במשנ”ב סי’ ג סקכ”ז כ’ בשם הט”ז והמג”א והברכ”י דבאשתו נדה או שהוא בדרך אין דין נשוי לענין בהכ”ס, ולשון המג”א שם אם אין אשתו עמו או שבא בדרך.
ויש לדון בשעת סמוך לוסתה או בחולה או בכל ט’ מידות כגון בגמר בלבו לגרשה ושאר דיני ט’ מידות.
ובפשוטו כל היכא דיש מניעה בגושמ”ע חשיב אין פת בסלו גם כשאין איסורי הרחקות דהרי החשש הוא משום חימום כמבואר בנדה יג ע”א.
ובמקרה שיש מניעה ובידו לתקן עכ”פ כשאינו בקל היה מקום ללמוד ממה דאסור כשהיא בדרך.
ומ”מ זה פשוט דמחמת עיסוקים ותפקידים א”א לצמצם שיהיה פת בסלו לאותו רגע ממש ובודאי דמש”כ המשנ”ב לענין שהוא בדרך אין הכונה בזה בשבילי העיר אלא שהוא במרחק דרך יותר משיעור המתנה שדרך להמתין בעת הצורך.
וממילא באפשר לתקן לא דמי לדרך רחוקה שאינו בידו לבוא עכשיו, וצל”ע.
מק"ט התשובה הוא: 129197 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129197
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.