יוחסין

שאלה

שלום רב,

אם מלכתחילה לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה (דעת רבי אלעזר) – ויש דלא סבירא להו הא דר' אלעזר, בר"פ עשרה יוחסין - מה פשר הפסוק (עזרא ח, טו) "ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם", למה שיהיו שם בכלל בני לוי כשרים, אם כל הפסולים, וביניהם כל פסולי הלווים, עלו לשיטתו מבבל ארצה ישראל? ואפילו ישראלים לא היו כי אם פסולי יוחסין?

בברכה שלמה,

רועי אלקבץ

***

תשובה

בע"ה

כ"ח חשון תשע"ז

שלום רב

אין כונת ר"א שהיה בבבל רק סולת נקיה ועם עזרא היה רק פסולין, שהרי עלו גם כהני לווי וישראלי, כמפורש במתני' ר"פ עשרה יוחסין, וגם להדעות שא"י ייחוסן פחות מבני בבל אין הכונה שהם בחזקת פסולין אלא שהם כשרים והיו ביניהם פסולין, אבל בודאי שהרבה כשרים עלו ומסתמא שרובם היו כשרים ופוק חזי מהטענה שהיתה לריש לקיש ביומא ט' ב' על בני בבל שלא עלו לא"י בזמן עזרא ולא הצטרפו בשעתו עם אותם שעלו, ויש מסורת שהביא הר"ש עדני מחבר מלאכת שלמה על המשניות [תלמיד בעל השיטמ"ק] שעזרא הסופר כשהעלה את ישראל שלח גם לבני תימן שיבואו לעלות ולא רצו וקיללן בעניות ונתקיים בהם בעוה"ר ע"ש.

וממילא היה תמיהה שלא עלו לוים מכיון שלא היו רק פסולין.

בכבוד רב

***

{בע"ה מוצש"ק לסדר משפטים ע"ו}

פ"ק מודיעין עילית קרית ספר

{לכבוד ידידי וכו' שיחי'}

ע"ד אשר נשאלתי ממע"כ בענין קריאת ספר הדרכות בשבת על עניני הריון ולידה, אם יש בזה איסור מצד שטרי הדיוטות או לא, ואין הנושא כשיש צורך דחוף לידע הוראות ופרטים כעת, אלא כשרצון האשה להעשיר ידיעותיה בענינים אלו ע"מ שתוכל לשמור על בריאות המצב ביתר שאת בס"ד.

תשובה הנה בשו"ע או"ח סי' ש"ז סי"ז כתב וז"ל, אסור ללמוד בשבת ויו"ט זולת בד"ת ואפילו בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר וע"פ סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח עכ"ל.

וכתב המ"ב ס"ק ס"ה, ויש מי שמתיר וכן נוהגין להקל וכתב בא"ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב"ם והר"ן אוסרים ע"כ.

א"כ מעיקר הדין יש להתיר.

והנה בענינינו שיש בזה צורך הלידה ושמירת בריאות העובר והאם, לכאורה היה מקום להתיר עוד מצד צרכי מצוה, וכמו שאיסורי דיבור בשבת התירו לצורך מצוה, אכן לכשנדקדק בדברי הראשונים המובאים בב"י כאן לכאורה לא נמצא היתר ברור לזה, ואדרבה לכאורה מפורש דגם לצורך מצוה אין היתר ע"ז, וז"ל הב"י שם, כתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק שואל (מ"ב) שאסור ללמוד בשבת וביום טוב זולת בספר הנבואות ופירושיהן ואפילו היה אותו ספר בחכמה מן החכמות, וכתבו הרב המגיד בפרק כ"ג הי"ט, וכן נראה ממה שכתב הר"ן בפרק כל כתבי (מג ב' דיבור ראשון) בשם הרז"ה (המאור מג א' ד"ה והא) מאחר שפסק מנהג הראשונים שהיו נוהגים לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה אין לנו למנוע עצמנו מלקרוא בכל כתבי הקדש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו עד כאן, וכתב הב"י משמע דדוקא בכתבי הקדש או ספר שיש בו סרך קדושה קורין אבל לא בספר שאין בו סרך קדושה.

וכתב הב"י עוד, אבל מדברי הרשב"א נראה שמותר ללמוד בספרי החכמות בשבת שכתב בתשובה (ח"א סימן תשעב וח"ד סי' קב) שמותר להביט באצטרול"ב בשבת שאינו אלא כאחד מספרי החכמה דמה הפרש בין כתוב ורשום בלוחות נחשת בעט ברזל לכתוב בספר וכן כתב האגור (סי' תקח) שהרשב"א (ח"ז סי' רפח) והרמב"ן התירו לקרוא בשבת בספרי רפואות מפני שחכמה היא ולא דמי לשטרי הדיוטות וכו' ע"כ.

א"כ לדברי האוסרין הנ"ל שזוהי הדעה הראשונה בשו"ע, יש לאסור כל ספר שאין בו סרך קדושה, ושמא מ"מ צורך מצוה שאני וצ"ע.

עוד יש לדון דשמא יש כאן מצורך השבת עכ"פ, באופן שהקוראת מתחילה מיד אחר הקריאה להשתדל לקיים הכתוב בספר וג"ז צ"ע, והכל לפי הענין.

אכן נראה דיש למצוא מקום להתיר מצד זה שיש צורך בקריאה, לפ"מ שדנו האחרונים על קריאת צייטונגי"ן (עיתונים) בשבת, וז"ל השבות יעקב ח"ג סי' כ"ג, ילמדנו רבינו על מה סומכין העולם במדינה זו רבי' וגם שלמי' שקורין בשבת בכתביהם שנדפסו חדושיהם מסיפורי מלחמות וכיוצא בהם שקורין בל"א נייא צייטונג והלא אסור לקרות בשבת בסיפורי מלחמות כמבואר שם בא"ח תשובה וכו' וע"ד קריאת הנייא צייטונג בשבת אפשר לומר שסוברין דהא דפסק דאסור לקרות בספרי מלחמות היינו מלחמות הקודמין הישנים שאין בהם צורך לקרות בהם עכשיו אבל בתוך כתב התחדשות שנדפסי' מקראות של זמני' הללו שיש בהם כמה צורכי בני אדם לידע באיזה מדינה שהוא מלחמה או שאר מקראו' רעות ח"ו ואולי אפשר להציל איזה דבר ע"י איזה פעולה וכיוצא בזה נ"ל דליכא בזה אסור קריאה משום שטרי הדיוטות כנ"ל הק' יעקב עכ"ל.

ואכן דברי השבות יעקב הובאו במ"ב, ואף דמשמע מדבריו דס"ל להלכה דלא כהשבו"י, ע"ש בשעה"צ ס"ק ע"א ובדברי הגרנ"ק שהובאו במנוחה שלמה עמ' ר"מ, מ"מ היינו דוקא מפני שיש בהם ידיעה מעניני משא ומתן כלשונו במ"ב ס"ק ס"ג, אבל בספר שאין בו ידיעה בעניני משא ומתן לא, וה"ה ספרי הדרכה שיש בהן פרסומות של משא ומתן תעשה שאלת חכם, ויש מן המורים שהורו להקל בד"ת בכה"ג, ויל"ע אם גם לצורך מצוה כזו היו מקילים.

עוד יש לדון היכא שהספר נכתב בלה"ק שהתיר הרמ"א סי' ש"ז סט"ז לקרוא בספרי סיפורים ומלחמות אם כתובים בלה"ק, ויעויין בס' איל משולש (שטרי הדיוטות פ"ז הערה קל"ט) שהביא מהגר"נ קרליץ שליט"א שלא שייך להתיר דברים הכתובים בלה"ק בא"י בזמנינו כיון שאינו לומד עי"ז את הלשון, וגם שאינו ממש לה"ק, וטענה זו האחרונה צע"ק, דהרי כמעט כל התיבות בל' המדוברת הם תיבות הנזכרין בכל ספרי התנ"ך ורז"ל, וגם אותן תיבות שלא נזכרו הרי כל המדרשים והתלמודים מלאים מתיבות בכל מיני לשונות ולא הקפידו בזה כלל, אע"פ שאמרו בספרי ובירושלמי ספ"ג דסוכה שאם אין האב מלמד את בנו לה"ק ראוי לו כאילו הורגו, והפליגו חז"ל במעלת המספר בלה"ק, מ"מ לא הקפידו כלל לערב כל מיני לשונות יוני ורומי וסורסי במדרשים, ולא נמצא כמעט שום ספר שאין בו תיבות מלה"ק [אולי התנ"ך, וגם זה לא לגמרי, עיין מגילה ט' א'], וא"כ אנו היאך נקפיד, בפרט שיש כמה דברים מחודשים כיום שלא נמצא להם שם בלה"ק, ובע"כ אומר תיבות הללו בלשון המדוברת, וצ"ע.

והנה מכיון שיש כאן כבר כמה צדדים להתיר לגמרי אם כתוב בלה"ק, א"כ לכאורה יש להתיר ודאי, דכיון דבדבנן הוא יש להתיר, וכלשון הרמ"א בד"מ ויש לדקדק מדבריהם דלא נאסר לקרות בשטרי הדיוטות אלא כשכתובים בלשון לע"ז אבל אם כתובים בלשון הקודש מותר לקרות בהן דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו דברי תורה אבל לא נראה כן ממה שאכתוב בסמוך לדעת מקצת רבוותא דאסרו לקרות בספרי חכמות חיצוניות אף על גב דמסתמא הם כתובים בלשון הקודש מיהו נראה מאחר דאינו אלא איסור דרבנן דיש לסמוך אדקדוק דברי התוספות לקרות בהן כשהן כתובים בלשון הקודש ולכן נוהגין גם כן לקרות בספרי החכמות בשבת ואפשר דאף הרמב"ם והר"ן והמגיד משנה לא אסרו וכו' עכ"ל הרמ"א, וכן המג"א והט"ז והבאר היטב והמ"ב כתבו להתיר לקרוא אגרת שלומים בלה"ק, ובכה"ג בענינינו נראה דיש יותר מקום להתיר וכנ"ל, א"כ חזינן מדברי הרמ"א דבדרבנן אין כ"כ מקום להחמיר לכאורה עכ"פ כאן שיש בזה צורך.

והיכא שיש בספר קצת דברי מוסר ויראת ה', בכה"ג נראה דודאי יש להתיר ואין בזה שום סרך איסור, עיין מ"ב סי' הנ"ל ס"ק נ"ח על ספרי מלחמות וז"ל, ואין בכלל זה יוסיפון וספר יוחסין ודברי הימים של ר"י כהן ושבט יהודה שמהם ילמדו דברי מוסר ויראה וע"כ אפילו כתובים בלעז שרי עכ"ל.

א"כ כ"ש ספרי חכמות דעדיפי מספרי מלחמות כ"ש שיש להתיר בכה"ג, וכן לשון הב"י הנ"ל שאין בהם סרך קדושה וכו' אבל דברי חכמות שיש בהן סרך קדושה שרי.

וכן גבי אגרת שלומים צירף המ"ב שם ס"ק ס"ג להתיר משום שיש בו כמה פסוקים של תורה.

ב"ה

רציתי לשאול האם יש איסור להתרפא על ידי מח אחד.

האם מותר לשאול במטולטלת?

עקיבא יוסף לוי

התשובה בקצרה

אין להתרפאות בכל מה שאינו ברור שהוא כדרך הטבע [או שהותר ע"י מורי הוראה באופן מיוחד], ובכלל זה גם מח אחד.

***

תשובה

בע"ה

‏יום שני ט"ז אלול תשע"ו

לכבוד הג"ר עקיבא יוסף לוי שליט"א

שלום רב

הנה מח אחד הוא דבר הפועל לכאורה ע"פ כוחות על טבעיים בין היתר וע"פ עקרונות לא – יהודיות, ובעצם שאלה זו דנו כבר רבים וכן שלמים, ובאמת יש בזה ממש חשש איסורים דאורייתא, ובעוה"ר אין מספיק מודעות בציבור ויש נערות תמימות ההולכות ללמוד ענין זה ולהתפרנס מזה בהמשך, ואין דורש ואין מבקש.

ואציין מקצת המקומות שדנו בזה להלן בתשובה, ראה להג"ר יעקב משה הלל שליט"א בספרו תמים תהיה מה שכתב באריכות בכל ענין הרפואות העל טבעיות, ובענין המטולטלת, ומאידך ראה במאמרו הארוך של הג"ר שמואל יצחק רוזנבלאט בכתב עת פעמי יעקב סח תשס"ח עמ' קי – קיח, שם דן באריכות בכל הנושא של מח אחד, [ומ"מ אפשר ללמוד ענין זה ם רק על מנת להבין ולהורות ולא על מנת לעשות, מכיון שיש בזה חשש אל תפנו אל האלילים, וגם ללמוד גרידא יש בזה איסור, וכמו שיתבאר בפסק הדין שיובא להלן], וכן ראה במאמרו של הג"ר יעקב שלמה מוזסון שליט"א בכתב עת אור ישראל (מונסי) מח, תשס"ז, עמ' סד – עח, ונדפס גם בקובץ בית אהרן וישראל קלא תשס"ז, עמ' מט – עד {ודברתי עם בעל מקצוע ידוע שם בארה"ק בתחום טיפולי הנפש, ולדבריו ענין זה של מח אחד מלבד שזוהי שיטה שאינה אמיתי דיה, היא עלולה גם להזיק ולהכניס בלבולים בנפש האדם, וביאר את הענין היטב ואכמ"ל.

} .

ורק יש לסכם שדעת כמה פוסקים שיש במח אחד חשש ע"ז, וכדלהלן:

בפסקי דין של ביה"ד בירושלים לדיני ממונות ובירורי יוחסין (ח"י פס"ד המתחיל בעמ' של"ב, [כל מה שמובא להלן עד דברי הרב מורגנשטרן הוא מתוך פסק הדין]) דנו בזה באריכות אודות אשה שבאה ללמוד מח אחד ולאחר תקופה שמעה שיש בזה איסור ורצתה והפסיקה בטענה שהיא חוששת שהמדע הזה כולל ניחוש שאסור מן התורה באיסור "לא תנחשו", זאת לאחר שנוכחה ב"ניחוש" של המרצה ושל אחת התלמידות על תופעות ומקרים שלא היו לפניהן - על פי הסתכלות בפני תלמידה שעמדה לפניהן.

כמו כן כולל המדע ניחוש מרחוק על פי תנועות אצבעות, כגון אם קיים "פקק" בכביש פלוני.

גב' א' התיעצה עם רבנים ונאמר לה שהיה מי שעורר על מדעים אלו שמקורם בסין ובארה"ב שיש בהם משום איסור אביזרייהו דעבודה זרה.

עוד היא טוענת שלימודי הקורס כוללים שאלות שהמטפל שואל את המטופל על בעיות משפחתיות רגשיות בשפת רחוב זולה וניבול פה, וטיפולים של נשים ע"י גברים ולהיפך, וכשביקשה לתקן ולעדן את הנוסחאות הללו נענתה בשלילה.

גב' א' תובעת לפטור אותה מתשלום עבור יתרת הקורס, וגם עבור השיעורים שהשתתפה בהם.

מאמרים שנתפרסמו בענין בעבר בקבצים הלכתיים, מגלים, שהקינזיולוגיה מלמדת את המטפל לאבחן בעיות רגשיות ורפואיות אצל המטופל ע"י אבחנה בשרירי הגוף שלו המקבלים "הוראות" מהשריר שבמרכז המוח.

הריפוי של המטופל נעשה ע"י התחברות רוחנית של המטפל עם המעטפה הרוחנית העוטפת את הגוף של המטופל, ומשם אל המוח שלו.

המדע גם כולל אבחנה רפואית לאנשים שאינם נמצאים אצל המטפל ע"י אבחנה בקרוב משפחתם הנמצא לפני המטפל, וזאת ע"י התחברות רוחנית.

הנושא של "התחברות רוחנית" עומד על גבול האמונות הטפלות, ומכאן החשש ההלכתי לכשרותו.

לאחר מתן פסק הדין השיגה התלמידה חומר פרסומי של מדע הקיניזיולוגיה ועל אנרגית הצ'אקרות, הכלול בלימודי המכון (בדף מידע על החומר הלימודי שחולק במכון נמנים שבעה מרכזים לאנרגיה הצ'קרית, והראשון שבהם הוא הכתר).

לפי אותם פרסומים קיניזיולוגיה היא תנועת גוף הבאה לביטוי דרך טונוס שריר במשוב מהגוף - שיחה לא מילולית עם הגוף והנפש.

הצ'קרות מוזכרות בכתובים הודיים קדומים שגילם בערך 2600 שנים.

המילה צ'קרה פירושה "גלגל", והכוונה לצורת השמש המעניקה חיים ושולטת בעולם (עפ"ל).

הצ'קרות המרכזיות בגוף האדם הן שבעה מרכזים רוחניים של אנרגיה, בהתאם לפילוסופיה של המדיטציה היוגית.

הצ'קרה השביעית היא צ'קרת הכתר האחראית על התקשרות הרוחנית וכו' וכו'.

עפ"ל.

כמו כן הגיע חומר מדעי נוסף המלמד שמקורם של המדעים הללו הוא באמונה בע"ז ע"כ.

ולא ניכנס בזאת לדיני החושן משפט שדנו שם בזה, אבל הובאו שם שמועות מהגרי"ש אלישיב בקשר לשאלה הנ"ל, ובעיקר הדברים בענין זה של המח אחד הפנה הגרי"ש את בית הדין לבירור הדברים להגאון רבי דוד אריה מורגנשטרן שליט"א "שהוא יודע בזה".

בית הדין דן בענין, והפנה את השאלה להגאון רבי דוד אריה מורגנשטרן שליט"א, כהוראת מרן (שליט"א) [זצ"ל], כל כך משום שהמדע המדובר חדר לאחרונה בחוגים חרדיים שונים שהולכים לקבל ממנו מרפא לנפש ולגוף, והוא נושא הנלמד בהשתלמויות שונות למורות חרדיות.

וזו היתה תשובתו (ביום טו כסלו תשס"ז):

לאור בקשת בית הדין לברר את נושא הרפואות האלטרנטיביות והיתר השימוש בהם על פי ההלכה, הנני להשיבו לאחר מו"מ קמיה דמו"ר מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והבאת הדברים בכתב לפניו.

ואלו הם הדברים אשר עלו בידי:

אין היתר להשתמש ברפואות אלטרנטיביות שמקורם בדעות עובדי עבודה זרה ויסודם בפעולת כחות לא טבעיים - אלא אם כן אפשר להוכיח שהוא עובד בדרך "הטבע" בדרכי הבירור, ולא סגי בכך שהעוסקים ברפואות אלו מאמינים שהוא "טבע".

ויש לחוש בזה משום קוסם קסמים מעונן ומנחש, או משום דרכי האמורי.

וקל וחומר אם לא השמיטו מכלל הלימודים את חלק הע"ז שבדבר, שיש בזה איסורי ע"ז.

ע"כ.

יצויין, שהגר"ד מורגנשטרן חקר רבות במדעים כאלו מעין הקיניזיולוגיה ומח אחד והצ'קרות, האם נכונה טענת כמה מהמשתמשים בהם שהם פועלים בדרך הטבע, והגיע למסקנה שאין הוכחה לטענתם זו [ע"כ מתוך דברי בית הדין].

ובסוף הכרך (עמ' תקל"ה) הובא המשך הדברים מהרב מורגנשטרן שליט"א, וזה תורף דבריו:

גם דבר שלא ידוע שמגיע מהגויים, אם היא פעולה שאין לה הסבר בדרכי הטבע המוכרות, יש בו משום איסור ניחוש וקוסם וכו', ע' סנהדרין סה ב בפירוש מנחש, ובב"י יו"ד ר"ס קעט בשם סמ"ג בפירוש קוסם, ועוד הרבה כיוצ"ב.

ויש בזה אריכות לרשב"א בתשו' ח"א סי' תיג בדעת הרמב"ם, אמנם ביסוד העקרוני הזה אין הבדל ביניהם, ונחלקו רק בהגדרת הדברים הנכללים במסגרת טבע העולם כמציאות השדים וכיוצ"ב.

וכדי לקבוע שדבר פועל בדרכי הטבע, צריך אחת משתים.

א.

או שיתברר ע"פ "דרכי ההקש וההגיון" שהיא טבעית, דהיינו שזה משתלב ומתאים במסגרת כללי הטבע המוכרים בזמנינו, וכדי לקבוע זאת צריך ידיעה מסויימת במסגרת הטבע - שמידתה המדוייקת של ידיעה זו צ"ע, (ולמרות שאין המדע או הרפואה המערבית הבעה"ב על הטבע וקביעת דרכיה, שהרי גם הם מודים שאינם מבינים הכל, אבל לפחות דבר שמקובל אצלם ניתן להניח שמתאים למסגרת הטבע המוכרת, ואפי' אם הדבר אינו מובן לגמרי מצ"ע, אבל בנוי על יסוד הנחות מוכרות.

אבל בדבר שאינם מודים בו, צ"ע מי יכול לקבוע את גדרי הטבע).

ב.

דבר שהוכח עובדתית שהוא "עובד", למרות שא"א להסביר בדיוק איך, ודאי נחשב טבע, וכמו הדוגמא שהביא הרשב"א מאבן השואבת - המגנט.

אבל צריך שזה יהיה "מוכח" בצורה ודאית (כעובדת שאיבת הברזל ע"י המגנט) ע"פ כללי חזקה וסטטיסטיקה ברורים ושלילת כל הגורמים הצדדיים וכו', ולא ע"פ סיפורי מעשיות.

(כ"ז עולה מדברי הראשונים, והרפואות המובאות בדבריהם נחשבו אז כעומדות בכללים אלו.

וראה דעת מרן הגרי"ש אלישיב שהובאה במכתב הנדפס בגוף התיק, וכן הסכים הגר"נ קרליץ שליט"א על מכתב זה, וכן דעת האגרו"מ שפרסם חתנו במכ"ע "המאור" רע"ב תשמ"ג עמ' 34 ובמנח"י ח"ו סי' פ).

כל זה גם אם באים לעשות דבר בסתם, שאין יודעים איך הוא פועל, שמאחר שאין לו מבוא בדרכי הטבע נחשב ממילא שזה נעשה ע"י כוחות לא טבעיים.

אם מסבירים את פעולת הדבר ע"פ "כוחות" "רוחניים" לא "חושיים", הנושא מסתבך הרבה יותר.

ראשית, א"כ הרי יש לחוש להדיא שאין כחות אלו נחשבים טבעיים.

שנית, "אם" כוחות אלו אכן קיימים, הרי שצריך לקבוע שאין

השימוש בהם נחשב לכישוף וכו', (בסה"כ זה בדיוק מה שאמרו המכשפים בזמן חז"ל, ואף בזמנינו), ושוב לא יעזור גם אם "יוכח" שזה "עובד".

ובהגה"ה שם: בטוטו"ד (הובא בדרכ"ת סי' קעט ס"ו) נקט בפשיטות דשאלה בשולחן (שהמסובים מניחים ידיהם על השולחן ושואלים, והשולחן מתנענע לפי התשובה ומצביע ברגליו על אותיות של הלוח) הוי כישוף או קוסם, ולא חשש לומר שיש לזה מבוא בדרכי הטבע אלא שנעלם מאיתנו, וכ' שם "עוד אני אומר כיון שאין זה דבר טבעי לפי המחקר והשכל ודאי אחת מהנה או בכלל קוסם או בכלל כישוף" וכו', (ובתשורת שי, הובא בדרכ"ת שם חשש בה משום קוסם, ומשום מעשה שדים, וכ' שם "חוששני שזה בכלל קוסם שהרבה מיני קסם יש וכו' וכל מה שאינה בדרך הטבע והשכל הוו קוסם").

וכן בכל דבר שיסודו בצורה לא טבעית, אף שהוכח שעובד, עדיין אי"ז הוכחה שפעולתו במסגרת הטבע, (ומשא"כ בדבר הנעשה בסתם, והוכח שעובד).

וע"ע קריינא דאגרתא ח"ג ו ושבט הלוי ח"ג סי' קז ע"כ.

והמסקנות להלכה הכתובים בפסק הדין הנ"ל בסופו ז"ל: א.

מדעי הקינזולוגיה ו"מח אחד", ו"צ'קרה של הכתר", מקורם באמונה בעבודה זרה, ופועל שלא בדרך הטבע על גוף האדם אלא בכח האנרגיה שמסביב לגוף באופן סגולי, ואלו המשתמשים בו כמקורו, הרי זו אמונה בעבודה זרה ממש, ואסור באיסור עבודה זרה.

ב.

גם אלו שמסננים ומצנזרים את המדע משם העבודה זרה, ומשתמשים בתחליפים אחרים, הרי זה אסור באיסור קוסם קסמים מעונן ומנחש, או משום דרכי האמורי, שהרי אינו פועל בדרך הטבע אלא באופן סגולי.

כל זה משום שה"רפואות" קינזיולוגיה, מח אחד וצ'קרות, אין בהם כל בסיס מוכח של ריפוי בדרכי הטבע.

ג.

כשם שאסור להשתמש במדע זה, כך אסור ללמוד אותו, מה גם שהקורסים המלמדים מדעים אלו הם לצורך ולתועלת, ולא כתיאוריה בעלמא, וע"י הלימוד משתמשים בהמשך ברפואה האסורה, וגם תוך כדי הלימוד מבצעים תרגילים שהם בכלל איסורי תורה אלו.

ובנוסף, כיון שהביטויים הנלמדים לקוחים מע"ז, כל התיאוריות שסביבם גם המוגהים, יש בהם רוח טומאה שצריך להרחיקם ולהתרחק מהם.

עה"ח: אברהם דוב לוין.

פסק דין שם: אין ללמוד את ה"רפואות" הנ"ל.

ועל החתום: אברהם דוב לוין אב"ד, יהושע ווייס, מרדכי אהרן הייזלר [ע"כ מהפסק דין הנ"ל].

וע"ש עוד בפסקי דין כרך יא (פס"ד בעמוד תקכו) וז"ל, האשה א' הצהירה בבית הדין "איני ניזונית ואיני עושה".

הגב' א' מרויחה כסף ממכון לימודים שהיא מנהלת, ובמכון מלמדים קורסים של "מח אחד" ו"קינזיולוגיה" ו"צ'אקרות", שנתברר בפסקי דין ירושלים כרך י עמ' שלב ואילך, ועמ' תקלה ואילך, שמדעים אלה אסורים באיסור ע"ז, וגם אם השמיטו מחומר הלימודים את חלק הע"ז שבדבר, עדיין יש לחוש בהם משום קוסם קסמים מעונן ומנחש או משום דרכי האמורי.

יצויין שאת השכר עבור הלימודים משלמות התלמידות בתחילת הלימודים עכ"ל.

ורצו מתחילה לומר שהרווחים נחשבים ככספי ע"ז ויהיו אסורים בהנאה עי"ש.

לסיכום הדברים שנתבארו בכ"ז שלא להתעסק בדברים הללו של מח אחד, אשר יש בהם חשש מדאורייתא, וחשש ע"ז החמורה, שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה כמו שאמרו חז"ל.

***

אין לנו מסורת מדוייקת מי הוא מזרע עמלק כהיום שיש עליו מצות מחייית עמלק, אמנם הגר"ח מואלוז'ין אמר שמקובל אצלו מהגר"א מוילנא סימנים לזהות מי הוא עמלקי, ומובא גם מעשה בענין זה בספר הגאון.

וכן מקובל בשם החת"ס שהיה לו טביעות עין בזה, אמנם בידינו אין כל מסורת ברורה בכגון זה, ואמנם יש שחשבו את מדינת גרמניה לזרע עמלק, אבל בגמ' (מגילה ו' ב' עיין ביעב"ץ והגר"א) לא נזכר אלא שהם מבני עשו, אבל לא מזרע עמלק, ואמנם בכמה מקומות בחז"ל נכללו כל זרע עשו בקללותיו של עמלק [עי' פסדר"כ פ' ג' זכור], ומ"מ גם אם מסתבר שמעורב בבני גרמניה זרע עמלק, אבל עכ"פ לדידן לא נאמר מצות מחיית עמלק אלא בזרע עמלק עצמו.

ומ"מ מדינת גרמניה גם אם אינם בודאי עמלק, עליהם נאמר ג"כ בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע (תהלים קלז, ח-ט).

מי שהיה מזרע עמלק ונתגייר, על אף שאין מקבלין גרים מזרע עמלק, כמ"ש במכילתא ס"פ בשלח ובתנחומא ועוד, מ"מ אם נתגייר דנו הרבה פוסקים מה דינו, דמחד היו מחכמי התלמוד שהעידו עליהם שהיו מזרע עמלק ונתטהרו, ומאידך יש מקומות דמבואר להדיא דעמלק שנתגייר נהרג הוא וזרעו.

והנני להביא מה שכתבתי בביאורי על המכילתא דרשב"י סוף פרשת בשלח, דגרסינן התם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִסְאוֹ, שֶׁאִם יָבֹאוּ מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, וּמֵעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי (ש"ב א יג).

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְכַּר דָּוִד מַה נֶאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה רַבּוֹ, שֶׁאִם יָבֹאוּ מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, וּמֵעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ וְגוֹמֵר (שם טז).

וכתבתי שם, מבואר כאן להדיא לפ"ד המכילתא דגם אחר הגיור לא אהני להו מידי הגרות ועדיין יש למחותן, ולכך הרגו דוד אע"פ שאביו כבר נתגייר, כך הוא פשט המכילתא, וצ"ע הא דגרסי' גיטין נ"ז ב' מבני בניו של המן למדו תורה בב"ב, ובגי' הע"י שם נוסף, ומנו רב שמואל בר שילת, והחינוך מצוה תכ"ה הנדמ"ח גרס ומנו ר' עקיבא, וכ"כ בס' פנים מאירות על הירושלמי יבמות פ"ח ה"ב, [דאשכחן בסנהדרין ל"ב ב' שלמד בבני ברק, אכן עי' מנורת המאור נר ה' כלל ג' ח"ב פ"ג דר"ע היה מב"ב של סיסרא, וכ"כ ר"נ גאון ברכות כ"ז ב', וכ"ה ברמ"ע מפאנו עשרה מאמרות חקור דין ח"ה פ"י ופ"ג, ואריז"ל שער הגלגולים הקדמה ל"ו ל"ח ל"ט, ושל"ה מס' שבועות קצ"ד ע"ב, ומהרש"א יבמות ט"ז ב', וס' יוחסין מע' ר"ע], וא"כ מוכח להדיא דס"ל לגמ' שאחר הגירות כבר לא אכפת לן, מה שהיה אביו עמלקי, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין לומר דעכ"פ אתיא כמ"ד שאין נוהג בזה"ז, דמ"מ איך נתגדל בתורה כ"כ אם היה מחוייב מחייה, דעמלק הוא זוהמא כמבואר, ולא יתכן שנתגדל כ"כ אם היה לו בדינו דין עמלק, וגם אם לא היה נוהג דין מחיית עמלק, ושמא ס"ל דר"י דמכילתין פליג עליה עכ"פ לאחר גירות דהא דריש לה לקרא למילתא אחריתי.

ועי' עיון יעקב סנהדרין צ"ו, עין זוכר להחיד"א מע' ג' סק"א, יעיר אוזן להחיד"א מע' גרים, שו"ת שואל ומשיב מהדו"ד ח"ג סו"ס רט"ו, אבנ"ז או"ח סי' תק"ח, מהרש"ם ח"ג סי' רע"ב, חזו"א יו"ד סי' קנ"ז, הגרי"פ על סה"מ לרס"ג ח"ב דף רע"ט, ועוד רבים, והנה בסי' יוחסין שם יעוי"ש דמבואר לכאו' שאמו מישראל היתה, והעירו בבהמ"ד דלפ"ז י"ל שגם אם היה מזרע עמלק מ"מ י"ל דגם לדעה זו היתה אמו מישראל, וא"כ בזה בודאי שלא יהא חייב מיתה דאפילו קודם גירות קי"ל הולד כשר ע"כ מה שכתבתי שם.

לכאורה מצד הדין כל אחד נאמן במסיח לפי תומו לומר שהוא עמלקי על מנת שיהיה חיוב להרגו (כך נראה מהפסיקתא דר"כ סוף פסקא זכור ועוד), אמנם בזמנינו אין להרוג עמלקי בשום אופן מחשש לפיקוח נפש, שלא לעורר חמת הגוים הצמאים לדמינו בכל מיני עלילות, ועד היום אנו בפני האומות ככבשה בין שבעים זאבים.

בענין האם עמלק עצמו כיום הוא רוחני, אמנם יש קליפת עמלק בודאי, והוא כח הרע, ויעוי' בראב"ד ור"ש על התו"כ דע"י סיפור המגילה מקיימים מצות מחיית עמלק, היינו מצות מחיית זכרון עמלק, שכן מצוות מחיית עמלק הביאו כל הראשונים [כמ"ש הב"י באו"ח הל' מגילה] דהוא אף מן העצים ומן האבנים, היינו גם אם כתוב עמלק על העצים ואבנים ומוחהו מקיים מצוות מחיית עמלק, וא"כ כאשר אדם מגלה בדעתו ובפיו על כל מעשה הגון שעושה למעט מקרבו את היצה"ר שהוא אל זר שבגופו של אדם (עי' שבת ק"ה ב'), ומגלה במפורש שהוא מתכוין למעט כח הרע של הסט"א דהיינו עמלק יתכן שיוכל לקיים בזה מצוה זו, אמנם כמדומה שמעולם לא ראינו אצל רבותינו שנהגו בכך, ולכל עת וזמן.

לסיכום, מחיית עמלק בבני אדם היום אי אפשר לקיים, אמנם ניתן לקיים מצוה זו ע"י איבוד שם עמלק מן העולם.

יש לציין שדעת הרמב"ם כמו שנתבאר בהגרי"ז ואחרונים שמצוות מחית עמלק הוא רק בשעת מלחמה, בחיבורי על המדרשים הרחבתי בזה עוד.

קרא פחות