{בס"ד יום ו' א' כסלו ע"ו}
שאלה - כתב רש"י (בראשית פרק כז פסוק כב) קול יעקב - שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) יקום אבי ע"כ.
ומאידך בפסוק שלפני זה כתב גשה נא ואמשך - אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר (פסוק כ) כי הקרה ה' אלהיך ע"כ.
וצ"ב מ"ט לא פי' בקרא דהכא הקול קול יעקב שש"ש שגור בפיו, ומאידך מ"ט לא פי' התם שאין דרך עשו לדבר בל' תחנונים.
תשובה 'קול' המשמעות על דבר השייך בקול, ר"ל בעצם הדיבור וסגנונו, משא"כ ש"ש שגור הוא כעין תוספת על הדיבור.
מאידך לעיל דמיירי בתחילת חשדו ביעקב שמא יעקב הוא, לא חשד מיד כשראה שדיבר בקול תחנונים, דגם בעשו יתכן דשייך שידבר בל' תחנונים, כיון שרצה לקבל הברכות, ורק אחר שכבר העלה ענין הראשון שמזכיר ש"ש בפיו, וא"כ לכאורה אי"ז עשו, בזה כבר העלה ספק השני שמדבר בל' תחנונים.
ויעויין ג"כ ברמב"ן ובמפרשי רש"י שפי' דסברתו של יצחק היתה שאינו מזכיר ש"ש לא מצד רשעתו, אלא מצד שחושש מקומות מטונפים וכה"ג, ולכך לא ישנה מהרגלו, משא"כ תחנונים שהוא סגנון דיבור הניתן לשינוי לפי הענין.
ועתה ראיתי במהר"ל בס' גור אריה שכתב באופן אחר, וז"ל, אין שם שמים שגור בפיו - אבל לא שהיה מסופק מחמת הקול - שהיה קול יעקב, דאם כן מיד אחר שאמר יעקב "אנכי עשו בכורך וגו'" היה ליצחק לומר "גשה נא וכו'", אבל אחר שלא היה רוצה לבדוק אחריו רק אחר שאמר "כי הקרה ה' וגו'", שמע מינה כי הדבור הזה היה מביא לו הספק.
ומה שלא היה מסופק מיד בשביל הקול, מפני שהיה נגד חזקת הקול גם כן חזקה שאין יעקב משנה, שאין דרך האדם לעשות עצמו לאיש אחר, אבל כששמע גם כן שהיה שם שמים שגור בפיו, דהשתא הוי תרתי הוכחות - אז היה רוצה לבדוק אחריו, דיש שתי הוכחות שהוא יעקב, והוכחה אחת - דהיינו שאין אדם משנה לאביו עכ"ל.
מק"ט התשובה הוא: 117518 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117518