בגמ’ ביומא נ”ג ב’ איתא אמר רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב אל קיאו.
והרשב”א בתשו’ תל”ו כתב דהא דנקטו לשון ככלב השב אל קיאו הינו משום שהגמ’ ביומא נוקטת לשון כזה לגבי המתוודה וחוזר ומתוודה שיש מ”ד שאסור דהו”ל ככלב השב אל קיאו, והכ”נ נראה שרוצה לחזור ולהתוודות.
וכעי”ז כתב הב”ח וביאר דהדימוי הוא דלאחר שביקש בסלח לנו לגבי מה שחטא ועכשיו שחוזר למקומו נראה שרוצה לחזור עוד פעם על התפילה וא”כ נראה דמה שרוצה לחזור עוד פעם הינו לבקש סלח לנו משום שבינתים הספיק לחזור ולחטוא והינו ממש הגנאי של מתוודה וחוזר ומתוודה.
והקשה המאמר מרדכי על הב”ח דלהלכה קי”ל דמתוודה וחוזר ומתוודה וא”כ אי קי”ל ג”כ שאסור לחזור אחרי עושה שלום ע”כ הו”ל מטעם אחר, ומוסיף דבמג”א סע”ק שמציין לעיין בסימן תר”ז ס”ד דהינו הלכות וידוי משמע דג”כ הוקשה לו כהנ”ל [ע”כ ליקוט מגיסי הג”ר דוד סלינג’ר שליט”א].
ול”נ דל”ק דהרי הנידון בגמ’ ביומא שם הוא לחזור ולהתודות עליהן בפעם אחרת, משא”כ הכא שעתה גמר להתודות ונראה כרוצה מיד לשוב ולהתודות ומחזי בחוכא ואיטלולא.
עוד הוסיף אדוני אבי הגאון שליט”א שזהו ג”כ ענין אומר מודים מודים ושמע שמע דמחזי כב’ רשויות, שהרי אם נתפלל עתה מהו חוזר ואומר שוב.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.