{יום ג' לסדר ויצא ע"ו}
שאלה - כתב השו"ע או"ח קכ"ד ס"י, מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"צ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ע"כ.
והקשה כ"ת מ"ש מכל סתם שמונ"ע שאין הש"ץ מוציא יחיד אפי' בדיעבד, וה"נ כיון שהלה התפלל שלא כדין יחזור ויתפלל כדין.
תשובה ז"ל המ"ב שם סק"מ, יכוין דעתו - דאע"ג דקי"ל דש"ץ אינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי שאני הכא שהתפלל אלא ששכח ולא הזכיר לכן אע"פ שהוא בקי הש"ץ מוציאו ע"כ.
וביאר עוד הט"ז וז"ל, מי ששכח כו' זה דברי בה"ג בתו' והרא"ש הביאו ראיה לזה ממה דארשב"ג כשם שש"ץ מוציא שאינו בקי כך מוציא הבקי והקשה ב"י דהא לא קי"ל כרשב"ג אלא בר"ה וי"כ אבל בשאר ימות השנה קי"ל כרבנן דאין ש"ץ מוציא הבקי וכאן מיירי בשאר ימות השנה ותי' דרבנן מודים לרשב"ג בשכח וטעה ול"פ אלא בלא התפלל כלל וקשה דהא ר"ג לא פטר אלא עם שבשדות דאניסי וממילא רבנן דפליגי ס"ל אפי' במקום א'ו'נ'ס אינו פוטר הבקי ושכח לא עדיף מא'ו'נ'ס וי"ל דבשכח לא הוה הטעם משום א'ו'נ'ס אלא דלא חייבו רבנן דרשב"ג את הבקי שלא יסמוך על הש"ץ אלא בכל התפלה אבל בשביל דבר א' בלבד יוכל לסמוך על הש"ץ כל ששומע מתחלת י"ח עד סוף ובמרדכי פ' בתרא דר"ה כתב דלבה"ג קי"ל כר"ג אפילו בשאר ימות השנה ואח"כ הביא בשם מהר"ם דאם שכח ברכה שלימה לא מהני ליה שמיעה מש"ץ ונראה דגם התו' והרא"ש וטור נתכוונו לזה והיינו דכתבו לחלק בין לא התפלל כלל פי' אפי' בטעות לשכחה מ"מ בזה לא יסמוך על הש"ץ ובתוס' סוף ר"ה יש עוד חילוק דבשומע מש"ץ לכ"ע יצא אלא דברוצה לפטור אפילו בלא שמיעה פליגי רבנן ורשב"ג מ"ה מהני כאן ביעלה ויבא ש"ד לכ"ע כיון שרוצה לשמוע מתחלה ועד סוף עכ"ל וע"ע בפמ"ג מה שנו"נ בדבריו.
א"כ הט"ז ביאר הענין באר היטב, והענין הוא שיש חילוק בין אם עדיין לא התפלל לבין אם התפלל ושכח איזה פרט, שע"מ להשלים פרט א"צ להתפלל בכל הפרטים כדין, אלא בשמיעה מן הש"ץ סגי.
אלא שיש להוסיף על דבריו לדון, לפי מה שדנו הראשונים ונחלקו בדבר (הובא במ"ב, ועיין מה שהביא הגר"א גנחובסקי בס' בני ראם עמ"ס ברכות), אם המתפלל ושכח אזכרה חשיב כברכה לבטלה או לא, דאי חשיב כברכה לבטלה מ"ט מחשבינן ליה השתא כמ"ש הט"ז כמי שהתפלל הכל.
וצ"ל דאי"ז דוקא בפנימיות ומשמעות הדבר שהתפלל, אלא מכיון שבמציאות אמר את רוב מה שהיה מחוייב לומר ורק השמיט דבר, בכה"ג סגי שישמע מן הש"ץ, ויש לדון עפ"ז מה יהא הדין בשכח במזיד, דבפשטות דברי הט"ז אין כאן הטעם מדין א'ו'נ'ס כלל, כמ"ש הט"ז דבשכח לא הוי הטעם משום א'ו'נ'ס וכו', אבל בשביל דבר אחד בלבד יוכל לסמוך וכו', וא"כ לכאורה ה"ה מזיד, אבל ממה שנקטו בלשונם 'שכח' אפשר דדוקא שכח, משא"כ הכא שעשה שלא כדין, וגם להדעה שאם שכח דבר חשיב כברכה לבטלה, וא"כ ע"כ שאי"ז השלמת המעשה כמ"ש, אלא רק להשלים אמירתו גרידא, מ"מ במזיד כיון שעשה שלא כדין י"ל דלא אהני ליה מידי.
מק"ט התשובה הוא: 117487 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117487