או”ח סי’ תקצ ס”ב תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו וכו’, ומקור הספק בגמ’ ר”ה לד ע”א דב’ דעות הם המשנה והברייתא ודעה ג’ הוסיף ר’ אבהו ספק שלישי, ויל”ב דהא מתני’ וברייתא מבואר בכמה דוכתי דהלכה כמתני’ דאם רבי לא שנאה ר’ חייא מנין לו, ועוד דר’ אבהו היאך פליג אמתני’ וברייתא דקדמו ליה, ובפרט דר’ אבהו גופיה לא משמע דחלק עליהם אלא דספוקי מספקא ליה, ומיהו לדעת הגאונים שהביא הב”י כאן שאי”ז ספק ממש אלא שהיו בזה כמה מנהגים והיה נראה כאגודות אגודות מיושב כ”ז (ואפשר דאם היה קובע הלכה כהמשנה בלבד לא היו שומעין לו מקומות שלא נהגו כהמשנה וגם אפשר דיש להם לחשוש למנהגם הקודם אם הוא מנהג קבוע שהונהג ע”פ חכם ג”כ ואכה”מ).
ויש לציין עוד בענין זה דכל החישובים דג’ או ט’ קולות דהמשנה או הברייתא הוא לפי שיטתם, אבל להצד הג’ שהוסיף ר’ אבהו שהוא שברים ותרועה ביחד א”כ שיעור השברים כדמר ושיעור התרועה כדמר.
מק"ט התשובה הוא: 136102 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136102
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.