במקרה רגיל אסור, דאפי’ לישראל אסור לצאת לחו”ל לזמן קצר לטיול אלא רק להרווחה או לראות פני חבירו שהוא מצוה (משנ”ב סי’ תקלא סקי”ד ועי’ מו”ק יד ע”א ורש”י שם) וכ”ש שכהן אסור לו לצאת לצורך טיול.
ובמקום שיש צורך אמיתי לצאת לטיול בחו”ל לבריאות הנפש רגילים לשאול בזה שאלת חכם אם יש להחשיבו צורך מצוה לפי הענין.
ולגוף הנידון אם מותר לכהן להטמא בטומאת ארץ העמים בשאר מצוות [מלבד ללמוד תורה ולישא אשה] נחלקו הראשונים דלהתוס’ ע”ז יג ע”א ד”ה ללמוד אסור ובשם השאילתות דר”א אמור קג הביאו התוס’ שם להתיר, ורוב האחרונים נקטו להתיר (עי’ ב”ח יו”ד סי’ שעב וט”ז שם סק”א וחכמ”א כלל קנט ס”ד דלא כאג”מ יו”ד ח”א סי’ רמט).
וצל”ע דאפשר גם להמקילים בכהן שיכול לצאת לחו”ל התנאי למצוה לצאת לחו”ל הוא יותר מישראל דאפשר שלצורך הרויחא דלישראל שרי אפשר דלכהן אסור, ויעו’ בירושלמי ברפ”ג דמו”ק שהובא בראשונים במו”ק שם (רא”ש ומאירי והשלמה) ובבהגר”א באו”ח שם.
ועי’ בקרן אורה במו”ק שם שכתב בדעת השאילתות והרמב”ם בתוך דבריו וז”ל ועל כרחין צ”ל הכי דאפי’ לשאר מצות מותר, כיון דאפילו לסחורה הותר כל שכן לדבר מצוה עכ”ל, והיינו דהוה פשיטא ליה דעכ”פ לדעת הבבלי שרי [מלבד דעת התוס’ דאוסר לכהן לצאת לחו”ל לשאר מצוות] ולענין הירושלמי שם עי”ש מש”כ בזה דיש חילוק בין המצוה שנזכר שם שאפשר שתבוא היבמה אליו למצוות דלא אפשר בהכי (והזכיר שם דלהגר”א שם הירושלמי חולק על הבבלי לענין כהן ועי”ש שכתב לחלוק על דבריו, ויש לציין דגם בירושלמי יש גירסאות אם מיירי בכהן או לא).
ובאמת כן נראה ממש”כ הרא”ש דהירושלמי כהראב”ד דמפרש הירושלמי כהבבלי לענין איסורא בחו”ל [דלא כהמפרשים דמיירי ביוצא לשוט ממדינה למדינה באותו מקום ולא מא”י לחו”ל] והרי בירושל’ גופא מיירי בכהן, אולם אכן יש שלא גרסו דמיירי בכהן, ועכ”פ למי שגרס דמיירי בכהן יש מזה ראיה אבל הרא”ש גופיה לא גרס כהן בירושלמי, ועי’ עוד בנידון זה אם מיירי בכהן בשו”ת אהל משה סי’ א.
(והשו”ע פסק כדעת הראב”ד, והגר”א חולק על הראב”ד ועי’ בשעה”צ שם ובהערות הגריש”א למו”ק שם, וצל”ע אם יש להוכיח מדבריו לענייננו).
עכ”פ היוצא דלדעת הקר”א צרכי מצוה בכהן לא חמירי בזה (ואולי גם ממה שהשו”ע ומשנ”ב לא נחתו לפרש שיש דין מיוחד בכהן שמעי’ מזה ג”כ לענייננו), ועדיין צ”ב שלכאורה היוצא מזה שעיקר גדרי דיני האיסור בכהן הוא כמו בישראל וצל”ע אם כך הוא לכו”ע.
ובאופן שמחוייב ע”פ רופא לצאת לטייל ויכול לטייל בא”י לא עדיף ממי שהיבמה יכולה לבוא אליו לא”י (עי’ בקר”א שם).
משמעות רוב הפוסקים שעיקר האיסור על הכהן לצאת לחו”ל הוא בזמן שהיו משמרין א”י בחזקת טהרה (עי’ מהרש”ל וב”ח ופרישה וט”ז וש”ך יו”ד סוף סי’ שסט וחכמ”א סי’ קנט ס”א, ודלא כשבו”י ח”א סי’ פה וח”ב סי’ צח בדעת הראשונים והפוסקים, וע”ע אליבא דהלכתא על יו”ד שם עוד מה שהובא שם).
גזירת מדורות הגוים הביא בתשוה”נ ח”ד סי’ רסג בשם מהר”ר שמחה זליג הדיין דבריסק שנוהגת גם בזמנינו וע”ע תשובה מאהבה ח”ג סי’ תי על יו”ד סי’ שסט.
ובאמת עיקר הגזירה לכאורה בפשוטו אין סברא שלא תהא נוהגת בזמנינו, וצל”ע אם נהגו להקפיד בזה, דאולי הגויים שבזמן הגמ’ היו יותר פרוצים בזה ודמי קצת לדין העמדת בהמה בפונדקאותיהם דהיכא שאין חשודים אין איסור בזה כמ”ש ביו”ד ריש סי’ קנג, אבל שם נזכר מכין ועונשין, ומ”מ בזמן שמשמרים גוויות לכאורה חשיב שפרוצים בזה.
ובגוף ענין מדורות הגויים יש עוד נידון דדעת הרמב”ם דהלכה שאין קברי גוים מטמאין באהל וכן דעת החינוך והרשב”ץ ח”ג סי’ שכג והיראים סי’ שכב (והוא מתיר טפי מהרמב”ם) כמש”כ הברכ”י בסי’ שעב וכ”כ הרוקח דמותר להכנס לבית גוי שיש שם מת גוי אבל להלכה נקטו השו”ע ורמ”א בסי’ שעב ס”ב דנכון ליזהר שלא להטמאות באוהל המת, ועי”ש בדגמ”ר שאין לצרף דעת הראב”ד שכהן בזמנינו אינו מצווה על הטומאה דאין ברור שדעת הראב”ד להתיר לגמרי ועי”ש לגבי ס”ס כנגד רוב הפוסקים (וכן נתקבל באחרונים שאין לצרף דעת הראב”ד לספק בדיני טומאת כהן לשוויי ס”ס וכן את דעת המג”א ואכמ”ל וכבר כתבתי במקו”א), ועכ”פ בניד”ד במדורות הגויים שהוא איסור ספק או דרבנן אפשר דיש יותר מקום לסמוך על הפוסקים דקברי גויים אין מטמאין באהל [ומ”מ במדורות משומדים צל”ע דלכאורה טעם זה אינו שייך דהרי לכו”ע קבר משומד מטמא אפי’ באוהל].
וצל”ע אם יש מנהג בזה ואם יש מנהג להקל בזה אולי המנהג סובר דבטומאת ספק מדרבנן לא החמירו באוהל בפרט דהב”י עיקר דעתו מעיקר הדין להקל (עי’ בברכ”י) ורק מחשש דאורייתא החמיר וממילא אפשר דבמדורות הגויים לא החמיר.
רק שיש נידון על מדורות הגויים בחו”ל בזמנינו ואף לגבי מדורות הגויים בא”י וכמו שיתבאר, דהנה לגבי מדורות הגויים בחו”ל יש מהאחרונים שנקטו (עי’ שבו”י בח”א שם) דכיון שחו”ל הוא כבר בכלל מקום טומאה משום גזירת ארץ העמים מותר לעבור מחו”ל למדורות הגויים שבחו”ל אבל פוסקי זמנינו (הגריש”א והגרנ”ק הוב”ד בטהרת הכהנים פרחי טהרה ד”ה ארץ ובאליב”ד שם) נקטו שאין למדין הגזרות זו מזו.
והנה י”ל דעיקר תקנת מדורות הגויים נתקנה לגבי מדורות הגויים שבא”י שהיא נקיה וטהורה ואסור לצאת משם למדורות העמים, אבל בזמנינו שלדעת רוב הפוסקים מאחר שהגויים אין שומרים א”י בטהרה כדין אין דין זה לגבי איסור יציאה מארץ העמים א”כ יש לדון בזה, והנה להסוברים שיש איסור גם בארץ העמים ממש לצאת למדורות הגויים כ”ש שא”י בזמנינו לא גריעא מחו”ל אבל להסוברים שאין איסור במדורות גויים בארץ העמים כיון שכבר נמצא בארץ העמים שהוא מקום טמא, יש לדון בא”י בזמנינו דמחד גיסא יש לומר דאין הכי נמי (להסוברים שא”י בזמנינו אינה בכלל הך חזקה כנ”ל, ועי’ להלן בסמוך דאינם אותם הסוברים שאין איסור במדורות הגויים בחו”ל) ודינה כארץ העמים, אבל יש לומר דלא דמי דמדורות הגויים הם תקנה וחו”ל היא תקנה ולכך מותר לעבור מתקנה לתקנה אבל א”י אין בה תקנת טומאה דלא נתקנה תקנת טומאה בא”י מעולם הלכך לא שייך לומר דאין רווח לצאת משם למדורות הגויים, כך היה מקום לטעון, ומאידך יש מקום לטעון דממה שהפקיעו רוב הפוסקים איסור ארץ העמים בזמנינו כיון שכבר עכשיו אין הכהן נמצא במקום מוחזק בטהרה א”כ גם במדורות הגויים אין איסור כיון שגם לענין זה אין הכהן נמצא במקום מוחזק בטהרה, אולם למעשה מ”מ עיקר הדין למעשה דאפי’ מחו”ל אין להכנס למדורות הגויים וכנ”ל.
ומ”מ לכשתמצי דהשבו”י גופיה דמחמיר ביציאה מא”י לחו”ל בזמנינו מקיל ביציאה מחו”ל למדורות הגויים ואזיל קצת לטעמיה דסבר דגדר הטומאה בכ”ז הוא תקנה, והיכא דתקון תקון וחייל בזה דרגת טומאה דרבנן והיכא דלא תקון הוא בחזקת טהרה, וא”כ אפשר שאין הרבה מקום לסברא לומר שאין איסור לצאת מא”י לחו”ל בזמנינו ושלמרות זאת מותר להכנס מא”י (וה”ה מחו”ל) למדורות הגויים, דיש לומר דלשיטתם שאין איסור לצאת לחו”ל בזמנינו ש”מ שיש למדוד הדבר בסברא ולכן במדורות הגויים שיש יותר חשש טומאה יהיה אסור אפי’ מחו”ל למדורות הגויים וכ”ש מא”י למדורות הגויים, אבל סברא זו אינה מוכרחת.
היוצא מכ”ז דכהן לחו”ל אסור לצאת אלא לצורך מצוה, ואם יש לו צורך בבריאות יעשה שאלת חכם, ובזמנינו קל יותר מכיון שרבו הפוסקים שנקטו שעיקר איסור זה לכהן נאמר בזמנם (אבל האיסור שנאמר בישראל ה”ה שנאמר גם בכהן ופשוט).
ולענין מדורות הגויים עיקר הדין שנאמר גם בזמנינו, ואף שיש שנקטו שאין גויים מטמאין באהל בזמנינו ואף שיש מי שנקט שאין איסור מחו”ל למדורות הגויים מ”מ יש לחוש להמחמירים וכ”ש שאין הלכה כמ”ד שאין איסור טומאת כהן האידנא או באופן אחר, ולכן לכאורה אין היתר בזה ובמקום צורך יעשה שאלת חכם אם שייך לצרף כאן ספק ספקא ואם יש בזה מנהג.
מק"ט התשובה הוא: 133109 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133109
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.