שאלה לכבוד הרב הגאון רבי יעקב משה סילבר שליט"א יישר כח עצום על התשובות המשמחות גם הפעם אשמח לתשובות באריכות נועם כמובן לפי זמן כת"ר ומקווה אני שאינני מטריח ואם כן נא הודעני שאלה: ע"ז כא. "מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום ...קרא עוד
שאלה
לכבוד הרב הגאון רבי יעקב משה סילבר שליט"א
יישר כח עצום על התשובות המשמחות
גם הפעם אשמח לתשובות באריכות נועם כמובן לפי זמן כת"ר ומקווה אני שאינני מטריח ואם כן נא הודעני
שאלה: ע"ז כא.
"מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום דאית בה תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר, אי הכי, בתים נמי איכא תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממזוזה, אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר הוא", וצ"ב דג"כ מעשר זה חובה כשהשדה שלו, ושזה לא שלו לא חייב.
ואינני מבין חילוק של חפצא וגברא.
שאלה: שם: כ.
"לא תחנם - לא תתן להם חן", האם האיסור דוקא בפני הגוי, וכששומע שאומרים עליו כך.
שאלה: שם: כ: "כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו", האם זה כפשוטו ממש שזורק הטיפה לפיו.
שאלה: שם: כ.
"ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, וכו' בכה - דהאי שופרא בלי עפרא", וצ"ב איך בוכה על יופי, הרי שקר החן והבל היופי.
שאלה: שם: יח: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים - זה אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, ובדרך חטאים לא עמד - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, ובמושב לצים לא ישב - שלא ישב במושב אנשי פלשתים, מפני שלצנים היו", וצ"ב וכי זה שבחו, ורציתי לומר שכוונת הגמ' לענין השכר שלא רק שיקבל שכר על מה שהיה צדיק, אלא יקבל גם על מה שלא היה רשע כמותם, האם נכון.
וכעין פירוש הגר"א על דין וחשבון.
שאלה: רש"י ע"ז לא: ד"ה החמיץ מותר – "יין מגתו חדש", וצ"ב מדוע כתב רש"י חדש, הרי כל יין מגתו חדש הוא.
שאלה: שם: לא: "ישן - מותר, אין מניחו ליישן; החמיץ - מותר, אין מניחו להחמיץ", צ"ע אמאי לא הובא דין זה ברמב"ם וטור ושו"ע.
שאלה: שם: כא.
"ובחו"ל מוכרין וכו'.
מאי טעמא? כיון דמרחק לא גזרינן".
וצ"ב דיש מקומות קרובים לא"י.
שאלה: שם: כא.
"מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום דאית בה תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר", וצ"ב מהיכן לומדים שאסור להפקיע עצמו ממצוה.
ומשמע בגמ' שהוי איסור דאו'.
שאלה: האם מותר לברך בהבדלה שני ברכת בשמים על כמה סוגי בשמים כגון עשבי ועצי, או דהוי הפסק.
שאלה: פ' חקת "ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה וכו' ישרף" (י"ט, ה'), מה מרבין בד' אתין אלו.
שאלה: במצות מילה, האם המצוה זה להיות מהול, או עצם מעשה המילה, או שתיהן.
שאלה: פ' חקת "ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו" (כ', כ"ח), מה מרבין בג' אתין אלו.
שאלה: בזהר כתוב לפעמים רזין ולפעמים רזי דרזין, מה ההבדל בניהם, הרי סוד זה סוד, ומה אפשר יותר.
שאלה: האם כל רגע שמהול מקיים מצוה.
בתודה
אהרן אריה כהן
***
תשובה
שלום רב וכט"ס
קבלתי שאלותיך שוב, להלן התשובות:
שאלה: ע"ז כא.
"מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום דאית בה תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר, אי הכי, בתים נמי איכא תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממזוזה, אמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר הוא", וצ"ב דג"כ מעשר זה חובה כשהשדה שלו, ושזה לא שלו לא חייב.
ואינני מבין חילוק של חפצא וגברא.
ת.
לפי' הר"ש משאנץ [הובא בחי' רבינו יונה] מבואר דהכונה דסבירא לן כמ"ד שהקרקע חייבת והגוי לא מפריש, אם כי הרבה ראשונים חלקו על פירוש זה בכוונת הסוגיא כאן.
ולהחולקים עי' בתוס' שבשדה הישראל מפקיע בידים ולא רק במכירה, ע"י שזורע שדה זו, ועיין עוד שם, וברשב"א מה שחילק באופ"א דבשדה יש נזק ללוי שאינו מקבל המעשרות.
שאלה: שם: כ.
"לא תחנם - לא תתן להם חן", האם האיסור דוקא בפני הגוי, וכששומע שאומרים עליו כך.
ת.
פשטות הגמרא שם ושו"ע יו"ד סי' קנא סי"ד שבכל גוני אסור גם שלא בפניו, רק אם מכוין לשבחו של הקב"ה.
שאלה: שם: כ: "כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו", האם זה כפשוטו ממש שזורק הטיפה לפיו.
ת.
התורת חיים שם כתב וז"ל, ושמא הוא רמז לארס נחש הקדמוני אשר גרם המיתה לעולם.
כי מלאך המות הוא סמאל אשר רכב על הנחש ע"כ.
שאלה: שם: כ.
"ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, וכו' בכה - דהאי שופרא בלי עפרא", וצ"ב איך בוכה על יופי, הרי שקר החן והבל היופי.
ת.
היופי הוא שבח להקב"ה.
ועי' יסודות הבית וקדושתו לאאמו"ר במאמר היופי עמ' פב.
שאלה: שם: יח: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים - זה אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, ובדרך חטאים לא עמד - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, ובמושב לצים לא ישב - שלא ישב במושב אנשי פלשתים, מפני שלצנים היו", וצ"ב וכי זה שבחו, ורציתי לומר שכוונת הגמ' לענין השכר שלא רק שיקבל שכר על מה שהיה צדיק, אלא יקבל גם על מה שלא היה רשע כמותם, האם נכון.
וכעין פירוש הגר"א על דין וחשבון.
ת.
גם יקבל שכר וגם זהו שבחו שכן היה נסיון גדול שהגיע במקורו ממשפחת עובדי ע"ז וכולם סביבו היו עוע"ז ובודאי שהיה אמור להמשיך כמהום בדרך הטבע, והוא פירש מהם מדעת עצמו, וגם כשהיו לו נסיונות במשך השנים הוא לא נפל מדרכו ואמונתו.
שאלה: רש"י ע"ז לא: ד"ה החמיץ מותר – "יין מגתו חדש", וצ"ב מדוע כתב רש"י חדש, הרי כל יין מגתו חדש הוא.
ת.
בא לפרש מהו יין מגתו.
שאלה: שם: לא: "ישן - מותר, אין מניחו ליישן; החמיץ - מותר, אין מניחו להחמיץ", צ"ע אמאי לא הובא דין זה ברמב"ם וטור ושו"ע.
ת.
עיין ב"י יו"ד סי' קטז מה שציין לדברי הרמב"ם מה שפסק מגמ' זו.
ועי"ש בפר"ח סק"א.
שאלה: שם: כא.
"ובחו"ל מוכרין וכו'.
מאי טעמא? כיון דמרחק לא גזרינן".
וצ"ב דיש מקומות קרובים לא"י.
ת.
נתנו גדר בזה לפי רוב המקומות, משא"כ סורי' שאינו סותר את הגדר אם יחלקו בינו לבין חו"ל, מאחר ובלאי הכי דינו חלוק משאר חו"ל לענין הרבה דברים, אבל בתוך חו"ל עצמו אין מחלקין.
שאלה: שם: כא.
"מאי אין צריך לומר שדות? אילימא משום דאית בה תרתי, חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר", וצ"ב מהיכן לומדים שאסור להפקיע עצמו ממצוה.
ומשמע בגמ' שהוי איסור דאו'.
ת.
לפי' ר"ש משאנץ דלעיל ניחא.
וגם לשאר הדיעות עיין מה שהבאתי שם בשם הרשב"א.
שאלה: האם מותר לברך בהבדלה שני ברכת בשמים על כמה סוגי בשמים כגון עשבי ועצי, או דהוי הפסק.
ת.
לפי מה שכתב הריטב"א בפסחים נד ע"א שמעיקר הדין אחרי שבירך על הבשמים קודם הבדלה אסור לברך שוב בהבדלה שמוציא לבני ביתו, וז"ל, נראה לי שאין ברכת הבשמים בחזרה זו דההיא ברכת הנהנין הוא וכבר יצא, ולא דמי לברכת היין של קידוש (ר"ה כ"ט ב'), דהתם קידוש גורר אותה לעשותה חובה מה שאין כן בזה דאפשר להבדלה בלא עצי בשמים, ואף על פי שחוזר ומריח בו מ"מ נראה כאוכל לבטלה כדי שיברך, אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם לחזור ולסדר ברכת עצי בשמים להוציא בניו ובני ביתו, ויש לי לומר דכשחוזר ומריח אינו נראה כמריח לבטלה כיון שעושה כך להוציא אחרים והנאה חשובה היא זו מפני גרם מצוה שמוציא אחרים עכ"ל.
ולפ"ז לא מבעיא לדעתו שיהיה אסור, אבל גם מה שכתב לתרץ את המנהג לא שייך כאן.
ויש לדון להלכה בזה [ועיין חזו"א סי' ל"ה סק"ז], אבל בודאי לכתחילה לא אריך לעשות כן מחמת הריטב"א ומה דלא נהוג לא נהוג והבו דלא לוסיף עלה.
ויש עוד לציין דלפי מנהגינו בני אשכנז כדעת המג"א והמ"ב שהמנהג לומר בהבדלה מיני בשמים גם על מה שברכתו בורא עצי בשמים, כדי שלא יבואו ע"ה לברך עצי על דבר שברכתו מיני ובירכו לבטלה, לפ"ז בודאי לא יהא נידון כאן.
שאלה: פ' חקת "ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה וכו' ישרף" (י"ט, ה'), מה מרבין בד' אתין אלו.
ת.
עין ספרי כאן דלר' ישמעאל דרשינן ריבוי אחר ריבוי.
שאלה: במצות מילה, האם המצוה זה להיות מהול, או עצם מעשה המילה, או שתיהן.
ת.
יש כמה משמעויות שיש מצוה בכל רגע, כמו במנחות מ"ג ועוד, וראה בשו"ת מהר"ח או"ז (בסימן י"א וסימן קפ"ג) שכתב דמצות עשה דמילה מתחילה בעצם "עשייתה", אולם נמשכת על האדם כל ימי חייו מחמת היותו מהול, והיינו דלא מיבעיא דעצם עשייתה הוי "מצוה", אלא אף במה דהוי מהול בכל רגע ורגע ה"ז ממשיך מצותו תמיד.
ועוד יש בזה נידון באחרונים, עיין חידושי הגר"ח הלוי ע"ז כז ע"א, שפת אמת בכורות מט ע"ב, שיעורי הגר"ש רוזובסקי מכות יד ע"א אות תיב.
ועוד רבים.
ופשטות הוא שיש ב' פרטים במצוה זו.
שאלה: פ' חקת "ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו" (כ', כ"ח), מה מרבין בג' אתין אלו.
ת.
לא ראיתי דבר ברור בזה, ועיין בספרי זוטא [כ"ז י"ג], ר' סימאי אומר הרי הוא אומר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש את אלעזר בנו מלמד שהעמיד משה את אהרן על הסלע והיה מפשיטו בגדי כהונה עד שנמצא לבוש בגדי שכינה אמר משה אשרי אדם שראה לו כן בחייו ע"כ, ולפ"ז ניחא דיש לומר דאת בגדיו מרבה שהיו לאהרן בגדים אחרים, וזה לא הפשיטן משה.
שאלה: בזהר כתוב לפעמים רזין ולפעמים רזי דרזין, מה ההבדל בניהם, הרי סוד זה סוד, ומה אפשר יותר.
ת.
כמו בכל דבר ששייך דרגות, ומשל לדבר סודות המלוכה והממשלה של מלכותא דארעא שיש להם סודות שאין מגלין אלא לצנועין, ויש להם סודי סודות, שאין מגלין אפילו לצנועין גרידא אלא רק לחשיבי דמלכותא, ואף יש סודות שאין יודעין מהם אלא אחד או שניים הראויים לדבר זה.
ומ"מ הזוהר שבידינו מחובר מהרבה חיבורים כידוע, ולכן יש שינויי סגנונות לפעמים ביניהם.
שאלה: האם כל רגע שמהול מקיים מצוה.
ת.
ראה מה שכתבנו לעיל במכתב זה.
בכבוד רב וכט"ס
***
קרא פחות