בדיני הסיבה האם יש צורך שתהיה באופן שא"א להשתמש עם היד

‏אור ליום שלישי י"א ניסן תשע"ו

לכבוד הגאון ר' יו"ט זנגר שליט"א

שמעתי היום יום ב' מכבוד הדר"ג שליט"א, שרצה לחדש דלכאורה הסיבה היא באופן שא"א להשתמש עם היד, וחיליה מהא דגרסינן בפרק ערבי פסחים דף קח ע"א, הסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה, ופי' הרשב"ם הסיבת ימין לאו שמה הסיבה.

שהרי בימינו הוא צריך לאכול עכ"ל, הרי דלכאורה חזינן דההסיבה היא באופן שא"א להשתמש ביד שעושה באותו הצד את ההסיבה, והביא הדר"ג ראיה עוד מדברי הביאור הלכה סימן תעב שכתב וז"ל, והיכי שהוא גידם ביד ימינו או שיש לו מום בידו הימנית שא"א לו לאכול בו צ"ע איך יעשה דאם יסב בימינו יש לחוש שמא יקדים קנה לושט ואי בשמאלו כמו שאר בני אדם במה יאכל ועד כאן לא הצריכו לאיטר לסמוך על שמאלו משום דעכ"פ יש לו עוד יד ואף שאינו רגיל לאכול בה תמיד מ"מ יאכל בה בפעם הזאת וכמו שכתב הרשב"ץ ביבין שמועה אבל בעניננו א"א לו לאכול רק בשמאלו שהוא מוטה עליה וזה א"א וכמו דמבואר נמי בש"ס עיין ברשב"ם בד"ה הסיבת ימין וכו'.

ואפשר דבכגון זה לא הצריכוהו חכמים כלל הסיבה וצ"ע עכ"ל.

אכן לולי דבריו הו"א דאין שום דין דשייך ליד כאן, דלא מצינו שיהא ענין שתהא ההסיבה דוקא על היד, וראינו בפוסקים שדנו בגדר ההסיבה כמה צריך שתהיה התנוחה, אך מה ההסיבה קשורה להיד שיהיה דין שיסב באופן שלא יוכל להשתמש בידו.

וביאור דברי הגמ' לכאורה לפי' הרשב"ם הוא, דמאחר ואי"ז נוח להשתמש בימינו ממילא אי"ז דרך חירות, ומאחר שאי"ז דרך חירות אינו יוצא כך בהסיבה, והנה בשו"ע סי' תע"ב ס"ד כתב כשהוא מסיב לא יטה על גבו וכו', וכתב המ"ב סק"ט דזה לא מקרי דרך חירות, וא"כ ה"ה הכא הטעם שא"א להסב על ימינו הוא משום שצריך להשתמש בימינו וא"כ ממילא אי"ז דרך חירות.

ומיהו דברי המ"ב צ"ל דאזלי כפי' הרשב"ם שפי' דמ"ש בגמ' שם שמא יקדים קנה לושט קאי על הסיבת ימין ולא קאי על פרקדן, דאילו לפרש"י טעם דפרקדן לא שמיה הסיבה הוא משום שמא יקדים קנה לושט.

[דברי הרשב"ם דלעיל על הסיבת ימין אזלי אליבא דפרש"י].

אכן כעת ראיתי מי שכתב דלרש"י ב' טעמי איכא בפרקדן, ועיין בדברי הב"ח דלקמן [ובמה שכתב הב"ח עוד בפנים].

ותהלה לא-ל ראיתי שכ"כ גם בכה"ח סי' תע"ד סקכ"ב כמו שכתבנו, שכתב שם דטעם הא דיש לפטור גידם הוא משום שלא תיקנו הסיבה אלא דרך חירות ולא דרך צער, ולכן גם מי שיש לו מכה ביד שמאל ואינו יכול להסב על ידו הו"ל מצטער ופטור, וכן בזקן או חולה, היכא דא"א לו להסב בלא שיהיה לו צער מזה כתב בחוט שני הל' פסח פי"ז סק"ה, דפטור מלהסב.

וראיתי עוד בשם הגרי"ש אלישיב משו"ת אבני ישפה הובא באשרי האיש פרק ס' ג"כ שאי"ז ענין ליד, ומיהו באחרונים הוכיחו מגמ' זו דבעינן הסיבת גופו ולא סגי בהסיבת ידו, וזה נכון דבעינן הסיבת הגוף, אבל מה שרצה הדר"ג להוכיח דבעינן דוקא על היד זה מנ"ל.

וראה עוד בהלכות פסח מהגרי"א דינר בשם הגר"נ קרליץ שליט"א בזה"ל, ואין הבדל אם מוציא ידו אל מחוץ למשענת שבצדו או נשען עליו גם עם ידו - יש כאן הסיבה דרך חירות ויצא עכ"ל.

אח"ז נראה עוד, דהנה ביאור הגמ' יהיה לפי הצד ההוא, לכאורה כך, דמיירי באדם שאכל בהסיבה אלא שהיסב בימין, וע"ז קאמר דלא יצא מכיון שיש תנאי בזהסיבה שצריך שיהא באופן שא"א להשתמש בידו כשמסיב.

והנה אם באמת כל החסרון בהסיבת ימין היה משום שאינו מקיים את מצוות הסיבה כראוי כשמיסב ועדיין יכול להשתמש בידו, א"כ יוצא שאת העיקר כאן לא נזכר בסוגיין שהרי העיקר בא להשמיע שאם היסב באופן שיכול להשתמש בידו אי"ז הסיבה, ותחת זו נזכר ענין אחר דהסיבת ימין בדיעבד לא שמיה הסיבה מכיון שע"כ עשה כן באופן ששייך להשתמש בימינו שהרי צריך לאכול בו וא"כ בודאי לא הסיב כדין, וזה לא נראה.

וביותר, דהרי ברור דשייך איזו שהיא אכילה שלא ע"י ימינו, כגון שתחב לו חבירו בפיו או שתחב לעצמו לפני ההסיבה, או בכל אופן שיהיה, וא"כ מ"ט סתמה הגמ' דל"ש הסיבה א"כ כ"ז הוא מטעם שיכל להשתמש בידו.

עוד יתכן להביא ראיה מדברי הב"ח בסימן תעב, וז"ל, וכתב מהר"ש לוריא ז"ל (בביאורו לטור) אף על גב שתופס פירוש רשב"ם עיקר דולא עוד קאי אהסיבת ימין וכו' מכל מקום מאי דקאמר תלמודא מעיקרא הסיבת ימין לא שמיה הסיבה הוי נמי דסמכא ולכך אפילו דיעבד לא הוי הסיבת ימין הסיבה דה"ל כאילו לא היסב כלל וצריך לחזור ולהסב ואף על פי שלפי הטעם דשמא יקדים לא שייך לחזור דמאי דהוה הוה מכל מקום לפי טעם הראשון לא הויא הסיבה כל עיקר עכ"ד ומכל מקום למאי דנהגינן כראבי"ה דדיעבד יצא אפילו בלא הסיבה כל עיקר א"כ לעולם אין צריך לחזור ולהסב עכ"ל.

ומסתבר דאי איתא דהב"ח ס"ל שהחסרון בהסיבת ימין הויא משום שהשתמש בימינו בשעת ההסיבה, עכ"פ היה צריך לבאר בדבריו מ"ט לא חשיב הסיבה מכיון שהשתמש ביד ימינו, אבל לא כתב כלום אלא כתב שאי"ז הסיבה, ולכאורה זהו ראיה דיש חסרון בהסיבה עצמה [מעצם מה שאינו יכול להשתמש], ולא מצד שע"י שמשתמש ממילא עושה את ההסיבה שלא כדין.

אכן צריך לידע אם שייך לבאר כדברינו ג"כ בלשון הביאור הלכה, וכן צריך לברר שוב אצל כבוד הדר"ג שליט"א מה היתה כונתו, ויתכן שמ"מ מסכים דיש גם חסרון של חירות ורק מוסיף דמשמע מל' הרשב"ם גם דבעינן שיוכל להשתמש בידו.

או דרק ר"ל שתנוחת ההסיבה מסתמא שהיא באופן שאי"ז נוח להשתמש ביד.

מק"ט התשובה הוא: 117617 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117617