהטעם לזה הוא שאם יקח נעלים אלה יתכן שמהרהורא דיומא על משכביה סלקא, ויחזה בחלומו שהמת בא לקחת את המנעלים שלו, ואמרו בברכות (נז ב) דבחלום כל דשקל שכבא מעלי בר ממסאני, על כן ראוי שלא יקח המנעלים, מה שאין כן בשאר חפצים של המת אין קפידא.
ע"ש.
ועי' בשו"ת עצי הלבנון (סי' מו) נשאל על מנהג העולם לחתוך המנעלים של מת לחתיכות דקות ומאבדים אותם, שמנהגם זה עוקר הלכה מפורשת דאיסור בל תשחית.
והביא דברי רבינו יהודה החסיד שכתב בספר חסידים (סי' תנד) וז"ל: לא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה.
לאחד ניתנו לו מנעלים של מת, ורצה לתת אותם לעני, אמרו לו ואהבת לרעך כמוך, אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי.
ויתן המעות לעני.
ע"כ.
ודקדק בדבריו שלא הזכיר מתחלה שאסור ללבוש מנעלים של מת, ותנא היכא קאי.
ולכן כתב בעצי הלבנון שנ"ל שיש ט"ס בדבריו של הספר חסידים וצ"ל מנעלים של מתה, וכוונתו למ"ש בחולין כאן וכנ"ל לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה (של עור בהמה שמתה מאליה.
רש"י) בכלל של חיה שחוטה, מפני ב' דברים, אחד מפני שמתעהו, ואחד מפני הסכנה.
ופרש"י, שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור.
וזוהי ג"כ אזהרת רבינו יהודה החסיד שלא ימכרנה לישראל אפי' מודיעו שהיא של מתה וליכא גנבת דעת, דאכתי איכא משום סכנה.
ולפ"ז נפלא בבירא כל חומרת העולם בזה.
עכת"ד עצי הלבנון שם.
וכדבריו כתב הגרי"מ טוקצינסקי ז"ל בגשר החיים ח"א (עמוד נח) שהביא דברי הספר חסידים הנ"ל, וכתב, ושמעתי מהגאון הרצ"פ פראנק שליט"א, שלדעתו נפל ט"ס בדברי הספר חסידים, וצ"ל מנעל של מתה.
וכברייתא דחולין צ"ד (הנ"ל).
ולפ"ז אין מקור כלל למנהג הנזהרין במנעל של מת.
וכתב שהיא סברא גדולה ע"ש.
וכיוונו לדברי העצי הלבנון הנ"ל ודו"ק.
וכתב הגרע"י בתשובה: וכבר קדמם בפירוש זה מהר"א פוסק (בשם השמועה) בספר כורת הברית (בקונט' נוטפות מור אות נא).
אלא שהקשה ע"ז דא"כ אפי' לגוי יאסר מפני גנבת דעת, כדקי"ל (חולין צד) אסור לגנוב דעתו של גוי.
ולכן נ"ל שהעיקר כפשוטו.
וה"ט כדאמרי' (ברכות נז ב) כל דשקיל שכבא מניה מעלי בר ממסאנא וסנדלא.
ואין מראין לאדם חלום אלא מהרהורי לבו, ושמא יראה בחלומו שנוטלו ממנו בחזרה ויחוש לסכנה סגולית.
ע"כ.
והנה קושיתו נתיישבה בדברי העצי הלבנון הנ"ל דמיירי במודיעו.
(וטעמו להס"ח אינו מתאים כ"כ עם מ"ש רבינו יהודה החסיד (בצוואותיו אות יג) שאין לקבל שום דבר מן המת בחלום.
ובפרט שאין דמיון בין נוטל מת המת, לנטילת המת ממנו), עכ"ד, וע"ע שם מה שהאריך למעשה בענין זה [הובא בס' דף על הדף חולין צ"ד א' שנסתייעתי בספר הזה בהרבה ואולי רוב המובאות בתשובה זו].
ויעוי' בגיטין ס"ח ב' ששאלו למה כששמעת את אותו אדם שאמר לסנדלר עשה לי נעלים לשבע שנים צחקת, והשיב לו, משום שאותו אחד אפילו שבעה ימים אין לו לחיות, וכיצד חפץ בנעלים לשבע שנים.
ובניצוצי אור הקשה, מה מקום יש ללעוג עליו, הרי מצינו במסכת תענית (כג, א) שהיה איש אחד שנטע חרובים לבנו, וכמו כן איש זה יותיר את מנעליו לבנו.
ועי' בברכות נ"ז ב' כל דשקיל שכבא [מת] מן הבית, מעלי לבית, לבר ממסאנא וסנדלא עי"ש ברש"י.
ועיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קלג), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנ"ב), ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א (סי' תשג), ובס' אוצר חיים (נדפס בדעווא תרפ"ח), ובספר שמירת הגוף והנפש ח"א (סי' עא, עמוד רלו).
ע"ש.
ושיתקיים בנו בילע המות לנצח וגו'
***
שאלה חוזרת המשך להנ"ל
יישר כחכם
אני מבין שיש מקור רק למנעלים, ולא לאיסור לבישת כובע או חגורה.
***
תשובה
שלום רב
אכן אין בעיה בדברים האחרים, אלא רק בנעלים או 1כעין זה, כן נראה מסתימת הפוסקים שדברו בזה, וכן מצאתי כתוב גם בספרי הלכה, וכן מוכח להדיא גם בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קנב.
בכבוד רב
***
מק"ט התשובה הוא: 119065 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119065