מסתימת הדברים בב"ב קיג ע"א ובכורות נב ע"ב ושו"ע אה"ע סי' צ ס"א ועוד משמע דאין חילוק ובכל גונא בירושה חשיב ראוי עי' שם ושם.
ומצינו להדיא ראיה לזה ברש"י בבכורות נב ע"ב גבי נכסי דאבי אבא מבואר דבין אם המוריש הוא יורש יחיד או לא מה שהוא יורש נחשב ראוי ולא מוחזק עי"ש בלשונו, וגם לגירסת הצ"ק שם ברש"י דגריס 'אחר' במקום 'אחד' מ"מ מודה דהדין המבואר שם הוא בין כשהמוריש הוא יורש יחיד או לא [דהרי קאמר "אפי' יש לו בן אחר" ומלשון אפילו משמע דמיירי בכל גוני, ומיירי בכל גוני גם לענין מסקנא דמילתא שאין הבכור יורש ירושה זו], ודוק.
והנה בשו"ע הל' ירושת בכור חו"מ סי' רעח ס"ג איתא דאם הבנים שמתה אחר מיתת האב ולא נשבעה על כתובתה ועכשיו אחר מיתתה ירשו הבנים הכתובה חשיב כמוחזק ולא כראוי, ומבואר מזה שאם האם מתה אחר מיתת האב והשאירה ממון בעין אינו בכלל נידון זה, אבל הטעם פשוט דמה שאינו בכלל נידון זה אינו משום שבאופן זה הו"ל ראוי ולא מוחזק אלא משום שבאופן זה בניה יורשין אותה ואין בעל יורש את אשתו בקבר [עי' בב"ב קיד ע"ב לפי' הרשב"א שם בשם הר"י מיגש], ולכן באופן זה לא מיירי השו"ע והוא פשוט.
וראיתי בבאר היטב אה"ע סי' צ סק"ו בשם המבי"ט ח"א סי' רי"ב ראובן שנתן מתנה לבתו מעכשיו כל זמן שלא יהיה לו בן מאשתו פלונית ומתה בתו בחיי בעלה ואח"כ מת ראובן או אשתו בלא בן מוחזק מיקרי יורש הבעל אותה ע"כ.
וצריך ביאור דודאי הדין כך הוא דכיון שהבת זכתה בממון מעכשיו נמצא דכשמתה כבר ירש אותה בעלה, אבל מה שייך זה לנידון אם הוא ראוי או מוחזק דהרי אם קבלת המתנה או הירושה של הבת הוא רק במיתת האב הרי אין הבעל יורש את אשתו כשהיא יורשת בקבר שהרי כבר אינה אשתו אז כלל [עי' ברשב"א הנ"ל], ומה שייך לנידון אם הוא ראוי הוא מוחזק ואולי סבירא ליה דהוא אותו הדין שאינו יורש אותה כשהיא בקבר הוא מדין שאינו יורש בראוי.
אבל נראה דלק"מ דגם שעיקר הטעם שאינו יורש את אשתו כשהיא יורשת בקבר הוא משום שאינה אשתו אז, אבל לענין זה הוה פשיטא ליה דמהני לזה מה שנתן לה המתנה מעכשיו, רק דס"ד דחשיב ראוי ולא יירשנה מדין ראוי כיון שהוברר הנתינה לחלקה רק לאחר מיתתה וס"ד דלא גרע מהלוואה להחשיב ראוי, לכך קמ"ל דחשיבא הבת מוחזקת בשעת מיתה.
עכ"פ גם מדבריו מבואר כנ"ל שגם במוריש יחיד (היינו כשהמוריש ראובן הוא יחיד בירושה של שמעון המוריש שלו) חשיב ראוי לענין היורש של המוריש ראובן הזה.
גם בשו"ע אה"ע סי' צ ס"ב ובב"ש שם סק"י משמע דהנידון שם כשהאשה היא יורשת יחידית, ומקור הדין מב"ב קכה ע"ב, ונראה דהנידון שם על הבעל לרשת בתורת ירושת אשתו ולא מצד דיני תנאים, דאם הוא מצד דיני תנאים מאי נפק"מ בין מוחזק לראוי ובין בעל לשאר יורשים, אלא ע"כ שדיני תנאים מסתיימים בזכיית הבת בסעי' שם, ומשם ואילך תלוי בדיני ירושה, וקיצרתי עי' בפנים ותבין.
מק"ט התשובה הוא: 120705 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120705