{עש"ק פ' בא התשע"ו מודיעין עילית} א) מה שהקשה הג"ר . . . מ"ט כתיב ברישא (שמות י"ב ז') על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, ואח"כ (פסוק י"ג) כתיב על הבתים אשר אתם שם. תשובה הנה רז"ל במכילתא עמדו ע"ז, וטירחא ...קרא עוד
{עש"ק פ' בא התשע"ו
מודיעין עילית}
א) מה שהקשה הג"ר .
.
.
מ"ט כתיב ברישא (שמות י"ב ז') על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, ואח"כ (פסוק י"ג) כתיב על הבתים אשר אתם שם.
תשובה הנה רז"ל במכילתא עמדו ע"ז, וטירחא היא להעתיק מחדש הענין מהמכילתא, דהו"ל להשואל לעיין שם בעצמו, מ"מ אעתיק זה להגדיל תורה ולהאדירה, איתא במכילתא דר' ישמעאל [מס' דפסחא פ"ו, וכ"ה בפ"ז, ע"ש הגר"א והגו"ב], וז"ל על הבתים אשר אתם שם, למה נאמר והלא כבר נאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, אין לי אלא בתים שיאכלו בהם, בתים שהיו ישנים בהם מנין, ת"ל על הבתים אשר אתם שם מכל מקום ע"כ, ומכילתא דרשב"י פליג עלי' וז"ל, לאות על הבתים אשר אתם שם.
יכול יתן על מקום לינה, תלמוד לומר על הבתים אשר יאכלו אתו בהם.
יכול לא יתן אלא על מקום אכילה, תלמוד לומר על הבתים אשר אתם שם.
יכול יתן כאן וכאן, תלמוד לומר לאות, ולא לאותת.
אמור מעתה, מקום אכילה שם היתה לינה.
ומ"מ צ"ע לתרוייהו בין למר ובין למר, היאך ישנו במקו"א ממקום האכילה הא כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכן תני' בתוספ' פ"ח דפסחים פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה, פסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר ע"כ וליכא למימר ברוח אחרת שבאותו הבית וקמ"ל ליתן גם בפתח ההוא, [את"ל דמדאורייתא לא חיישי' לחשד ועכ"פ קודם מ"ת], דבהדיא תני' לעיל שצריך ליתן על כל פתח ופתח בלאו הכי, [וגם דדוחק הוא תי' זה].
ועמ"ש עוד בחידושי באריכות בחיבורי על המכילתא דרשב"י בכל ענין זה.
ב) מה שהקשה עוד הנ"ל מ"ט כתיב אשר יאכלו אותו בהם וכי ההצלה ממכת בכורות תלויה בבתים שאוכלים בהם ק"פ בלבד, ובית שלא אכלו בו ק"פ לא נצלו בו ממכת בכורות עכ"ד.
תשובה טוב שאלת, אכן מכיון שעסקתי בעניין זה כמה פעמים בחיבורי על המכילתא דרשב"י נלאיתי להעתיק כאן עוד שוב כל הענין, ולכן אכתוב בקיצור הענין דאה"נ קרבן פסח היה להצלה לישראל ממכת בכורות ולהכי היו צריכין ליתן הדם על הבתים כדי שיראה המשחית ויפסח עליהם, ולהכי כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ולהכי הוצרך הכתוב לרבות בתי נשים ועבדים כיון שלא היו יכולין לעשות חבורות משלהם בפ"ע [פי' בלא ישראל] כמבואר במכילתא הנ"ל, ויש בזה עוד הרבה אריכות כמ"ש בחידושי הנ"ל בכמה דוכתי.
ורק אעתיק כאן איזה דבר מעיקר הענין הזה ממה שכתבתי בחידושי הנ"ל, וז"ל, והענין דפסח מצרים הוא מצוה שנצטוו ישראל קודם מתן תורה, והיה כדי לגאלן ממצרים, וכמ"ש מכילתא דר' ישמעאל (מס' דפסחא פ"ה), וז"ל, לא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' (יחזקאל ט"ז ז'), ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, וכ"ה בשמות רבה פט"ו ופסדר"כ פ' ה' החדש.
וגרסי' בב"ק ס' א' 'תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים', ולכך הוצרכו ליתן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כדמפרש קרא (פסוק י"ג), והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים.
וג"כ דין זה של מתן דמים על המשקוף ועל שתי המזוזות הוא דין מצד פסח מצרים, כדגרסי' בפסחים צ"ו א', בעי רבי זירא אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו, אמר ליה אביי ומאן לימא לן דלא שויסקי עבוד, ועוד הא תנא רב יוסף שלשה מזבחות היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה ע"כ.
ומבואר דפסח מצרים לא היה טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, דבעצם לא היה בו דיני קרבן, ונתינת הדם היה להגן עליהם מן המשחית וכנ"ל.
וכמו"כ פסח מצרים דינו לשחטו בתוך ביתו, כמו שנביא מן התוספתא להלן.
עכ"ל ועיין עוד שם באריכות.