תשלומין

לכבוד הרב הגאון רבי עקיבא משה סילבר שליט"א

שלום רב ותודה רבה

שאלה: שמעתי במצוות מחיית עמלק, שלאו דווקא זרע עמלק מצווה למחותו, אלא כל אומה שנלחמת נגד ה' ועמו – שהולכת בדרכו של עמלק, מצווים אנו למחותם מדין מחיית עמלק.

והביאו ראיה מהגרמנים ימ"ש שהיו בני יפת, ולמרות זאת אומרים שהם עמלק.

האם נכון הדבר?

שאלה: האם יש עניין להחמיר בשביתת כלים ולהפקירם מערב שבת.

שאלה: על מה סמכו להדליק מערב שבת מאוורר וכדו', שמשמיע קול כשדולק, הא כל דבר שמשמיע קול – אסור להפעילו אף מערב שבת, כדמוכח שבת יט:

שאלה: רש"י שבת יט: דארגיז - אדם אחד היה, אמגושי, שבנה לאותה העיר, ורב המנונא דר בה, ועדיין מערת קבורתו קיימת שם, כך מצאתי בתשובה.

וצ"ב, מאי נפקא לן במערתו, אם שם או לא?

שאלה: האם כשנתארך שרביטו של אחשוורוש – נעשה כבד כמו שרביט באורך זה, או לא?

שאלה: מגילה כז: ולרבי מאיר היכי דיירי בה, וצ"ב, מדוע לא משלמים על מה שדרו שם דמי שכירות?

שאלה: במצוות מחיית עמלק, צ"ב – וכי אין להם בחירה?

שאלה: לרמב"ם דסבירא ליה, דכל מעשה כישוף וכדו' לית בהו כלום, ואין בהם שום כוח, אם כן – כיצד יצא העגל?

שאלה: האם גדי שבים – מותר לבשלו בחלב, מדאורייתא ומדרבנן?

שאלה: "ויחל משה וכו' ויתן על פניו מסווה" – וצ"ב, כיצד ידע שקרן אור פניו, ששם על פניו מסווה? הא כתיב, "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"?

שאלה: יש לי ראיה שמשה לא הסתכל במראה לכוון התפילין, דאל"כ – היה יודע שקרן עור פניו, וקרא כתיב "ומשה לא ידע" וכו'.

שאלה: תרומות פ"ט מ"ה "מאה לגנה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין": צ"ב, מדוע הא ספק דרבנן לקולא.

שאלה: מבואר בגמרא, דזמן ק"ש - זהו זמן שכיבה וקימה.

מה יהיה הדין אם כל העולם יְשַׁנּוּ את שעת קימתם – האם ישתנה זמן ק"ש? ואם לאו, מאי טעמא?

שאלה: שו"ע סימן נח "יש אומרים אם לא קרא קריאת שמע של ערבית יש לה תשלומין בשחרית שקורא שתי פעמים, וכן אם לא קרא של שחרית יש לה תשלומין בשל ערבית שתים".

מה כוונתו "לא קרא" – האם לא קרא כלל, או לא קרא בזמנה?

שאלה: שבת כד: רבא אמר: אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם, הוא - ולא מכשירין, לבדו - ולא מילה שלא בזמנה, דאתיא בקל וחומר.

וצ"ב, ממה נפשך: אם קיבלה מרבו – הא ודאי ק"ו טוב הוא.

ואם לא קיבל מרבו – ק"ו זה.

ודאי שלא יעשהו מעצמו, ואין צריך קרא לאפוקי מק"ו זה, דהא אין אדם דריש ק"ו מעצמו.

שאלה: מוכח בשבת כז.

שהמילה "או" באה לרבות.

וצ"ב, אם כן – אמאי במכות דרשינן "בת אביו או בת אמו, אבל בת אביו ובת אמו לא" – הרי אדרבה "או" באה לרבות?

שאלה: מעטפה ששלחו בה דברי תורה – האם צריך לגונזה?

אהרן אריה כהן

***

תשובות

בס"ד

שלום רב וכט"ס

שאלה: שמעתי במצוות מחיית עמלק, שלאו דווקא זרע עמלק מצווה למחותו, אלא כל אומה שנלחמת נגד ה' ועמו – שהולכת בדרכו של עמלק, מצווים אנו למחותם מדין מחיית עמלק.

והביאו ראיה מהגרמנים ימ"ש שהיו בני יפת, ולמרות זאת אומרים שהם עמלק.

האם נכון הדבר?

תשובה: הגרמנים הם מבני עשו כמש"כ במגילה ו' עי"ש וביומא ט' ובהגר"א ויעב"ץ, ויש איזו משמעות בחז"ל שמצוות מחיית עמלק נסובה על בני עשו, עי' בפסיקתא דר"כ פיסקא ג' זכור.

ומ"מ גם לזה לא מסתבר שדין המחייה להלכה למעשה הוא על כל בני עשו [כמו"כ א"א לדעת בפרטות על כאו"א מביניהם ובכל דור ודור].

שאלה: האם יש עניין להחמיר בשביתת כלים ולהפקירם מערב שבת.

תשובה: באופן שהוא ודאי מותר לכל הפוסקים לכאורה אין להחמיר כדעת ב"ש דקי"ל שהלכה כ"ה ואסור לעשות כב"ש, אך בענייני שביתת כלים במקומות שמחלוקת הפוסקים מה הדין יהיה בכל דבר נידון בעצמו.

שאלה: על מה סמכו להדליק מערב שבת מאוורר וכדו', שמשמיע קול כשדולק, הא כל דבר שמשמיע קול – אסור להפעילו אף מערב שבת, כדמוכח שבת יט:

תשובה: אפשר שסבורים שאינו ניכר כ"כ, וגם אם ניכר הקול הרי הכל יודעין שלא הדלוקוהו בשבת, עי' ברמ"א סי' רנב ס"ה, ושו"ע סי' שלח ס"ג, מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ז, מנח"י ח"א ס' קח סק"ו, שו"ת שערים המצויינים בהלכה או"ח סי' פ' סק"ג, שבט הלוי ח"א סי' מז, ובספר דף על הדף שבת יח ע"א.

שאלה: רש"י שבת יט: דארגיז - אדם אחד היה, אמגושי, שבנה לאותה העיר, ורב המנונא דר בה, ועדיין מערת קבורתו קיימת שם, כך מצאתי בתשובה.

וצ"ב, מאי נפקא לן במערתו, אם שם או לא?

תשובה: מביא ראיה שפירושו בגמ' נכון הוא, שהרי מערת קבורתו קיימת והכל יודעים שהוא בנה את העיר וזה ראיה שאין פירוש זה השערה בלבד אלא מציאות ידועה וקיימת.

שאלה: האם כשנתארך שרביטו של אחשוורוש – נעשה כבד כמו שרביט באורך זה, או לא?

תשובה: לא שמעתי הכרח בדבר לכאן ולכאן.

שאלה: מגילה כז: ולרבי מאיר היכי דיירי בה, וצ"ב, מדוע לא משלמים על מה שדרו שם דמי שכירות?

תשובה: הנה בודאי שכל אחד יכול להתנות תנאים במכירה ועפ"ז יוכל להיות בכל מקרה הדין שלו, אבל מ"מ המכירה הנזכרת כאן היא באופן זה, ודנו כאן לפ"ז, והטעם שהם עושים באופן כזה הוא משום ששוה למוכר למכור מפפני שצריך את הכסף, אע"פ שבמידה וירצה את זה חזרה יפסיד את הבית לזמן קצוב הזה [ובס"ה באו"ה על החזקה של כסף גם משלמים, אלא שהתוה"ק אסרה עלינו, אבל באופן המותר לעשות לטובת ב' הצדדים [להדעות שצד אחד בריבית מותר] לא יהיה בזה איסור.

וכמו"כ המוכר עצמו בשעת המכירה הרי סבור שהוא לא יפקיע אח"כ המכירה שוב, ולכן לא אכפת ליה להתנות כן.

שאלה: במצוות מחיית עמלק, צ"ב – וכי אין להם בחירה?

תשובה: הם בחרו לעצמם ונגזר עליהם מה שהם בחרו לעצמם, עי' בפסיקתא דר"כ פיסקא ג – זכור, כתיב לא תתעב אדומי וכו'.

וכמש"כ הרמב"ם על פרעה שאיבד הבחירה שלו ע"י מה שעשה מתחילה.

שאלה: לרמב"ם דסבירא ליה, דכל מעשה כישוף וכדו' לית בהו כלום, ואין בהם שום כוח, אם כן – כיצד יצא העגל?

תשובה: יש כבר הרבה קושיות מדברי חז"ל על הרמב"ם, עי' בס' נשמת חיים, ואין אנו צריכין לתרצם אחר שכבר הגר"א בסכינא חריפא הכריע שאין הלכה כהפלוסופי' בזה כלל ואכמ"ל ועי' בס' משנת החלומות ובס' הגאון מה שהביאו בכל זה.

שאלה: האם גדי שבים – מותר לבשלו בחלב, מדאורייתא ומדרבנן?

תשובה: מן התורה אינו מין גדי, דאטו איסורי האכילה שיש בבהמות טמאות ביבשה יהיו אסורות בים כשיש להם סימני טהרה, ועי' ב"ק נד ע"א בעי רחבה המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו מי אמרינן כיון דעיזא לא נחית בים ושיבוטא לא סליק ליבשה לא כלום עביד או דלמא השתא מיהת קא מנהיג, ותוס' בע"ז לט ע"א כתבו ע"פ גמ' זו שהוא עז של ים, ואעפ"כ חזינן שאינם מין אחד.

ועי"ש בתורת חיים שכתב, לא ידענא מנא להו דשיבוטא היינו עז של ים דאדרבא התם משמע דשיבוטא לאו היינו עיזא אלא מין אחר וקמיבעי ליה חי הוי כלאים בכהאי גוונא מי אמרינן כיון דעיזא לא נחית בים ושיבוטא לא סליק ליבשה לאו כלום עביד או לא כדאיתא התם וכ"כ הרמב"ם בפרק ט' מהלכות כלאים דשיבוטא לאו מין בהמה הוא אלא מין חיה שבים היא ע"כ.

שאלה: "ויכל משה וכו' ויתן על פניו מסווה" – וצ"ב, כיצד ידע שקרן אור פניו, ששם על פניו מסווה? הא כתיב, "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"?

תשובה: המסוה הניח רק לאחר שהבין כן מן העולם כמבואר בפסוקים.

כדכתיב (ס"פ כי תשא): וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָֽעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹֽא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּֽוֹ, וַיַּרְא אַֽהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּֽירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָֽיו וגו', ורק אח"כ נאמר, וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶֽה.

שאלה: יש לי ראיה שמשה לא הסתכל במראה לכוון התפילין, דאל"כ – היה יודע שקרן עור פניו, וקרא כתיב "ומשה לא ידע" וכו'.

תשובה: מי שהוא חכם מובהק כמשה ובודאי קים ליה שיודע לכוין התפילין בעצמו בלבד פשיטא לכו"ע שאין ענין שיסתכל במראה.

ויש להוסיף עוד, דהנה קי"ל שרק מי שישנו בכתיבה יכול לעשות תפילין, וגם אם הניח משה תפילין שעשה בעצמו קודם מתן תורה אבל מ"מ אח"כ הרי כבר היה מחוייב בדבר והיה צריך לעשות לבד, ונהי שדבר פשוט שמשה היה מניח תפילין כל היום [שהרי מי שאינו חולה מעים חייב להניח כל היום כמבואר בשו"ע ובביאור הלכה, ומשה לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים לד, ז), וגם לא יצאה ממנו רוח סרוחה מעולם, כמו שאמרו חכמים במדרש גבי פטירת משה], אבל בדקות האלו שירד משה מן ההר עד שבאו אליו בודאי שלא הספיק עדיין לעשות תפילין.

כמו"כ מי אמר לך שמדובר כאן באור גשמי שאפשר לראותו במראה, ועי' בהר"מ בהקדמתו לספר המורה ותבין.

שאלה: תרומות פ"ט מ"ה "מאה לגנה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין": צ"ב, מדוע הא ספק דרבנן לקולא.

תשובה: בהרבה מאוד מקומות אין אומרים ספק דרבנן לקולא, עי' בכללי הש"ך יו"ד סו"ס ק"י, ובתערובת בפרט שנקטינן על המעורב כאילו הוא איסור, עי' בד"מ יו"ד סי' ק"י ושאר נו"כ שם.

שאלה: מבואר בגמרא, דזמן ק"ש - זהו זמן שכיבה וקימה.

מה יהיה הדין אם כל העולם יְשַׁנּוּ את שעת קימתם – האם ישתנה זמן ק"ש? ואם לאו, מאי טעמא?

תשובה: אומרים בשם הגרי"ח זוננפלד שבאמת משתנה כהיום מזמן הגמ', אבל סוגיין דעלמא אינו כן, ומסתימת כל הפוסקים שדנו בזמני היום לענין זה נראה שלא ס"ל מהחידוש הזה, ובאמת יל"ע בזה, ומ"מ להלכה א"א להקל בזה.

שאלה: שו"ע סימן נח "יש אומרים אם לא קרא קריאת שמע של ערבית יש לה תשלומין בשחרית שקורא שתי פעמים, וכן אם לא קרא של שחרית יש לה תשלומין בשל ערבית שתים".

מה כוונתו "לא קרא" – האם לא קרא כלל, או לא קרא בזמנה?

תשובה: הכונה לא קרא בכלל, וזה קאי על מה שנתבאר בסעי' שקודם זה [סעי' ו'], שיקרא באותו יום, וע"ז אמר שוב שאם לא קרא כלל באותו יום משלים ביום שלאח"כ.

שאלה: שבת כד: רבא אמר, אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם, הוא - ולא מכשירין, לבדו - ולא מילה שלא בזמנה, דאתיא בקל וחומר.

וצ"ב, ממה נפשך: אם קיבלה מרבו – הא ודאי ק"ו טוב הוא.

ואם לא קיבל מרבו – ק"ו זה.

ודאי שלא יעשהו מעצמו, ואין צריך קרא לאפוקי מק"ו זה, דהא אין אדם דריש ק"ו מעצמו.

תשובה: אדרבה ברפ"ו דפסחים מבואר שאדם דורש ק"ו מעצמו ורק גז"ש אין אדם דן מעצמו.

שאלה: מוכח בשבת כז.

שהמילה "או" באה לרבות.

וצ"ב, אם כן – אמאי במכות דרשינן "בת אביו או בת אמו, אבל בת אביו ובת אמו לא" – הרי אדרבה "או" באה לרבות?

תשובה: הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא, שהייתור בא להוציא ממה שהיה בלא הייתור.

שאלה: מעטפה ששלחו בה דברי תורה – האם צריך לגונזה?

תשובה: יל"ע בזה, ומ"מ לא נראה שייחדו זה לקביעות אלא רק לפעם אחת, כמבו' במשנ"ב גבי סודר שצרר בו תפילין פ"א שא"צ לגונזו, וגם המעטפות הללו הרי לא התכוונו לשימוש קבוע, במקרה רגיל, וגם לא נראה שנהגו רוב העולם לגנוז המעטפות.

בברכה מרובה

***

לכבוד הרב חדש שליט"א

שלום רב

שאלה: ברכות י: "ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, וכו'.

קדוש הוא, מנא ידעה? סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו".

וצ"ב מה רבותא בזה, הרי לא כתוב שלא ראה מעולם, אלא רק בזמן שהיה שם.

וזה יכול להיות עם כל אדם רגיל.

תשובה: כנראה שהיה שם בשעור זמן שבשאר בני אדם כבר חייב שיהיה קרי, ושמעתי בעבר שיעור זמן בזה מצד הטבע.

וכנראה ג"כ שהיא היתה מכבסת בגדיו או מכינה אותם לפני הכביסה.

שאלה: אתרוג שלם שחתכוהו לשני חלקים ולא נחסר ממנו מאומה, האם כשר.

ואם פסול מדין מה פסול.

ואם פסול מדאורייתא או מדרבנן.

תשובה: לגבי ככרות של לחם משנה כתב השולחן ערוך סימן קס"ח ס"ב, אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם; ואפילו בשבת יכול לחברם.

וכתב המשנה ברורה ס"ק ט בשם הא"ר, ומ"מ אם יש לו אחר שלם לא יבצע ע"ז [וגם אם נימא דחיבור שלו חשיב שלם מ"מ דבר שברייתו בידי שמים לכאורה לא מהני חיבור אדם, ומו"כ דרק במילתא דרבנן ולא במילתא דאורייתא].

ויל"ע עוד בזה.

ומ"מ כ"ז לפלפולא בעלמא אבל לדינא הדבר ברור שפסול, וכמש"כ השו"ע סי' תרמח נסדק כולו מראשו לסופו, אפי' אינו חסר כלום, פסול; אבל נשאר בו שיור למעלה ולמטה, אפי' כל שהוא, כשר; ויש מי שאומר דדוקא מלמטה, אבל בחוטמו אפי' כל שהוא, פסול.

הגה: ויש מחמירים לפסול בנסדק רובו; וכל שלא נסדק רוב קליפתו העבה לא מקרי נסדק (רבינו נסים) עכ"ל.

וגדרי הפסול הם כשאר חסר דהיינו מדאורייתא דבעינן לקיחה תמה [ביום הראשון].

שאלה: הנוהג כדעת השו"ע לעשות עמוד במגילת אסתר בסופה, ורוצה לחוש גם לשיטת הטור ורש"י לעשות עמוד גם בראש המגילה, האם טוב עושה או מגרעות נתן.

תשובה: לומר שאין שום ענין בזה קשה לומר, מכיון שיוצא בזה עוד דעות בראשונים.

ויעוי' בערוה"ש שכתב לומר טעם במה שלא נהגו בשום עמוד משום שאין יודעים אם הוא בראשה הוא בסופה.

וז"ל (סימן תרצא סעיף ז) וזהו טעם העולם שאין עושין עמוד כלל למגילה מפני שאין אנו יודעין איך לעשות העמוד.

שאלה: עני המקבל צדקה – האם יש בזה חסרון של "שונא מתנות יחיה"?

תשובה: בודאי שיש ענין שלא לקבל, אבל מה שמוכרח מוכרח.

ועי' אג"מ יו"ד ח"ד סי' ל"ו סק"ד.

שאלה: בכל דין ממון שאין לו תובעים שפטור, מה הפשט בזה? הרי מצידו הוא חייב, ומה איכפת לן שאין מי שיתבע אותו, כגון אם חייב לשבט הכהונה – הרי גזל את שבט הכהונה, וכי הגוזל ממון ששייך למאה אלף איש – ייפטר משום ממון שאין לו תובעים?

תשובה: אין פטור בממון שאין לו תובעים שלא צריך להוציאו, והוא רק נפק"מ לדינים מסוימים.

ומה שהורה החזו"א לענין מעשר ראשון הוא מחמת שאין כח תביעה לאף אחד.

שאלה: תרומות פ"ז מ"ז: המאכיל בניו הקטנים תרומה, משמע שם בתוספות יו"ט ובמשנה ראשונה, שאם יש להם לקטנים – חייבים הם לשלם.

וצ"ע, הרי חש"ו פגיעתן רעה.

ועוד צ"ע במה שכתוב במשנה שאביהם חייב.

מדוע? הרי חש"ו פגיעתן רעה.

תשובה: ראיתי לשון התי"ט "שאם היה להם שמחוייבים לשלם" והוא צע"ק, והיה אפשר ליישב דמש"כ שאין להם כלול בזה ג"כ שאין להם דעת להתחייב אבל הוא דוחק, ואולי כונתו להפוסקים שמשלם כשיגדל.

שאלה: שם: פ"ח מ"ב: וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם, רבי אליעזר אומר: יבלעו.

וצ"ע, כיצד שרי להו למבלע, ולעשות איסור דאורייתא על מנת לשלם.

ומה שכתב שם בתפארת ישראל, שכדי שלא יפסד התרומה שרי – וכי ישראל שרואה תרומה שעומדת להיפסד – יאכלנה? ועוד צ"ע, הרי כעת כשבולעו – איננו שוגג, אלא מזיד, ואם כן, מאי קאמר שם התויו"ט שמשלם קרן וחומש, הרי על מזיד – ליכא קרן וחומש.

תשובה: ס"ל שהלעוס כבלוע עי"ש ברא"ש בשם הירושלמי, וממילא הכל נקבע לפי תחילת זמן האכילה אם היה שוגג וכו' ואם היה מותר לו, ועי' שו"ת משנה הלכות חלק יז סימן קצג ד"ה והנה כי.

שאלה: ידוע מה שכתבו בספה"ק, דפסוק "אחות לוטן תשמע" ופסוק "שמע ישראל" – זה אותו הדבר.

למעשה, אדם שאין לו ספר – איזה פסוק יגיד?

תשובה: לכאורה שמע ישראל מכיון שיש לו בזה הבנה של ייחוד ה' [וכגון שאין לפניו זמן אלא כדי לומר פסוק אחד וכדו'].

שאלה: מצינו הרבה בש"ס: חייב בהכרת.

לכאורה היה לכתוב "חייב כרת".

תשובה: ע"ש הכתוב הכרת וגו'.

שאלה: האם מיץ פירות – יש בו משום גילוי?

תשובה: מחלוקת בחלק ממיני המשקין העודפין על ג' משקין, בחולין מ"ט ע"ב, ומחלוקת רמב"ם ושא"ר איך לפסוק.

שאלה: זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויצא דף קנז ע"ב "א"ר יוסי לית לן מלה בעלמא דלא הוי דכר ונוקבא וצ"ב, הרי ידוע דהגמרא בשבת אומרת שכינים – לא פרי ורבי.

תשובה: כיום יודעים שכל מין פרה ורבה כדברי הזוהר, ואת כוונת הגמרא האריכו האחרונים כבר ליישב.

שאלה: פרשת תרומה: "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה".

ומקשים, דהרי היה צריך לומר "ויתנו לי תרומה", וחשבתי לפרש כך: שהכוונה בפסוק היא, שדיבר ה' אל משה לומר לבנ"י, שימנו גבאים שיקחו כסף מעמ"י, ושפיר קאמר קרא – "ויקחו לי תרומה".

האם פשט זה אמת הוא?

תשובה: יכול להיות.

ועי' חומת אנך ר"פ תרומה.

שאלה: כל המועדים בטלין, חוץ מחנוכה ופורים.

ושמעתי מתלמיד חכם אחד לבאר, שבמקור המימרה היה כתוב "כל המועדים בְּטַל" והכוונה היא – בְּטַל ולא בגשם.

כמו שידוע מהפוסקים, שצריך לעשות את כל המועדים בְּטַל.

חוץ מחנוכה ופורים שרק הם נמצאים בימי הגשם, אך המדפיסים הוסיפו מדעתם וכתבו "בטלין".

האם השערה זו נכונה?

תשובה: קשה לשער דבר כזה מדעתינו, ועי' בראשונים שהביא המלקט על הירושלמי מגילה הנדמ"ח עם ליקוטי ראשונים.

שאלה: תרומות פ"ח מ"ו "ונשוכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות".

צ"ב, מדוע לא פסקו הטשו"ע.

תשובה: עיין ביורה דעה סי' ס'.

שאלה: מה הדין אם צריך להתפלל ב' תפילות: אחד של עכשיו ואחד של תשלומין, והתפלל אחת והתכוון לפטור גם את השניה.

האם יצא ידי חובתו?

תשובה: לא.

שאלה: מה הדין בהנ"ל, אם התפלל בקול והשמיע לאזניו וכיוון לצאת ממנו עצמו, כדין שומע כעונה – האם מקרי שהתפלל פעמיים? והאם יש ראיה לדבר זה?

תשובה: אפשר להביא ראיה ממה שנקטו הפוסקים שא"א לצאת כשהוא עצמו מדבר (היינו ברוב המקרים למעט מקרים מסוימים כגון קריאה"ת ליש מן הפוסקים), וג"כ לא מסתבר לעשות פלגינן עד כדי כך.

שאלה: פרשת וישב במעשה שר המשקים והאופים כתיב: "ויספר שר המשקים", ובסיפור שר האופים כתיב – "ויאמר אל יוסף", ולא "ויספר".

וצ"ב, מדוע המילה שונה בכל פעם?

תשובה: אפשר שהיה מהורהר בדברי יוסף שאמר על הראשון קודמו [שהרי חלם את פתרון קודמו], ולכן לא סיפר באריכות כרעהו, או י"ל באופ"א שכיון שכבר הראשון עיכב את יוסף מזמנו לא רצה להאריך ולעכב את יוסף יותר מדי.

שאלה: מ"ב סי' תעה ס"ק מ"ה, הביא בשם הגר"א, דאיכא מצווה לאכול מצה כל שבעת הימים.

וצ"ב, מדוע אין מברכין על מצווה זו, ואע"פ שהיא איננה חובה, מ"מ מצינו הרבה מצוות שאינן חובה ומברכין עליהן.

תשובה: עיין בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' ר"ט), ובשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' י"ד אות י'), וביחו"ד ח"א סי' כ"ב ובמקורות הרבים שציין.

בכבוד רב

***