הנה מאחר והשאלה הזו מתחלקת להרבה פרטים יש לעשות שאלת חכם ומ”מ אציין לזה כמה מקורות ומ”מ: הנה תבנית כזו שיש לה חום רב כדי בישול ואפייה דינה עכ”פ לחומרא הוא ככלי ראשון העומד על האש (עי’ רמ”א ס”ס צב ס”ז), ...קרא עוד
הנה מאחר והשאלה הזו מתחלקת להרבה פרטים יש לעשות שאלת חכם ומ”מ אציין לזה כמה מקורות ומ”מ:
הנה תבנית כזו שיש לה חום רב כדי בישול ואפייה דינה עכ”פ לחומרא הוא ככלי ראשון העומד על האש (עי’ רמ”א ס”ס צב ס”ז), והדין בכלי כזה שאם נפלה על כלי כזה מבחוץ טיפה שלא כנגד מרק נאסר אותו המקום היכן שנפלה הטיפה (סי’ צב ס”ה), אבל לחומרא נקט הרמ”א בסי’ צח ס”ה שבכלי ישן חוששים שכל הכלי נעשה נבילה (היינו כל הכלי משום שיש טעם ישן בכל הכלי וכל הטעם הזה נעשה נבילה ופשוט), וגם המחבר שם נראה שסובר עיקר כהדעה שמחמירה בזה שהביאה בסתמא, אבל גם לחומרא זו אם יש ששים בקדירה כנגד הטיפה של הלכלוך אין כל הכלי נאסר וכמו שיתבאר.
(והיתר שנפל כנגד האש הנזכר בסי’ צב ס”ו אינו שייך כאן משום שכאן נפל חתיכה בעין ולא שייך שהאש שורפו ומייבשו, וגם אינו ברור שרתיחת פלטה תיחשב כמו אש).
ואי אפשר לומר שתבנית האפיה נחשבת מפסיקה בין התבנית לבין הפיצה, עוד בלא להיכנס לנידון שהוא דק מידי, מכיון שאפילו אם נחשיב אותו כהפסק קדירה, אבל הדין הוא שאם יש רוטב בין הכלים הכלים נאסרים כמ”ש הרמ”א ס”ס צב [ועי’ בתשובתי ד”ה האם יש ענין להכשיר וכו’?, אבל למעשה אם לכלוך הבשר הוא פחות מששים מגודלו של הכלי אינו אוסר את הכלי כמבואר בריש סי’ צה לענין לכלוך בקדירה שאפשר שיהיה בפחות מא’ מששים, ולענין חנ”נ בכלי מבואר בשו”ע ורמ”א סי’ צח ס”ה שאינו אוסר אם יש ששים בכלי כנגד האיסור.
וכמובן שאם יש בפיצה ששים כנגד הלכלוך של הבשר יש יותר מקום לצרף לומר שאינו נאסר, מכיון שיש דעות בפוסקים שלא אומרים חנ”נ בכלי מתכות (הראב”ד וחלק מהאחרונים בדעת המרדכי בסי’ צח שם עי”ש בש”ך וט”ז) ויש גם דעה שניה במחבר בסי’ צח שם שלא אומרים חנ”נ בכלי, וממילא לדידהו אפשר דלא חשיב שיש כאן טעם איסור בתבנית יותר מכגודל הלכלוך, ומ”מ הצירוף הזה הוא קלוש מכיון שלהלכה נפסק בסי’ צח שם שאם הכלי הוא חלבי בן יומו והתבשל בו בשר (באופן שאין ששים בגודל הכלי לבטל את הבשר) לא יוכשר התכולה שבכלי אלא אם כן יש ששים בתכולת הכלי כנגד כל דופני הכלי שהוא דבר שאינו מצוי כמ”ש הב”י בכ”מ בשם הפוסקים.
ולענין אם אין בתבנית ששים כנגד הלכלוך שהגיע מהבשר אבל יש בפיצה ששים כנגד הלכלוך תלוי בנידון אם אומרים שכל הכלי הוא חנ”נ, ומכיון עיקר ההלכה הוא שאומרים חנ”נ בקדירה ישנה לכן לא מועיל שיש ששים בפיצה כנגד הכלי אם אין ששים בתבנית (והפיצה אינה מצטרפת לחנ”נ דאין כאן לא ניער ולא כיסה וגם בלא זה אינו על הכלי וגם אין כאן רוטב והוא פלוגתא אם בלא רוטב שייך לצרף לחנ”נ ובודאי שלא לקולא).
ולענין אם התבנית צריכה הכשרה או ליבון כנגד מקום הלכלוך של הבשר נראה שכן דלקולא לא אמרי’ חנ”נ לצרף כל הכלי כנגד הבשר ולבטלו, כמ”ש בש”ך סי’ צב סק”כ, דיש להזהר שלא לערות התבשיל דרך המקום שנאסר בין בקדירה ישנה ובין בקדירה חדשה דחיישי’ שמא אין האיסור מפעפע אלא במקומו, ובתשובה אחרת [ד”ה האם טיפת שמן וכו’] הוספתי הרחבה בנושא היכן שנפלה טיפה קטנה של איסור באמצע כלי (ושוב הוספתי להלן דלמעשה יותר ממקום הלכלוך יהיה צריך לכאורה הכשרה).
כהמשך הדברים
הכלי עצמו המקום שנאסר הוא לא רק כדי נטילה, דלפי הצד שמפעפע בכולו יש עדיין צד שלפעמים מפעפע רק בחלקו, וממילא הספק הוא שמא מפעפע בכל מקום שלא מתבטל בשישים (שהרי אם הטיפה עברה את סביבותיה בשיעור שכבר יש ששים אינה אוסרת) ולכן יש להכשיר את כל הכלי כמבואר ברמ”א סי’ צב ס”ו ובש”ך שם.
עוד הערה נוספת (ועיקרי הדברים עוררני לזה הרב השואל) דכל מה שנזכר בפוסקים שאם יש ס’ בתבשיל כנגד הטיפה הוא מותר הרי הפוסקים דיברו בדבר לח, שהאיסור של הטיפה מתערב בכל התבשיל ומתבטל, אבל בדבר יבש הרי אם היה נופל טיפה בעינו היה אוסר כדי נטילה, וא”כ עכשיו שנפלה טיפה דרך כלי הרי לפי הצד שהטיפה פעפעה רק בחלק מהכלי (כנ”ל בש”ך סי’ צב ס”ו) א”כ אם התבשיל היבש היה תוך ששים שבכלי (היינו במקום שאם הטיפה היתה מתפשטת רק עד שם לא היה בכלי ששים כנגדה), למה שלא יאסר כדי נטילה ע”י הרוטב, ואפי’ בלא רוטב למה שלא יאסר כדי קליפה כדין דבר יבש הנאסר מכלי, עי’ סי’ קה.
והנה מה שנקט המחבר בסי’ צב ס”ה לגבי נפל שלא כנגד התבשיל שיזהר שלא לערות את התבשיל כנגד אותו הצד שנפלה שם הטיפה, יש לשים לזה לב לאבחנה נוספת, והיא דבתבשיל לח אנו מחלקים את כל השטח של הקדירה לב’ חלקים, החלק האחד הוא היכן שיש תבשיל והחלק האחד הוא היכן שאין תבשיל, והנה כל השטח שיש שם התבשיל הוא אינו אוסר את התבשיל מכיון שהתבשיל הלח ממ”נ אינו נאסר מן הקדירה, ולכן לא יערה את התבשיל בצד השני בשטח שהיה ריק מתבשיל, מכיון שאם התפשט טעם הטיפה לשם לא היה שם תבשיל כדי לבטלו, ולעניננו כ”ז בתבשיל לח, שהתבשיל יכול לבטל הטיפה בתוכו, אבל תבשיל יבש שאין לו כח כזה דהרי זה כחתיכה חוץ לרוטב בלא ניער ובלא כיסה (עי’ ריש סי’ צב), שאין ביטול בכל הכלי וגם אם באותה חתיכה יש ששים כנגד הטיפה הוא מתבטל רק מעבר לשיעור של מעבר לכדי נטילה (אם נאסר מרוטב) או קליפה (אם נאסר מכלי), וממילא יתכן שבמאכל יבש יהיה חמור יותר.
ועוד יתכן להחמיר בזה עוד מטעם דלהלן, דהנה אם הקדירה ישנה הרי כל הטעם הבלוע בה נאסר כמ”ש הרמ”א בסי’ צב ס”ה ובסי’ צה ס”ה ובבהגר”א סי’ צב ס”ד, וממילא מכיון שהתבנית בנידון דידן היא קדירה ישנה, א”כ כל הבלוע בה נאסר, וממילא למה יהיה סגי בששים כנגד הטיפה ולא ניבעי ס’ פעמים ס’ (דהיינו שהטיפה לא עברה יותר משיעור ס’ כנגדה בקדירה והשתא שהשטח זה נעשה נבילה בעי’ ס’ פעמים כנגד השטח הזה שבס”ה הוא ס’ פעמים ס’ כנגד הטיפה, כמ”ש הש”ך סי’ צב סק”כ).
היוצא מכ”ז דכדי להתיר את הפיצה יתכן שיצטרכו ס’ כנגד ס’ וגם להסיר ממנו שיעור.
ובענין כמה יצטרכו להסיר ממנו, הנה לכאורה מחמת שיש כאן מעט לחלוח רוטב עמו יצטרכו כדי נטילה, אבל יל”ע אמרי סגי בזה ולא אמרי’ את סברת הש”ך סי’ צב סקכ”ז לענין הקדירה בניד”ד, וא”כ למה לא נימא דחיישי’ שמא פעפע עד כנגד נ”ט ומשהו ומשם ואילך לא פעפע וממילא נאסור עד שם, ויל”ע, אבל זה אמת דמבואר ברמ”א סי’ קה ס”ט דגם בדבר שאנו חוששים להחשיבו כדבר שמן המפעפע בכולו מ”מ א”צ להסיר במקום נגיעת האיסור אלא כדי קליפה, בנידון שם שהוא בלא רוטב.
והנה כל הנ”ל שכתבתי טעמים לאסור הוא לדעת הש”ך סי’ צב סקכ”ד שלא קיבל שיש מנהג מיוחד לאסור יותר מזה כשנפל שלא כנגד הרוטב, אבל לבני ספרד הנוהגים כהמחבר וכן הרמ”א בס”ז והפמ”ג שפת”ד סקכ”ד שקבלו מנהג המחבר בזה אין להתיר אפי’ בתבשיל לח אם הטיפה נפלה שלא כנגד התבשיל, אלא לצורך גדול, והוא אפי’ אם יש ס’ בתבשיל נגד הטיפה, וגם להניח עד שיצטנן ולערותה מהצד השני אינו מועיל למנהג זה כמבואר בט”ז סק”כ וש”ך שם ודלא כהפרישה סקכ”ב, ומ”מ גם למנהג זה כמדומה שאין להחמיר יותר מכדי נטילה בפיצה.
עוד דבר שצריך לציין בנידון זה דמה שהזכיר הרמ”א בסי’ צב ס”ז הנושא של תתאה גבר בחלב שתחת הקדירה, מ”מ באופן זה בניד”ד אינו שייך, מכיון שכאן הטיפה של לכלוך הבשר למטה ממשיכה לרתוח מכח הפלטה ואפי’ בלא הפלטה היא היתה נרתחת מכח התבנית שהוא כמו על האש, כמ”ש הש”ך שם סקל”ג בשם המהרש”ל.